ונגמרו הבגרויות. פרנצ'סקה מתחילה לעבוד.
היום, מיד אחרי המבחן בסוציולוגיה, לקחתי את האוטו ונסעתי לקניון רמת אביב, לבית קפה חביב (אני פיוטית כמו רחל, מינוס ההבל פה המפחיד), שהומלץ לי ע"י ידיד שלי שעשה שם 3600 בחודש. חשבתי על הבית קפה הזה כל הלילה (כי יש לי נדודי שינה, לא כי אני מדמיינת אותו נועל פראדה ומתעטף בצעיף קנת' יאנג יוקרתי ותו לא, כמו שאני עושה לרוברי), והייתי בטוחה שלא אתקבל אליו: א. כי אין לי ניסיון בשיט. ואם יש לי, זה רק בלשבת בבית קפה, ובמקרה הטוב, לשכוח לצרוח על המלצרים המסכנים ש"קפוצ'ינו" זה בלי קצפת. ב. כי הם בכלל לא חיפשו עובדים.
ניגשתי יפה לבחורה הכי מכוערת שם( כי מיד זיהיתי, הדבר הכי מכוער הוא בד"כ הבוס), ושאלתי אם הם זקוקים למלצריות. היא בחנה אותי היטב, ואמרה שהיא תעשה לי התלמדות יום חמישי. אני באמת רוצה את העבודה הזו. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל זו העבודה האולטימטיבית: קרובה לבית, במקום ממוזג וחביב, אחלה טיפים, מלצרים חתיכים. למה לא?
היום פטריק חוגג יומהולדת 14. איכס. לכבוד המאורע הוא אסף 4 חברים שלו, מכוערים כמעט כמוהו,ואלה התחילו לפנות במרץ את החצר שלנו מכסאות,שולחנות, נדנדות וערסלים לקראת מסיבה גדולה החוגגת את הגעתו של פטריק לגיל בו אפשר להתחיל (להשתמש במוח. סורפרייזלי,הוא מעולם לא עשה זאת).
אמא:"אם אתה מכניס את פשושון הביתה תסגור את האזעקה בסלון"
פטריק:"אמא!! המאבטחים יזהו שפשושון הוא כלב"!! (מי אתה חושב שאתה? בריטני ספירס? האזעקה מזהה גופים זזים, לא יושבים 3 שומרים כושונים במדי משטרה,זוללים דונאטס ומסתכלים מי נכנס לך הבית).
אמא (בעקבות האמא שאיבדה את התינוק שלה ונמצאת במצב קשה בפיגוע בשדרות):"כמה שזה נורא".
אני:"כן. אני מקווה שהמצב שלה ישתפר".
אמא:"למרות שאם אני הייתי היא וחלילה היית מתה לי בידיים, הייתי מעדיפה למות! אין טעם לחיים שלך כשילד שלך נפטר".
פטריק (מכחכך בגרונו):"אמא!"
אמא:"מה?"
פטריק:"אם היית מתה,מי היה מאכיל אותי???????????????????????" 
אבא (מרפרף בעיניו סביב חלל החדר):"מה? אל תסתכלו עליי. על בטוח לא אני".
חזרה למסיבה. אז פטריק רוצה לעשות אותה יוקרתית והכל, אז הוא קנה בירה (אל תדאגו,נשר. אף ילדות שטוחות חזה לא הולכות לחשוף את קרשי החיתוך שלהן אצלנו בחצר),ההתרגשות רבה ביותר,ואמא חוטפת קריזה כי כל הבית על הרגליים לקראת יום שישי,ולכן הכל בלאגן:
אמא:"נמאס לי!!"
אני:"אוי לא,עכשיו היא תתחיל עם הצעקות והשאלות הרטוריות..."
אמא:"אני?! שאלות רטוריות?!- מה פתאום!!! למה הסלון נראה ככה,למה?! כי העבד ינקה?!- כן! כי העבד ינקה, את נחשו מה?! -העבד לא ינקה!!! את תתחילי להזיז את עצמך פרנצ'סקה, את מבינה אותי???- אני בהחלט מקווה שאת מבינה אותי!! וגם אתה פטריק! כן? כן פטריק? שמעת אותי?" <פטריק מנסה למלמל לה:"כן,המפקד",והיא מתפרצת מיד לדבריו:> "ואני לא מאמינה שיש לך עוד את החוצפה לענות לי!!! אנטואן,היית מאמין?!- לא!! לא היית מאמין!!"
-אבא הביא לי פלאפון חדש.וואו. זה מהקטעים האלה שאת מרגישה מאוד מקובלת, כי את מגלה שהיו לך 30 הודעות טקסט שלא נענו, ו60 שיחות,אבל זה לא יפה כמו שזה נשמע. הרבה פעמים במהלך היום פטריק מתקשר אליי מהפלאפון שלו לפלאפון שלי:"הלו? פרנצ'סקה? תגידי,את יכולה להביא לי בבקשה כוס קולה"?
לאחרונה אני מתחילה לחלום על רוברט פירס גם מחוץ לחלומות שלי. ז"א, אם כשאני מניחה את ראשי על הכרית אני עושה:"וואנס אופון א טיים..." ומתחילה לחלום על כך שאני נתקלת בו בשדה התעופה, ובטעות מתפזר לי כל הנצנצים החדשים של איל מקיאג' והוא עוזר לי לאסוף אותם (עם הלשון 
), עכשיו הוא נכנס גם לחלומות שלי כשאני כבר נרדמת. הו,רוברי. האובססיה. יום יבוא רוברי, יום יבוא...
.
ועד אז: אהלן. אני פנויה. בא לי ברמן. מי פה ברמן?
אני הולכת לקחת קורס ברמנים. עוד לא החלטתי אם ב"זמן אמיתי" או ב"ברטנדר". מצד אחד, "זמן אמיתי" שמעתי שזה די מעאפן, ומצד שני, ל"ברטנדר" יש שם של משאית שמובילה סורגים. אז אנ'לא יודעת. אבל אני אקח כנראה חודש הבא קורס ברמנים. יאי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
