-פטריק ואמא רואים ביחד סרט. בכתוביות למטה: "וכך חיה לה באושר משפחת פיטרסון השוויצרית (Swiss).
פטריק:"אמא"?
אמא:"מה"?
פטריק:"מאיפה הם יודעים שמשפחת פיטרסון היא שויצרית?" (shvitzerit). 
-הטלפון בבית מצלצל. ולנו, יש בערך 15 טלפונים. כל פעם שיש צלצול אחד, שומעים אותו ברחוב בסדר גודל של מוקד שירות 144-
אני:"הלו"?
קול מוכר:"הלו...? מי זה?"
אני:"פרנצ'סקה! מי זה"?
קול מוכר:"פטריק!"
קיבלתי את המתכונת בתנכ' שלי. קיבלתי 81! קיבלתי 81! שמונים ופאקינג אחד! הידד! הוריי! אני גאון! אני מבריקה!
קיבלתי את הציון שלי בבגרות בחנ"ג. קיבלתי 100! קיבלתי 100! אפס ועוד פאקינג אפס ועוד אחד ו..עזבו,הידד! הוריי! אני גאון! אני מבריקה! אני עשיתי שפגט מול הבוחן שלי! 
ורוניקה בתדודה שלי שאותה אני אוהבת הכי בעולם חוץ מגלידת אוריו במק'דונלדס, אייס קפה ושון החתיכון בgood hair day התקבלה להיות דיילת VIP. אמא שלה, שכנעה אותה ממש יום לפני לרדת מהנושא:"די, אין לך שום סיכוי להיות דיילת",היא אמרה לה. ממש כך.
היום,אמרתי לאמא שלי,שאם בטעות,במקרה,כנגד כל הסיכויים, אני הוציא תעודת בגרות מלאה,יש סיכוי סביר שאני אשלים שתי יחידות במתמטיקה,אוסיף עוד כמה, ואלך ללמוד וטרינריה (שזה החלום. בעצם,החלום זה להתחתן עם רובר פירס. מדהים כמה הסיכויים להתחתן עם פירס גבוהים מהסיכויים להתקבל ללימודי וטרינריה).
אמא:"אני לא אהיה כמו דודה בל,אני לא אגיד לך שאין לך סיכוי".
אני:"אמא,אני רוצה שתגידי לי אבל את האמת."
אמא:"אני חושבת שיש לך סיכוי להתקבל ללימודי וטרינריה, בשיא הרצינות".
אני: !
אמא:"רק לא בארץ".
אני:"הא,אז איפה,באנגליה?"
אמא:"איפה אנגליה?! יקר לנו אנגליה. ליטא."
אני:"אני לא יודעת ליטאית...לטאית..."
אמא:"את לא? אוי,חבל. תאלצי לוותר על החלום הזה... פרנצ'סקה, תכבי את הגז, המרק שלי נשרף".
פפפפפפפ. back to plan A. רוברי- היר איי קאם!
אגב סלחו לי אם אני נשמעת כאילו המוח שלי עשוי ממשהו שמצב הצבירה שלו מאפשר למרוח עליו קרמה פסיפלורה ולהעביר אותו על תחת של תינוק. הלימודי תנכ' נתנו את אותותיהם בי.
יהודה ותמר.
ליהודה נולדו שלושה בנים. ער (היפוך של- רע. אז אין דוקטור איבל), אונן (וכן,זה מהשורש שאתם חושבים שזה, אחים'שלי), ושילה (אולסו פרונאונסד אס: שילו).
באה לה תמר עלמה חמודה עם ציצים זקורים ותלתלי שיער סגנון שמואל זכריה (שוקי זקרי של המקרא), והתחתנה לה עם ער. עוד לפני שהיא מספיקה להראות לו את מטלטליה, שווק הבחור חיים, והחזיר ציוד לבורא. יהודה אמר לתמר:"אל תדאגי כפרה, זה היה דפקט חד פעמי ביצור, הנה, קחי לך את אונן". תמר, שהיתה חמה על (ומלאו את החסר: ילד/_ _ _/להצטרף למשפחת יהודה), אמרה לעצמה :"טוב,אז יש לו שם קינקי,אבל הוא נשמע כמו אחלה בנאדם". אונן, מסתבר,לא התלהב מלהביא לתמר ילדים (או כפי שצוטט:"לכי חפשי מי ינענע אותך",סגור ציטוט), אבל בסופו של דבר, אחרי שאמאבאשלו דחפו אותו לכך, התחתן עם הנערה. כעבור שבועיים-בום! גם הוא מת. יהודה כבר נכנס ללחץ,חשב לעצמו:"בוא'נה,אני לא רוצה לדעת באיזה צורה הבחורה מעבידה את הבנים שלי ובאיזה חדר!" אבל הוא לא ידע כמה הוא טעה. כשתמר בקשה את הבן הכי קטן,שילה (כדי להשלים סרייה,אתם יודעים), יהודה אמר לה,באנדרסטייטמנט:" דונט קול אס, ווי'ל קול יו. אני יודע שאין לנו טלפון בתקופה הזאת של החיים,אבל אל תדאגי, איך שממציאים את הדבר הזה,את הראשונה שאני אחייג אליה להביא לך את הבנ'שלי". סבבה. ישבה תמר וחיכתה בבית אביה (וחיכתה...וחיכתה...וחיכתה...), עד שיום אחד, היא החליטה לנקום ביהודה. באותו יום (למרבה הפלא!) מתה גם אשתו של יהודה (יש קשר? לא שחז"ל עלו על זה),והוא, כדי להתנחם,ירד לעיר,לאיזור הבורסה, ואסף בחכתו זונה עם ערלה (לא,לא ערלה,התכוונתי רעלה,דאמיט) על הפנים, וביצע בה את זממו. מה שהוא לא ידע זה שהזונה הזאת היתה תמר! (ג'רי ספרינגר מוכן חופשי לוותר על המכות והחשיפת חזה בשביל סיפור כזה שהוא אפילו לא פיקטיבי), תמר נכנסה מיהודה להריון ,ונולדו לה תאומים, אחד על כל בן שהיא רצחה לו בחדר המיטות. לאחד היא קראה זרח (או זרחן, בי נשבעתי שכך היא קראה לו!),ולשני פרץ (לא כמו יו"ר ההסתדרות, אלא ממש paratz). בשלב זה הגיעה האגודה לשלום הילד ולקחה את כל הבנים של יהודה, והאשימה אותו בהתעללות מילולית בילדיו,ע"ש ער,אונן,שילה,זרחן ופרצן.
