אומרים שהפעם הראשונה תמיד כואבת,רייג'ט?
טוב,בחיים לא נתתי לזה משמעות כ"כ טראגית.
זה היה כאבי תופת. הרגשתי את עצמי מתפוררת,נמסה (ולא במובן הטוב), 'לא מספיק שזו הפעם הראשונה שלי', חשבתי, 'היא גם ממש גרועה וכואבת'. לא ידעתי מה לעשות בדיוק, לא היתה לי כרוניקה, לא טכניקה, הכל התבלבל לי בראש. אבל צד אחר אמר לי: "פרנצ'סקה, את אוטוטו בת 18,יש אנשים שעשו את זה לפנייך ועוד רבים שיעשו את זה אחרייך", אבל בחיים,פייר,בחיים, לא חשבתי שהפעם הראשונה שבה אשכרה ישבתי על התחת ולמדתי תהיה כ"כ כואבת. 
אז תכננתי את הלימודים שלי כך שבצהריים הספקתי לאכול צ'יפס ושניצל(ים.), הספקתי ללמוד כמה פרקים בתנכ', שירנסיטה התקשרה להודיע לי שהיא מאוהבת בעמית ושהם הולכים להתחתן, התחלתי ללמוד למתמטיקה עוד כמה שעות, ואז שירנסיטה התקשרה שנית,הפעם להודיע לי שהוא בורח לחצי שנה להודו (ג'י איי וונדר וואי?), ואז התחלתי לקרוא מאמרים בתנכ', אך אחרי כמה דקות התקשרה אליי (וכולם ביחד):שירנסיטה, הפעם כדי להתייעץ איתי לגבי ****, המכונה גם 'הסכיזופרן', או השורטקאט'שלו: סכיזו.
ואני,הד"ר רות של המערכות יחסים, הד"ר פיל של הבעיות במשפחה, והרפי גינת של הגרוזיני מהמכולת שלכם למטה, שכל הזמן דופק אתכם שהוא אומר לכם שהנס קפה זה 12 שקל כשבעצם ב'חצי חינם' זה 8 וחצי שקל, ניסיתי לעזור לה. אני לא מבינה הרבה במערכות יחסים. למעשה, אני לא מבינה כלל במערכות יחסים. זה לא מנע ממני לדבוק בעקשנות בדבריי ולהתנהג כאילו היא מינימום צריכה להושיט לי שטר של 450 שקל בתום ה45 דקות שיחה איתי (ותשימו לב לבד איפה המשפט הזה לא מראה היגיון).
"אופס,הודעה בפלאפון", קטעתי את רצף דבריה.
"מי זה,שון"? היא שאלה.
"פחח,לא לא. שומסיכוישבעולם", יריתי במהירות האור,למרות שאפילו לא פתחתי את ההודעה.
"מי זה,שון"? היא חזרה על עצמה בתקיפות.
"כן,זה שון..." 
<טם טם טם דראמטי.>
סתם. בקטנה. אפילו לא עניתי לו. הלאה.
ואז שלחתי את ההורים שלי לקנות לי אייס קפה גרוס מ'ארומה', כי אני לא מסכימה לשתות אייס קפה אחר אלא אם כן ממש בא לי באותו הרגע. והם חזרו גם עם סנדוויצ'ים של ארומה, שזה הדבר הכי Sickening מאז האיחוד התמוה של מיס עולם לימור אברג'יל עם החיידק המזיק והשחור של 'מה קשור'?, כי אין, סנדוויצ'ים הולכים לקנות בפיצוציות, ב'טל בייג'לס',מקסימום באיזה שיפודייה, אבל בארומה? -מתחלחלת-.
אז אכלתי גם סנדויץ' מקמח חום מלא, עם נבטים ועליי רוקט, וחתיכה קטנה ומנייטורית וכמעט בלתי נתנת לראייה של חזה עוף בריא-דיאט. בקיצור,הייתי אומרת שלפחות נהנתי מ'הגרעפס של האחרי', אבל לא היה כזה. כשביקשתי כזה, הבטן שלי צחקקה כמה פעמים ובסוף שאלה בתוקפנות:"בוא'נה,את עושה צחוק?! מי את חושבת שאת,קייט מוס?! יאללה, תביאי לי קצת מיט כפרה!" 
