הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבכם לתופעה חדשה בישרא-בלוג (ולא, אני לא מדברת על טוקיו הוטל, למרות שהסולנית שלהם נראית כמו הכלאה של קיפוד וגלי עטרי). זאת אומרת, כן, אני יודעת שזה בחור - קראתי על זה בויקיפדיה - אבל ברמה הכללית מי שמסוגלת למצוא בחור כזה סקסי, לא משנה באיזה גיל או שלב בחיים היא נמצאת, מגיע לה בסוף להתחתן עם חשמלאי עם שיערות על הגב, כרס בירה מהחמין של אמא ושם כמו "יגאל".
אבל זו בכלל לא התופעה שאני באה לדבר עליה בישראבלוג, אז אנא, אל תעכבו אותי.
התופעה שמציקה לי בישרא היא תופעת הבלוגים שמספרים סיפור בהמשכים.
גם אני, כמו כל ילדה בת 14, כתבתי פעם סיפורים קצרים. סיפורים קצרים שחיקו סיפורים קצרים של אתגר קרת. רק שאני חסכתי את שלב זה בחיי מן העולם ודחפתי אותם עמוק במגירה או לגורס נייר, כי הבנתי שבגיל 14, שום דבר שאכתוב לא יצא טוב, כולל "צבע טרי" על הספסל מול הבית שלי.
נקח לדוגמה את אבריל'וש ("רק ידידים", ואני גם יודעת למה - כי את יושבת כל היום בבית ודוחסת קרמבואים בעוד את כותבת סיפורים שגורמים לחבר'ה מאו.סי לצווח בהיסטריה: "שיא אללה, תנוחו, מה הדרמה?").
אבריל'וש, תסריטאית-סופרת בת 17, כרגע סיימה מה שנקרא "עונה" בבלוגה. לא ברור איך בפרקי ספרים יש "עונות" (למרות שאני מניחה שבקרוב היא תתחלף ל...סתיו?) ופרסמה ברבים את מספר הטלפון שלה, להצעות, מחמאות ומינגלינג על פלאפל ודיאט קולה.
בכל מקרה, אני הולכת לקחת חלקים מבלוגה של אברילוש כדי לפצח את הסיבה מדוע היא כה פופולארית בישראבלוג. אני רוצה לקרוא לזה שילוב בין כתיבה רהוטה לכישרון, אבל במקום להשתפך כקרין מגריזו מול מצלמה סוררת, אני מעדיפה לתת לכם טעימה שתשאיר אתכם עם רצון לעוד:
"התנגנו להם שירי היפ הופ אחד אחריי השני, כולם רקדו ביחד.
באמצע שרקדתי עם נטלי הרגשתי מישהו נצמד אליי מאחור, כל כך לא אהבתי כשמתחילים איתי ככה.
הסתובבתי וראיתי מישהו שניראה בערך בגילי.
"יש לי חבר!", שיקרתי והלכתי מישם, מושכת את נטלי אחריי.
שתינו עוד 2 כוסות כל אחת."
רק, כמה הערות:
1. "באמצע שרקדתי"? הביטוי הזה לא נרצח בברוטאליות על ידי נערות לודאיות בנות 13 שהתחמקו מארוחת שישי עם המשפוחה למסיבת אוהלים עם בדואים מעתלית? מה זה "באמצע שרקדתי"? מה עם "באמצע ריקודי"? "שעה שאני רוקדת"? לא. נופ. "באמצע שרקדתי, יעני, נשמע הכי טוב".
2. "כל כך לא אהבתי שמתחילים איתי ככה". מה זאת אומרת? בדרך כלל מתחילים איתך ככה? פשוט מצמידים את האיברים האינטימיים שלהם לשלך? לאן את בדיוק יוצאת, חופי נודיסטים ומסיבות סווינגרים?
3. "יש לי חבר!", שיקרתי והלכתי מישם."
א. אולי שיקרת, אבל למה בצעקה.
ב. ומתי תגלי לנו "מי שם?". או שאולי זו שגיאת כתיב חמורה מן הסוג שאם אני הייתי עושה בגיל 17, ודאי היו עורפים את ראשי.
4. "שתינו עוד שתי כוסות כל אחת".
מגניב. אל תרגישי מחוייבת לספר לנו כוסות של מה. המילה "כוסות" נותנת לנו אינדקציה טובה של מה יכול להיות היה שם.
אבל האמת היא שאני סתם קשה עם אבריל. יש סיבה בגללה יושבת אברילוש בטופ הטבלה - היא הרהוטה מבין מספרי הסיפורים. מנסה לומר - כן, זה הופך לנורא יותר. הייתי נותנת לכם דוגמאות, אבל כעיתונאית חסרת פשרות ומלאה אתיקות אתם בטח מבינים שאני מעדיפה לשבת פה ולהתלונן מאשר להמשיך לחפש.
אז בדקתי מי היא הכוכבת החדשה בשמי הסמדר שיר ומסתבר שלמרות עיסוקה האינטנסיבי כסופרת דמיקולו, לאבריל(וש. כמובן) יש זמן גם לכתוב בלוג משל עצמה. אך אל תחשבו שרק בגלל שהיא לא כותבת במסגרת ספרותית בבלוגה היא תתנער מהממלכתיות והרהיטות שמאפיינים אותה. הנה רק חלקים מן הבלוג "יומנה של נערה", שלמרות עצם העובדה שהיא כותבת 24 שעות ביממה, מצוידת ביותר שגיאות כתיב מכדורגלן שמנסה זה עתה לפצח איך מאייתים את שמו למתן חתימה:
"לכל אלה ששואלים מה אני עושה בפעילים, הסיבה היא שבשביל שלמטומטמים כמוכם יהיה מה לשאול.