אברהם ושרה.
אז שרה הזאת,כן? היא זקנה כבר,ומקומטת, ואוטוטו נכנסת לגיל בו מתחילים להתבלבל בינך,לבין אילנה אביטל. אברהם כבר בן 100 שנה,שיהיה בריא הבחור,ושניהם יושבים יום אחד מחוץ לאוהל שלהם, מפצחים פיסטוקים ועושים betים על 'כמה ילדים יצאו לישמעאל'?, כששרה מובילה בינתיים כי הם עברו את מחסום ה-20, ואברהם מנסה לבקש ממנה לוותר לו,כי מאיפה היה לו לדעת שהגר ערבושית. פתאום לפתע מגיעים שני מלאכים למקום :
וואו. שיגעון. אברהם ישר ממהר לעשות הכנסת אורחים כראוי (ג'י, איי וונדר וואי?) ובינתיים אלה מעדכנים אותו ששרה בהריון ממנו. עכשיו, ראיתם איך אחד המלאכים נראה, אז באופן טבעי האינסטינקט הראשוני של אברהם הוא להגיד:"מה פתאום?! לשרה כבר אין מחזור ממזמן, וחוצמזה, מי זו שרה לעזאזל?! שלום לך,חמודה, רוצה לשבת על הברך של סבא?", והמלאכים מתעקשים ואומרים לו:"לא,אחי, עיברת את הבחורה. אתה אומנם בן 100, אבל שרה נושאת את ילדך."
המלאכים מחליטים שאברהם לא מבין עניין, ופונים לשרה
המלאכים:" שרה"?
שרה:"האאה?"
המלאכים:"את בהריון".
שרה:"פסדר. והציצים של המלאך מימין אמיתיים". שמענו עליכם.
נפילים.
נפילים, לפי התנכ', הם הכלאה של מלאכים (בני אלוהים) ונשים בשר-ודם רגילות. הדבר הראשון שחשבתי שקראתי את זה היה:"וואו,מגניב", אבל הדבר השני שחשבתי כשקראתי את זה,היה:"בואנה, עכשיו זה מסביר לי הרבה תופעות", והבולטת מביניהן- רובר פירס.
משהו קטן וטוב.
והשיר הזה מוקדש לאלכס.
שאלה: מה יותר פאטתי מצביקה הדר מוכר בפיצוצייה עם תימניה, בלונדינית בגודל של לוייתן לבן וגרוזיני בגובה של קטנצ'יק?
תשובה: "כוכב נולד".
שאלה:מה יותר פאטתי מ"כוכב נולד"? (תחשבו חזק, יש כזה).
תשובה: "כוכב נולד2".
התכנונים להיום: ללכת לקנות אייס קפה, הרבה אייס קפה, להמשיך לחרוש לתנך. חרררש. חררררש.
תכנונים של אלמוג להיום: בורחת מהבית. כן. היא לא מסוגלת להישאר ללמוד בבית. אני חושבת שכשהיא סיפרה לי את זה הייתי אמורה להציע את הבית שלי, אבל מכיוון שהבית שלי נתרם חלקית היום לתחרות די מביכה, תחרות ה"קפד את פטריק" השנתית שלנו, לא יהיה לה איפה ללמוד.
תכנונים של דקלה היום: יוצאת למועדון, ואח"כ לאפטרפארטי בירושלים. כן כן. בירושלים. כי זה הכי הגיוני ליסוע ביום שישי מת"א לירושלים,לא?
אני:"אבל חביבתי,יפת נפשי, מה עם הבגרות שלך בתנכ' יום ראשון"?
דקלה:"מה?! זה השנה הבגרות בתנכ?!"
אגב,זה טבעי שכשאני עוצמת את העיניים אני רואה את אברהם קושר את יצחק על גזע עץ על איזה הר ומחפש גפרורים?
טוב,אני הולכת מפה עכשיו. אבל כשאני חוזרת,דיר באלאק, אני רוצה לראות פה ימבה תגובות. ומעודדות (רמז: "יהיה טוב" לא מעודד אותי. מעודד אותי זה:"כן,גם אנחנו תקועים בבית כי אנחנו לומדים למבחן בתנכ'/פיזיקה/הנדסה גנטית/ או אנעראף, בגרות בדיג'יי או בתספורת קארה עם שביל בצד".
אחח,משרד החינוך. אין. אין כמו לימי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
