את ספתח היום שלי ביליתי עם קטנצ'יק הקטן, לקחתי אותו מהגן שלו.
"פרנס'ס'קה!" הוא חיבק אותי בחיוך רחב כשהופעתי מחוץ לדלת גנו. כל האמהות האחרות נשאו עיניים אליי. כן. נראיתי אמא ממש צעירה.
כשהלכנו ברחוב יד ביד, החלטתי לדובב אותו על עולם הילדים הגדול,היפה, והורוד (או איך שאני זוכרת אותו: הדביק, המבוכיין, והעתיר מסיבה לא מובנת חני נחמיאס).
אני:"מי החבר הכי טוב שלך קטנצ'יק"?
קטנצ'יק (מקדר גבותיו ברצינות תהומית ועונה לבסוף):"מתן".
אני:"ומי החברה הכי טובה שלך?"
קטנצ'יק (בשאגה גדולה):"אין לי חברות! בנות זה איכס!!"
אני (במבט נעלב):"בנות זה איכס?? גם אני ואמא זה איכס?!"
קטנצ'יק:"לא. אתם זה בס'דר, אתם בנות גדולות". (ארור אתה!! גדולות?!).
אני:"אז אותי אתה אוהב"?
קטנצ'יק:"כה. הכי בעולם!! עד לשמיים ועד לעננים ועד לגג!!"
אני:"אבל קטנצ'יק, גג בא לפני העננים והשמיים".
קטנצ'יק(בגלגול עיניים):" מה'ס'תגידי".
טראש טיים.
ישבתי לי אני והאנגלי שלי וצ'וטטנו לנו בסבבי בבי באינטרנט (מאז שאין לי לימודים, כל לילה אני מבלה איתו 4,5,6 שעות בMSN, ממש אהבה והכל).
הוא: "So, did you go to school today"?
אני:" Na, we've got that stupid holiday called Shavuot so everybody gets a day off".
הוא:" What do you mean stupid holiday? getting a day off work is never stupid!
אני:"I dunno wot the point to all this though. all i know is it's got something to do with cheese and milk".
הוא:"LOL. Jewish holidays suck!"
אני:"Yeah luv, cause holidays starring a giant rabbit collecting painted eggs sound much better".
הוא: "LOL! BURN!"
טוב,מה קרה? הפונטים שלי השתגעו לגמרי. שיט.
http://www.bnp.org.uk/images/movies/mayday08.swf
דקה וחצי של גזענות.
שמתם לב שלשחקני הכדורסל קוראים "מתן נאור" ו"ליאור ליובין", בעוד לשחקני כדורגל קוראים "אלי ביטון" ו"יוסי אבוקסיס"?
אני לא חושבת שהליגת כדורסל הישראלית היתה מקבלת מישהו בשם יוסף בניון למען האמת. לא משנה כמה טוב הוא היה. שזה מתקזז טוב עם העובדה שהליגת כדורגל הישראלית העיפה את האשכנזי היחידי שהיה לה, עמרי אפק.
Girls Only.
צלצול פלאפון. על הצג: תומריקו.
אני:"מה אתה רוצה"?
תומר:"כבד אווז כזה, בלאפה, עם חומוס וטחינה נוטפת ומלא צ'יפס...אייי יאאי!!"
אני:" פיפול לייק יו מייק מי סיק!"
תומר:"די כבר עם הצרפתית שלך!"
אני:"בקיצור,מי נתן לך רשות להתקשר אליי, ועוד בשעות כאלה?!"
תומר:" השעה שש וחצי...בערב." 
אני:"שש וחצי זה לא ערב. שש וחצי זה אחה"צ".
תומר:"לא! אם יש משהו שאני יודע זה ששש וחצי זה ערב! אושרת קוטלר ת-מ-י-ד אומרת "ערב טוב""!
אני:"אני מדברת עם בחור שרואה אושרת קוטלר. שווין."
תומר:"קיללת אותי כרגע בגרוזינית?!"
אני:"וואט דה פאק?"
תומר:"שאעווין!"
אני: ...
תומר:"כלאופן התקשרתי לשאול אם את באה איתי ללאפה".
אני:"האאאאאאאאא!
-לא. ".
תומר:"נוווווווווווווווווו".
אני:"אני לא יכולה. אני צריכה לדבר עם חברה."
תומר:"את תוכלי לדבר איתי".
אני:"מבטיח"?
תומר:"בטח בטח,יאללה צאי החוצה".
וכמה שסתם הפליאו אותי:
-זוכרים את ניקי? השימפנזה שהכניסה להריון את כל הקופות בגן חיות לקופים בירושלים? האם עליתי פה על סיפור-קאבר? האם זו עוד עבודה מלוכלכת של מושיק עאפיה?
