-מחייגת בסערת רגשות את המספר של אבא-
אבא:"כן משוש חיי"?
אני:"אבא!" 
אבא:"כן?"
אני:"גנבו לי את האוטו!!"
אבא:"מה?! לא...לא גנבו מתוקה, לקחתי אותו ממך,בגלל שהאוטו שלי במוסך היום..."
אני:"ולא שאלת?! זה לא חוצפה?!" 
אבא:" ואוטו ספורט משלך בגיל 17?! זו לא חוצפה?!"
אני:"זו לא חוצפה, זה פינוק, ולולא אתה היית מפנק אותי, לא היינו מגיעים למצב הזה כיום. נכשלת אבא,נכשלת." (צקצוק לשון).
אז בשביל להעביר את הזמן,ישבתי עם דותן ותומר על הברזלים בשכונה שלהם. הם בדיוק חזרו מאיזה מבחן חשוב שככל הנראה יקבע אם הם ממש דפוקים, או מפגרים מספיק בשביל להתקבל למג"ב. והם ישבו לצדי, העתיד של המדינה, בגופיות מלוכלכות, ג'ינס וכפכפים, הרבה ג'ל בשיער מפריחים עשן סמיך של סיגריות מלבורו ישר על פרצופי המופתע אך המשלים עם סחורת הגברים בארץ.
תומר:"פרנצ'סקה, אני רוצה להגיד לך משהו, אבל אני לא רוצה שתתפסי על זה תחת".
אני:"אז אל תגיד לי את זה. מה תהיה כל ההנאה אם אני לא אשתמש בזה אח"כ נגדך"?
תומר:"אני באמת לא יודע. את יודעת מה הפנטזיה של כל גבר בעולם הזה"?
אני:"גמר ליגת אלופות של ארסנל נגד מנצ'סטר יונייטד"?
תומר:"לא. זאת הפנטזיה שלך...
אבל את יודעת, שכל גבר בעולם הזה היה מת לנשק בחורה עם שפתיים כמו שלך יש. אין. זה משגע אותי, יש לך שפתיים מושלמות".
דותן (קוטע את תומר בגסות):"בוא'נה,דבר בשם עצמך. הפנטזיה שלי אישית היא שמישהי עם שפתיים כמו שלה תעשה לי משהו אחר וזה בכלל לא קשור בנשיקות..." 
ומכאן הכל עבר נורא מהר,אבל אני זוכרת שאיכשהו מצאנו את דותן שוכב על האספלט הבוער, עם הפנים נושקות לנמלים המתרוצצות לו על הלחיים,ממלמל דברים לא ברורים. אני גם זוכרת שאיכשהו אני הייתי אחראית לזה. בכל מקרה, אני הספקתי להבין ממלמוליו רק משפט קטוע אחד שינצר בזכרוני:"אני....סופר...חמש..1....2......3........5."
ולפני שהספקתי להגיד "אני מתנצלת על כך שעכשיו הפנים שלך גם מכוערות וגם בוערות",מצאתי את עצמי איכשהו על כתפיו, עם הרגליים לפרונט, והפנים לגבו.
"תגידי לי שאת מצטערת!!" הוא דרש ממני בתקיפות.
"אני מתנצלת!" נכנעתי מיד. זה כנראה בלבל אותו, כי הוא ציפה למאבק כלשהו, אז הוא פשוט התחיל לחשב בינו לבין עצמו:
"הממ...טוב..הא..אמ...תגידי שאני המלך ושיותר לא תעשי לי את זה!!"
חזרתי אחריו בצייתנות. הוא הוריד אותי.
"הכל בצחוק הא"? הוא תפס את זרועי וצבט אותה בברוטאליות. אחרי 10 דקות הופיע סימן כחול.
"מה זה הסימן הכחול הזה על היד שלך"? שאלה שירנסיטה פצצת-המין הפרטית שלי כשישבנו על טוסט משותף בנאפיס ליל יום ראשון. סיפרתי לה על דותן ותומר.
"מה? והוא החזיר לך? אני תמיד מרביצה לנועם והוא אף פעם לא מחזיר לי..."
"ואצלנו זה לא ככה", משכתי בכתפיי ונשפתי בתסכול. "אצלנו כשנוגעים בהם בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים וגורמת להם להרגיש מאויימים,הם ישר הורגים אותך ממכות, ומותירים אותך מדממת על הרצפה." הסברתי לה את דה פאקטס אוף לייף של הערסים.
"עם האף מדמם",היא ציינה בלבביות. כן,אם תרצי.
ובאמת,היום הגעתי למסקנה הסטורית שלו הייתי גבר, הייתי רודפת אחרי שירנסיטה. היא לבשה מחשוף נדיב בסדר גודל של רוטשילד במועדון "הוטרס" של אל בנדי, אחרי 7 דרינקים, ונראתה פשוט פיצוץ.
אחרי הנאפיס הצעתי לה ליסוע לאיזה דרינק באיזה בר. אבל היא אמרה שהיא לא מרשה לי לשתות כשאני נוהגת,ואני הסברתי לה שזה לא משמעותי, כי גם אחרי 4 ראסטי ניילס שאני מעבירה עם גלונים של מורפי'ס, אני עדיין אהיה מפוקסת יותר על הכביש מאשר היא בכל מהלך הקריירה המפוארת שלה כנהגת (והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה, תאונה אחר תאונה יומיים ברציפות, והמונה עוד היה ממשיך לדפוק לולא שכנענו אותה לרדת מההגה לתקופה מסויימת,נגיד,יובל).
