המגניב בלהיות פרזיטית (= לא לעבוד, לא ללמוד,ולהודות בפה מלא שהמאמץ היחידי שאת עושה הוא מהחדר לאוטו למכון כושר וחוזר חלילה), הוא שאת יכולה לעשות לעצמך וויקאנד כמו של הגויים: שישי-שבת-ראשון, כי חוץ מזה שיש לך תור אצל הפדיקוריסטית ביום ראשון,זה מרגיש לך ממש כמו יום שבת,הא,פרט לעובדה שכל החנויות ביום ראשון פתוחות במיוחד בשבילך (או שלא,אבל בחייכם,אם זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי).
אז בערב שישי הלכתי למסיבה בבוסתן, שזה מן יער עד רחוק ושכוח אל ליד בית עובד. אם נדבר ביזנס אז: חילקתי את המספר הנכסף (נו,שלי,ז"א) לצלם אחד של איזה לילה (או שזה היה אקזיט? או טיים אאוט? או פלייבוי?),לבחור בשם טל ולעוד בחור ש...טוב,שכחתי את שמו. לשאר נתתי מספרים מזוייפים. בעצם, נראה לי שאפילו לטל ולצלם נתתי מספרים מזוייפים. (מטריד מאוד בהתחשב בעובדה שטל התקשר אליי היום). כן. והצלם עוד לא התקשר. ואני אומרת עוד בהדגשה, כי הוא בטח יתקשר מחר,כי הוא לא רוצה להיראות להוט מידי, כי ככה זה בנים, אבל בינינו, ברגע שקיבלת פיק ברכיים והתכופפת קצת כשהסתכלת עליי פעם ראשונה, ולחשת לי בנימה המבשרת על הגעתך לפורקן מיני:"את הבחורה הכי מדהימה שאי פעם ראיתי, נכון שאת דוגמנית"? אתה קצת מסגיר את עצמך. או שזה בדמיוני הפרוע. בכל מקרה, לא מצא חן בעיני אף אחד ממש במסיבה הזאת, אבל לא נורא, כי זה סימן שלפחות הבעיה לא נעוצה בי, אלא בעובדה שפשוט לא יצאתי לעולם עד עכשיו להכיר מישהו. והנה,כשאני יוצאת דווקא יש מעוניינים, שלפחות זה.
הא,לא,נזכרתי,בעצם היה בחור שכן מצא חן בעיניי באותה המסיבה. הוא היה נראה כבן 19 לערך, לבש דגמ"ח די צמוד שהבליט ישבן לתפארת מדינת ישראל, גופייה צמודה לבנה שחשפה שרירים-לייט נעריים כאלה,פנים מסותתות וחתיכיות שלהתעלף, וחיוך מלא גומות. הסתכלתי עליו די הרבה,ובסופו של דבר הוא ניגש אליי,ואמר לי שהוא הסתכל עליי כל הערב,ושאני ממש מדהימה. הרגשתי שהלב שלי מחסיר פעימה (זה היה אמור להיות רומנטי,אבל האמת היא שהסיבה היתה הבל פיו החריף ולא ממנטוס), אבל עוד לפני שהספקתי לדחוף לו פתק עם המספר שלי וסימן הליפסטיק שלי עם נשיקה, הוא הלך להשתין באיזה שיח. Bummer.