-או שזה הדמיון שלי פועל שעות נוספות מאז שראיתי את מאחורי הקלעים של הסרט בראד פיט,אהמ,של הסרט טרוייה, אבל נדמה לי שכרגע פטריק רץ לחדר שלו בעצבים וצעק להורים שלי:"נמאס לי לעשות הכל בבית הזה!"
-היום הגעתי למסקנה ששום דבר,אבל אני מתכוונת שום דבר, לא הופך למאכל להיט ישראלי, כל עוד לא מנסים לעשות עליו גרסא של ביסלי.
-ושאלכס אוהב לעשות רוח:
אני:"אתה יודע ?אין לי קאזה. יש לי eMule. אני לא מרוצה מהתוכנה. אין בה הרבה קבצים".
אלכס (מזועזע):"יא משוגעת! יש בה פי מיליון יותר דברים מקאזה! יש בה הכל ! את פשוט לא יודעת איך לחפש!"
אני:"יכול להיות. איך אתה מחפש שם?"
אלכס:"האמ...אין לי את התוכנה...".
אמא.
אני:"אמאאא? איפה יש דיאט קולה? אין דיאט קולה!"
אמא:"למה,את צמאה"?
אני:"לא. סתם מרגיע אותי להסתכל על הבקבוק".
אבא.
אני:"אמא, אני יכולה ללכת עם המכנסי שלושת-רבע האלה לאירובי,נכון? עוד לא גדלו לי שיערות ברגליים" (קלטו את הליברליות שלי איתכם, עוד יום יבוא ואני אתן לכם לחורר את עצמכם או לעשות קעקוע).
אמא:"לא לא,חלקות לגמרי".
אבא (מציץ):"כן פרנצ'סקה. אישרתי,הן בסדר".
אני:"וואלה אבא תודה. לך הייתי ממליצה ללכת על טריינינג ארוך בכלמקרה."
פטריק.
אני:"פטריק,איפה המחשבון שלך"?
פטריק:"אני לא יודע. אבל הוא איפשהו כאן בחדר. תחפשי. תרגישי כמו בבית".
אני:"אני אנסה. למרות שזה יהיה קשה".
תינוקת.
אתמול ההורים שלי היו בארוחה עם החברים שלהם, שנולדה להם תינוקת, בובה לפי הסיפורים, אף כפתורי, שיער בלונדיני-שוודי ועיניים כחולות, כשאת כל הפרצוף הלבבי הזה מקשטים שני עיגולי סומק ורדרדים מכל צד.
האם המאושרת:"נכון שהיא התינוקת הכי יפה שאי פעם ראית"?
אמא שלי (לא מאושרת. זה באנדרסטייטמנט):"כן. מאז שילדתי את הפרנצ'סקה שלי".
והיום במטבח:
אבא:"פייר, לא היתה ולא תהיה תינוקת יפה כמו פרנצ'סקה."
אמא:"כן,אתה זוכר? אנשים היו עוצרים אותי ברחוב כדי לראות כמה את יפה!"
אבא:"כן...היתה לה רק בעיה אחת..."
<אבאמא מביטים אחד על השני ומתפוצצים מצחוק>
אני:"מה? מה?" 
אבא:"קראנו לך תמיד ג'ונסון".
אני:"למה? למה קראתם לי ככה"?
אבא:"על שם כדורסלן ידוע, כי היה לכם משהו משותף- ראש ביצה. הראש שלך לא היה נגמר. אם אני זוכר נכון,לא היינו צריכים לשים לך אפילו כרית,כי הראש פשוט לא היה נגמר.
אמא (מחזקת את טענתו בחיוך רחב):"לא נדמה לך,הוא לא היה נגמר. וואו, הראש שלך היה ממש מצחיק. תמיד היינו מזמינים אלינו חברים שיראו כמה הראש שלך מוזר. היית אטרקציה".
בוא'נה, לא פלא שיצאתי עם תסביכים. אני כבר מתארת את עצמי שוכבת חסרת אונים על איזה שמיכה סוררת בזמן שמלא מבוגרים משוגעים מעשנים ג'ויינטים ומצביעים לי על הראש, ואנעראף, מנסים לזרוק עליו כדורי סל לבדוק אם אני אעשה קאטצ' טוב.
טוב נניח לכם להיום. נדמה לי שהסתדר לי הפונט. כן. זה הרי היה ידוע שהוא לא יכל להסתדר איפשהו כשהייתי צריכה באמת לא לראות את הכתב בגודל של הציפורניים של אודטה.
עד כאן להיום,
ואני אהיה כאן (מתישהו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