בסוף ישבנו לאכול גלידה איטלקית איפשהו, אבל אני בכלל לקחתי אייס קפה,כי על זה בא לי באותו הרגע.
שירנסיטה (רוקעת ברגלה):"לא,את לא לוקחת אייס קפה! את לוקחת גלידה,איתי"!
אני:"כן,אבל בא לי אייס קפה..."
שירנסיטה:"לא!! לא יא זונה,את הבטחת לי!!! אני שונאת אותך!!"
אני:"אבל..."
שירנסיטה:"מניאקית!! זה מה שאת!!!"
אני: 
....
שירנסיטה: !!
היום: 23.05.04 השעה: 24:50 בלילה (טכנית,כבר ה-24 בעצם,אבל זה לא לענייננו כרגע). המיקום: כביש איילון צפון, בדרך הביתה.
הרמזור אדום. לצדי עוצר אוטו,שבתוכו יושב כולה הבחור הכי יפה במדינת ישראל. בלי לחץ פרנצ'סקה, הוא רק הכלאה של אורלנדו בלום עם ג'וני דפ, כאלה מתרוצצים לך מתחת לבית כמו חתולי רחוב בסמטאות הפחים מאחורי סניפי מק'דונלדס. הוא מסתכל עליי. אני מסתכלת עליו. הוא מחייך. אני מחייכת חזרה. הוא פותח את החלון שלו,אני פותחת את שלי (לא לפני שאני מתבלבלת ופותחת בטעות את זה שעל ידי קודם,ורק אז את השני, ואז מגרדת קצת בראשי, ומסמיקה). הצחקתי אותו. הוא צוחק. אני מגחכת לי בלבביות. הוא בוחן לי את העיניים. אני מנסה לבחון לו את הישבן.לא הולך.
איך כל הקטע האירוטי הזה נגמר אתם שואלים?- התחלף הרמזור, ושבע מכוניות של ערסים עם "התנשאי לי לאישה"? בוקע ברקע מצפצפים לנו עד שהסובארו שלהם הופכות לצרודות.
אתם.
רק אלוהים יודע איך, אבל חלקכם מגיעים לי למספר אייסיקיו ולמסנג'ר (ותאמינו לי, אפילו אני לא יודעת מה היוזרניים שלי במסנג'ר),וישר קובעים לי עובדה שאנחנו הולכים לדבר. אני חייבת להודות שבהתחלה זרמתי. אמרתי לעצמי:"פרנצ'סקה, קודם כל,לא להיכנס להיסטריה. שנית-מה הם כבר יכולים להזיק"? ובכן כן. מזיקים. יש לכם (לא בהכללה,כמובן), נטייה מוזרה להגיד לי "משעמם לי"/"ספרי משהו מעניין/מצחיק"/"אז מה קרה לך לאחרונה"? אני נראית לכם תוכנית בידור כבקשתכם? מה אני, צחי איראני? מה ציפיתם שאומר?-"או, נחמד מאוד שאתה קורא בבלוג שלי,אגב! יש לי בדיחה! ארבעה חתולים כחולים הולכים ברחוב..."
לא מזמן חניתי את האוטו בעזריאלי, קורא נאמן (שכנראה, באופן פסיכוטי למדיי, זוכר את הדגם והצבע של האוטו שלי, ואת התיאור שלי), ניגש אליי ואמר לי:"אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל יש לך בלוג באינטרנט במקרה? קוראים לך פרנצ'סקה"? כחכחתי קצת בגרוני, ואמרתי :"אממ,כן...?" והוא היה נראה מה-זה מבסוט מהחיים, בערך כמה שניות טובות, ואז נחבט בשאלה-מה? מה עושים עם הדבר הזה? אם נלחץ לה על הפופיק, היא תוציא בדיחה? תגידו לי, מה אני פילסברי?!
ולקינוח, היום התקשרה אלינו הביתה אהבתי הראשונה,מורתי למתמטיקה,להגיד לאמא'שלי שאני אבוא למתכונת חוזרת במתמטיקה ביום ראשון. (תזכורת: ביום ראשון יש לי גם בגרות בתנכ' ועוד מתכונת במתמטיקה מטעם הקורס שאני לוקחת במתמטיקה). אמא שלי,שתזכה לחיים ארוכים ומלאי חופשות בכפרי-נפש אקזוטיים בתורכיה, שידעה מהלו"ז הבלתי-אפשרי שלי באותו היום, פשוט סיכמה עם המורה שאני אגיע. באמת נחמד אמא, לא יכולת להגיד לה "לא"? או שאני "אדבר איתה על זה"? מה,כ-ל דבר שהמורה למתמ' תגיד לך, תגידי לה כן? ("גברת ****, היינו רוצים שהבת שלך תבצע מופע סטריפטיז מול תלמידי הבית ספר כדי שנוכל לעלות לה את ציון המגן ב10 נקודות"? אמא:"אחלה,עם או בלי ביריות?" 
).
תנו לי לחזור על זה (אני פשוט חייבת לעכל את הסיטואציה...): יום ראשון: 8:30- מתכונת במתמטיקה בבצפר. 14:00- בגרות בתנכ'. 18:30- מתכונת במתמטיקה מטעם הקורס.
טוב, אני מציעה פשרה אטרקטיבית- למה שלא תקחו את המוח שלי,או מה שנותר לי ממנו, תספגו אותו בחומצה, בסאנו ז'אוול, או מה שבא'לכם, ותחזירו לי אותו ביום שני? בסדר?אה? למה שלא תרביצו לי וזהו,הא?
טוב,הפעם אני באמת מתכוונת ללמוד ואני אפילו אתחיל ללמוד מהיום.(מייד אחרי ימי חיינו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