מה יכולתי לעשות? אני לא יכולה להסתכסך עם מישהי שגרה איתי כבר 17 וחצי שנה, ותופסת מקום מיוחד בחיי בייחוד בימים הרגישים.
יש לי מישהו באיי sick יו מ"אנגליה" (בשם אחמד טיזינאבי, שכתוב לו בcountry: egypt, והספתח הראשוני למע' יחסים בינינו היה כשהוא שאל אותי באדיבות:" you me want frinds for ever?"), שהיום נכנס איתי לויכוח פוליטי סוער הנוגע לישראל. באיזשהו שלב הוא באמת התעצבן, וצעק עליי וירטואלית:"give me a brick!"
"לבנה"? שאלתי אותו. "מה אני פרייארית? יא ערבוש, אתה אוטומטית זורק לי את זה על הראש. אתה תפרק לי כתף,לעזאזל איתך!"
(הבלוג הזה מדרדר מיום ליום והופך יותר ויותר לגזעני, עויין וחסר משמעות).
שמתם לב שכל הערסים מעריצים את שון פול? (רגע,אני ממשיכה עם הנושאים השטחיים? למה שמישהו לא ינקה לי אוזניים עם מסמר חלוד? זה כבר עובר כל גבול),אני אישית מכירה כמה ערסים שמאז שהם גילו את שון פול הם מדברים כאילו תקוע להם גור חתלתולים בגרון ומתגלחים בדיוק כמוהו, בדיוק,רק שהם נראים כאילו הם נתנו לפרקינסון הזקן לעשות להם תספורת ב
פנים.למה בעצם נזכרתי בזה? כי דותן ותומר (הזוג שבאמת אף אחד לא יצליח להפריד, אפילו לא בריטני כשלגופה רק תפזורת של יהלומים שמסתירים רק את הקימור בין המותן לישבן), לא מזמן עברו עם האוטו בשכונה שלי וצפצפו לי שאני אשב איתם קצת. מהאוטו בקע שיר של שון פול, שאני לא אתחיל לצטט ממנו קטעים נרחבים, אך נבחרים כן גם כן: "shake dat thing ya sexy lady yeah shake dat bootie", יצאו דיירי השכונה שלי ממרפסותיהם, מימיני שגרירנו לשעבר באנגליה, משמאלי אחד מרואי החשבון הנחשבים ביותר במרכז, וממולנו, לא עלינו, ח"כ דתי (אלכס תמיד מנסה לזרוק על הבית שלו דברים ולשרוט לו את המרצדס), ובחנו את שני הנערים עם הקיסמי שיניים והספויילר המפלצתי שהם הרכיבו לאוטו שלהם מאחור, כשאני התקדמתי לעברם, עם פרצוף באדמה,שאולי לא יזהו שזאת אני, ושאני בכלל לא מכירה את הבחורים הללו.
"פרנצ'סקה, תמסרי לאמא ד"ש!" צעקה לי אחת השכנות מהמרפסת. כה פסדר, אובר מיי דד באדי את הולכת לקבל כוס גבינה מחר כשיהיה לך חסר, ותזמיני את כל האחיות המעאפנות והפרחות שלך שיבואו עם הילדים העוד יותר מעאפנים שלהן, אבל בלי האחראים אליהם (כי הן ודאי עוד בשלב האנ-דנ-דינו),והן שוב יתפלאו איך זה שהתחנת עם בחור כל כך טוב, כל כך משכיל,כל כך מצליח בעסקיו, כל ההון הזה, ורק מכמה באסטות בשוק הכרמל (באסטות באסטות,אבל שאלתן פעם מה הן מוכרות,פוסטמות?).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