מאיפה לי מה אני עושה בפעילים, למה אני עורכת הסטטיסטיקות?
אנשים נכנסים, קוראים אוהבים וזהו.
ראבק, אנשים אוהבים לחפור על דברים.
למרות שהבטחתי לעצמי אתמול (שישי) לשבת בבית.... יצאתי. קמתי רק בכמעט 1 בלילה התארגנתי וזה יצאנו... היינו במסיבה ליין רוסים משהו כזה נכנסו רק ב3, מוזיקה רוסית לא הייתה אבל היו פול טראקים, האוסים, טראנים טוב - רוסים באמת יודעים לגוג. היה קטלני. הייתי בראש טוב של וודקה רדבול וייגר עם רדבול, היה באמת סבבה... אנשים הסניפו קריסטל, להסניף - אני לא אסניף אבל קצת עניין אותי מה הטעם אז טעמתי קצת וזה פשוט מר ומגעיל ולא טעים בכלל. אפילו העביר בי תחושת צמרמורת קלה. =/ קיצר - לא מושך, מעניין או מסקרן יותר.
אחריי זה ישבנו בדירה של ידיד, כמה באנגים צחוקים וישבנו קצת למטה ואז הבייתה. היום אני באמת נחה. אין לי כח מחר לחזור לעבודה, שוב חפירות, שוב ניתוקים, שוב המנהל הקרצייה הזה כמה פגישות עשית?!!?" ואז כשאני עונה לו הוא מוחא כפיים כמו איזה שימפנזה תוך כדי שהוא אומר "יאללה יאללה להתעורר!".
מה עוד? אני חרמנית.
ואני במחזור.
ואני סתם עצבנית... והחדר שלי כל כך מבולגן אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל...
מצאתי על המחשב כמה תמונות ממסיבה מלפני שנה וחצי... סתם תמונות זוועתיות, אבל שיהיה
אני עם הג'ינס:
(פאק איך רואים את החתכים, בתקופה שהייתי יותר מחורפנת)".
הייתי מצרפת את התמונה אבל א' - אני לא חושבת שחוקית, מותר לי. ב' - אני מאמינה שיש לכם קיבה חזקה, אבל לא הייתי רוצה לבחון את זה מקרוב.
למרות שזה בסדר, התלונות שלי לגבי ישראבלוג לא נגמרות כאן. מי אלו לעזאזל הטוקיו הוטל האלו? הם נראים כמו חבורת ילדים בני 5 עם טרנסקסואל ענקי - שלחרדתי מזכיר מאוד את מייקל ג'קסון - מנצח עליהם. בנוסף לכל הצרות - הם גם גרמנים. גרמניה זה לא המקום שבו מייקל ניסה לחנוק את התינוק שלו ולהעיף אותו דרך החלון? צירוף מקרים? אני לא יודעת, אבל זה נראה לי מפחיד לחשוב על זה כרגע.
בכל מקרה, אז באו להם הטוקיו הוטל ובלוג המעריצים שלהם, ועם 7 טון איפור ומספיק לק צפורניים לכלכל את פנינה רוזנבלום לעשור הקרוב הפכו ל-IT בויז החדשים בבלוק. לא שמעתי עדיין את השירים שלהם כי לשמוע אנשים צורחים בגרמנית בעיקר מעלה לי לראש תמונות של סבתי, בגיל 6, גוררת את רגליה קדימה בעוד היא תופרת לבנותיהן העשירות של הגרמניות שמלות נשף. אבל אני הולכת להניח שהדיסק שלהם גם ככה לא היה יושב אצלי במצעד הטובים ביותר יחד עם OK COMPUTER של רדיוהד ו-UP THE BRACKET.
חוץ מכל אלו, אני חולה. אני מתעטשת בערך 40 פעמים בדקה, מעשנת כמו ארובת כריסמס ומסתובבת בבית יחפה. מאוד מבאס אותי להיות חולה, ובייחוד מכיוון שאני מפספסת את כל הדברים המדהימים שאפשר לעשות בלונדון בוויקאנד (ואני גם ככה לא עושה, כי אין עליי שקל).
הפאב שממנו נורו היריות ביום חמישי בערב היה סגור כל הסוף שבוע, ובינינו, גם ככה לא הרגשתי בטוחה עם לעמוד בסופרמרקט מעבר לכביש ולקנות חלב בכל פעם שמישהו נכנס לשם עם פרצוף שפשוט לא נראה טבעי כשהוא לא מצויר על קלסתרון של המשטרה. דילן ישן, ואני מרגישה בודדה יותר מאשך של לאנס ארמסטרונג. בכלל, דילן קצת מעצבן אותי לאחרונה. הוא לא טורח לעשות דברים בנאלים כמו לחפש עבודה, ובעוד הוא בן להורים עשירים למדי שיכולים לכלכל אותו עד סוף ימיו, שקלים אי אפשר להמיר לפאונדים ואני צריכה ביטחון כלכלי כרגע. אז אני מנדנדת לו למצוא עבודה, והוא מהנהן בחוסר אקטיביות כמו שהוא תמיד עושה, וזה מתחיל קצת לעצבן אותי.
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