ואז היום אני ונאטלי,בחורה שהטבע אהב ועדיין אוהב ולכן נתן לה בונוסים מטורפים מבחינה חיצונית,טיילנו בטיילת ת"א כמנהג קבוע שאימצנו לעצמנו. (בשעות הערב כמובן, בשעות הבוקר זה גועל נפש מה שהולך שם. כאילו כל אזרחי המרכז מהגרים זמנית לחוף הזה, ואולי כבר ציינתי את זה אבל זה המקום לציין שנית,שחוף ים זה לא מקום להביא אליו את הג'חנון של שבת, מלוואחים וחמין ולפתוח שם פיצוציה, ולא, אבטיח עם גבינה בולגרית לא הולך ביחד, אתה לא רואה אותי מורחת על האפרסק שלי קוטג',נכון? ואתם עם המטקות שם, אם אתם לא יודעים לשחק,תתאמנו בבית, עדיף לשבור ואזה או שתיים מאשר להשאיר ילדים מצולקים לכל החיים, תרתי משמע. ואת, אם השנה, את מתבקשת להוציא את הילדים שלך מהמים העמוקים כשהדגל שחור, ואתה עם הגלשן שם בסוף, לאן אתה רוצה להגיע? לאולימפיאדה באתונה? מה דעתך לחזור קצת אלינו,הישראלים?), בכלאופן, נאטלי, שמעשנת בקצב בו אני משנה את דעותיי הפוליטיות (דוגמא נוראית, בחיים לא הייתי מעורבת בדבר הזה, תנו לי לחשוב על משהו אחר...),ובכן, בקצב בו אני מבקרת באיל מקיאג' (הו,זה טוב!), נותרה בבעיה רצינית- יש סיגריה,אין גפרורים.
בהתחלה היא עוד נסתה להצית נואשות את הגפרור היחידי שנשאר לה,אך כשהסברתי לה שסיכויים יותר טובים לקבל אש הם מלהכות ב2 אבנים,עברנו לטכניקה אחרת- טכניקת הלעמוד באמצע הטיילת עם סיגריה ביד ליד הצומת ולבקש מעוברי אורח תמימים שידליקו לנו אש.
הבעיה הבוערת (שמתם לב לשנינות?) היתה שכל עוברי הטיילת היו או זקנים ובטטות שיצאו להליכה (שמתם לב שאף פעם לא תראו כוסית או אתלט עושים הליכה בטיילת? רק השמנות,הזקנים,הפסחים, ואודטה דנין עושים את זה),ומתרחקים מכל דבר שמוציא עשן כמו מאש, ולחלופין, זוגות מתקתקים ומאוהבים שמוצתים רק מן אהבתם כשלעצמה ולא צריכים חלילה סיגריות. הם הניקוטין של עצמם. הם מאושרים ואופטימיים, ונוגעים אחד לשני בתחת עד שבא לך להקיא, ואת כבר מקווה שהם יפרדו,והוא ילך להשתגל עם נערת ליווי ויקבל איזו מחלת מין ממאירה, והיא תלך לאכול גלידות שמנות ולבכות עד שהיא תיראה כמו רוזאן בר.
עכשיו,שמתי לב להרגל מגונה של אנשים. כששואלים אותם אם יש להם אש ואין להם, הם עונים "לא,אני לא מעשנ/ת".
סליחה, שאלתי אם אתה מעשן או לא?
זה כ"כ לא מעניין אותי. שאלתי אם יש לך אש. ומה אם אתה מחזיק אש למטרות אחרות? ומה אם אתה פירומן? או רוצה להדליק מדורה בחוף הים או סתם נהנה לשרוף נמלים? למה אתה אומר לי שאתה לא מעשן,הא?! אני שאלתי אותך בכלל?? טוב שלא עצרת על ידי והתחלת לספר לי:"לא,שמעי,אני לא מעשן. עשנתי, אבל נגמלתי, קניתי את המדבקות האלה ושמתי אותם על הידיים ועישנתי את הסיגריות החלופיות בטעם אוכמניות בר בדבש מילקי כבש", חאלאס, נכנסתי לכם לחיים?לא. אז אל תיכנסו לשלי.
פרשת הנרקומנים.
בעודי יושבת כמו ילדה טובה ג'רוזלם עם הדיאט קולה שלי ליד נאטלי, שבינתיים יונקת כמו מהגרת לא חוקית מברית המועצות לשעבר בשקיקה את הסיגריה הבוערת שלה, דיברנו על אפיזודה מסובכת בחיים שלה. מולנו ישבו שני נרקומנים בני 50 לערך.
"אבל למה את עושה הכל כ"כ מסובך? החיים פשוטים",לימד אותי נרקו דה מינינג אוף לייף. לא התייחסתי. הלאה.
