בניגוד להנחה הרווחת שאני צריכה לחרוג ממנהגי ולרפד חזיות או אשכרה לסדר את השיער עד שיגיע למצב צבירה של משהו נורמאלי בכדי לאלף את עומרי, אמש נווכח לי אחרת לגמרי.
נשים בצד שניה את העובדה שמאז שהבחור הגיע לניו יורק הוא כל הזמן רק אונליין (אבל כ-ל הזמן. תטייל, תצא, תראה, משהו, לשבת באייסיקיו ומידי פעם להיכנס לאוואי שצורח:"אני בניו יורק!!!!" לא נקרא לחוות את הווי העיר). גם אמרתי לו את זה. אבל לא לפני שהגיע תורו לעשות לי סצינת קנאה.
עומרי:"חבל שאני לא בארץ..." (מסכן. הוא רק בניו יורק. ליבי יוצא אליו).
אני:"למה"? (אידיוט?)
עומרי:"בגללך". (=אל תפיל על אחרים את עול טמטומך).
אני:"אתה לא,אנשים אחרים כן.
אז מה, מה אתה עושה בניו יורק"? (=הכנסתי לך, וזה הדאיג אותך,וזה נורא נחמד לי).
עומרי:"מה זאת אומרת אנשים אחרים כן"?? (=מה?!?!?!)
אני:"סתם צוחקים, בקיצור, מה אתה עושה בניו יורק"? (=התעללתי בך קצת, אבל זה היה רק פריווי!)
עומרי:"לא! את תעני לי קודם על השאלה. את יוצאת עם מישהו כרגע"? (=מה?!?!?!?!?!?!?!).
אני:"אני לא יודעת האמת. יש מישהו אבל." (טוב. זה כאב,הא?)
עומרי:"אל תצאי איתו. תחכי לי. ואז זה יהיה מושלם". (זה = הזיון. הבנאדם חי בסרט מטורף, בחיי, מה הוא לקח שגרם לו לחשוב שבחורות פשוט קופצות למיטה אחרי 2 דקות של היכרות? שיצא כבר מהסרטי קולג' שהוא נכנס אליהם בטעות).
אני:"אל תדאג". (=תדאג.)
עומרי:"אני דואג". (=אני דואג!!!!!!).
אני:"אל תדאג". (=יש לך סיבה טובה. אח'שלו גיבור).
עומרי:"אם תעשי לי דברים מסויימים אני אעשה לך דברים מסויימים..." (חכה שניה, תן לי רק להתכונן פיזית ומנטאלית ואני אצלך).
אני:"תנאים"? (פחחחחחח עליך?)
עומרי:"לא ככה?" (פחח....אה....עליך..?)
אני:"אצלי אין תנאים". (פחחחחחחחחחחחחחח!)
עומרי:"אז איך זה יהיה". (פח..ח...? 
)
אני:"איך שאני רוצה. סבבה"? (פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!)
עומרי:"סבבה". (וואף וואף. 
).
(יופי, עכשיו שב, תביא יד, good boy עומרי!).
דיברנו די הרבה אני ועומרי. הפעימה ורגשה אותי העובדה שהוא הצליח (במאמץ רב, אבל עדיין), לא להכניס מילה אחת שקשורה בואגינה שלי למשך כמה דקות שלמות.
אתמול נעמונת נסתה לפתור את הבעייה שלי כך:"תעצמי עיניים ,והבחור הראשון שעולה לך בראש הוא הבחור שאת באמת רוצה". נו. אבל עכשיו זה כבר לא ספונטאני! 
ועכשיו קצת אקטואליה. אנחנו מודעים גם מודעים לכך שכדורגלנים פשוט אוהבים דוגמניות. זה מראה היגיון. אם כהי עור הולכים עם כהי עור,לבנים עם לבנים, וצרפתים עם צרפתים, זה רק טבעי שאנשים שאת חוט המחשבה שלהם מניעות הרגליים, בין אם זה לשחק איתם,לבין אם לפשק, יתחברו אחד לשני באיזשהו שלב. הבונוס הברור הוא שלכדורגלנים גם יש ימבה כסף, ולדוגמניות טליה בהקף של טבעת ממוצעת, קצת עוזר.
סדקים ראשוניים בהרמוניית ה"אנחנו-טיפשים-ומאושרים-ביחד-משפחת-גרשון" התגלו כאשר מהצד השני של הכביש (ע"ע הקבוצה הצהובה ההיא), החליט השוער השפוי במדינה לצאת עם בחורה לא פחות שפויה, ח"כ ענבל גבריאלי (נו, בטח שאתם יודעים,זאתי שטוענת שמטרידים אותה מינית. פייר, חבר כנסת או לא חבר כנסת, בחיים לא הייתי מגיעה לכזאת רמת יאוש).
קמה יום אחד אמא גבריאלי והחליטה ששטראובר צריך להישאר קרוב אליה. שלא יסע למחנה אימונים. היא בעצמה היתה מצטרפת כמו שהיא נוהגת לעשות לקבוצת מכבי ת"א רוב הזמן (חרא נדבק לחרא, כבר אמרנו?), אבל יש לה מחוייבויות קודמות בגלל העבודה הארורה שלה. משהו תוכנית התנתקות משהו משהו ממשלת אחדות בלה בלה, היא לא בדיוק הקשיבה בשיעור הזה. אז מה היא עשתה? נסתה לחתום לחבר שלה פטור. כאילו, נורא הגיוני. נורא נורא הגיוני. רגע, זה אומר שאם אני יוצאת עם מזכיר הממשלה אז כן יש לי את הזכות להשתמט? 
ולגיבור הבלוג המקומי שלנו- מורדי מרדכי ואנונו, שחוץ מבריטני ספירס, הוא בערך האדם שהכי בוער לי שישמור את הפה שלו סתום לנצח. למרדכי שלנו יש בעיה חמורה, הוא לא מפסיק לדבר. הבעיה הזו מוכרת לנו גם אצל אישיות ידועה אחרת- ג'ודי ניר מוזס שלום פורסטר לייבוביץ', אבל אצלה זה פחות קריטי, כי הדיבורים שלה מסתכמים בהמלצה חמה לקנות בגדים בככר המדינה, גם אם זה על חשבון השוקולד בסנדוויץ' של הילד. הבחור חולה תקשורת, חולה טלוויזיה. היינו ככה קרובים ללהעיף אותו מפה, אבל אם הוא מתכוון לטייל בעולם ולהפיץ סודות מדינה, אין סיכוי שזה יקרה. ועוד לאן הוא רוצה לעבור? -לארה"ב. כאילו, בארה"ב ממש ממש מצפים בקוצר רוח לבנאדם עם פליטות פה בנושאים צבאיים. גוד לאק וויד דה גרין קארד האני באני.
הופתעתי לקרוא על המכונית שיש לה רגשות בוואלה. היא מסוגלת להראות כעס כשחותכים אותה, ולקרוץ לנהגת מהנתיב השני אם היא מוצאת חן בעיניה. זה נחמד ויפה ונאור אבל-למה? בשביל סצינות כאלה יש לך את אשתך על ידך,לא?
אבל עכשיו בוא נקח לנו רגע של רצינות. הכתבה הזאת באמת הוציאה אותי משיווי משקל. אני אישית, בתור מישהי שעקבה ארוכות אחרי הפרשה והביעה זעזוע עמוק עוד מלכתחילה, חושבת שצריך לשים קץ לואנדליזם ולהפקרות הזו של הצעירים המרדניים. אני לא יודעת מה יותר חורה לי, לקרוא את המילים האלה בעיתונים, במגזינים, לשמוע אותן ברדיו ולראות בהיילייט של החדשות, או לדמיין את המראות הזוועתיים. ההסטוריה חוזרת על עצמה. שואה.
משהו נורא מעניין שקראתי לא מזמן הוא שמחקר קובע כי ניתן לגלות אם העובר ימני או שמאלי לפני הלידה, האמת היא שאותי יותר מעניין אם העובר שלי יהיה ימני או שמאלני, כדי לדעת אם להפיל או לא. אני עדיין לא סגורה על איך אני אדע את זה, אני מניחה שאם הוא יסרב להתפנות תוך 9 חודשים אז הוא ימני, ואז אין בעיה, אבל אם יגידו לי באולטראסאונד שלמרות הקיום שלו אף אחד לא מרגיש אותו או מסתכל עליו,אני אדע שהוא שמאלני, ואז ישר תור לרופא.
עד כאן להיום. בא לי לעשות פיפי ואני צריכה להוריד די הרבה שירים לדיסקמן MP3 כי אני טסה יום שני לשבוע (הא, ידעתי ששכחתי משהו, אופס).
אחים שלי גיבורים כולכם,
פרנצ'סקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