אח"כ סיפרתי לנאטלי איך נראה העולם מנקודת המבט שלי, והיא צחקה צחוק הסטרי ומתגלגל, ואני איתה. בשלב זה עברו הנרקומנים להצהרה רבת-משמעות אחרת:
"על מה את צוחקת,מה מצחיק"? פה כבר הפסקתי להתאפק. כן נרקומנים,לא נרקומנים, עם פרנצ'סקה לא מתעסקים:
"מקודם כשהייתי רצינית אמרתם לי לא לקחת דברים ברצינות,ועכשיו כשאני צוחקת אתם שואלים אותי למה? אתם לא רואים פה פאראדוקס?!" הנרקומנים ההמומים לא האמינו מה הם עשו בשביל שאני אתפרץ עליהם ככה, ועוד עם קללה עסיסית ולועזית כפאראדוקס.
"את צודקת", אמר לי אחד מהם. "פשוט לא צחקתי כבר שנתיים", הוא גילה לי.
"וואו,צריך להכניס אותך לגינס", גלגלתי עיניים וקיבלתי טפיחת שכם מנאטלי שהתגלגלה לה מצחוק.
"גינס"? הוא חזר אחרי בעודו חושב :"בוא'נה,הסלנג החדש של הצעירים האלה..."
"ספר,ספר",יידע אותו הנרקומן השני, שכנראה שיעמם לו במוסד הגמילה בו הוא היה (ונכשל), אז בינתיים הסתכל על איורים מגניבים בספרים (כי לקרוא הוא לא יודע).
"האא", הבין נרקו1 את המשפט הגאוני שלי.
"אז מההה,את תלמידה"? ניסה לדובב אותי נרקו2.
"כן. מסיימת עכשיו י"ב," התיידדתי עם שני היצורים הכחושים. בשלב זה השיחה גלשה לפסים הזויים ביותר, כשנרקו 2 התחיל להרצות לי על בית ספר, ועל הבגרות במתמטיקה, ועל זה שבבית ספר המורה שלו ניסתה תמיד להכשיל אותו.
"אבל זה לא מנע ממך להגיע לאוניברסיטה, כך שזה לא משנה", חייכתי אליו במתיקות. זה עוד יגמר ברצח.
"ומה איתך"? הם פנו לנאטלי שהיתה כבר עמוק בין רגליה,מתאמצת לנשום מצחוק.
"אני? אני נשרתי מהלימודים", היא שיקרה בפה מלא ובמצח נחושה, עם פוקר-פייס שלא יבייש אף רוברט-דה נירו בסרטים שקשורים באיטליה,מעמדות גבוהים וסמים בארה"ב.
"באמת? ומה את עושה עכשיו"? הם התעניינו.
"עובדת", היא הישירה אליהם מבט ושמרה על המבט הניטרלי.
"במה"? התעניינו.
"בזבל", יידעה אותם הבחורה.
"היא מאכילה אותנו חארטה!" קבע נרקו1.
"לא לא,באמת, אני עובדת בהופ-סע", היא התחילה לספר להם על השכר הטוב וההטרדות המיניות והריח שלא יורד מגופה אחרי העבודה המעצבנת הזו. בסופו של דבר ברחנו מהם, אבל מסיבה די טובה, הם ניסו להציע לנו עבודה חלופית כ"מיישרות בננות". הבנו שסיפור אהבה עם הנרקומנים כבר לא ייצא (וחבל שכך, דווקא נראו בחורים איכותיים), וזרמנו לנו לכיוון אחר.
למסירה.
בלונדינית נוחה, מחפשת עבודה. במשרה חלקית, בשעות נוחות (מאוד), בשכר גבוה. דיסקרטית (כי בכל המודעות בעיתון תמיד רשום "דיסקרטית",אז כנראה זה אלמנט חשוב בתור וורקר ישראלי).כישורים: קניות,איפור, נהיגה למרחקים קצרים,העברת שיעורי אירובי לנשים בגיל העמידה וזיהוי מותגים למרחקים. ניסיון קודם: היה חבר שנה ושמונה, נפרדנו. חובה באיזור מרכז.
(חכו שניה, קראתי את המודעה שלי כמה פעמים כדי לעכל את הטיפוס. וואו. אני נוראית. יצורים כמוני כולאים וזורקים למועדון המעריצים של שרון חזיז ב"מה ללבוש". הצילו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
