והיום ב"החיים על פי פרנצ'סקה" - אני שונאת את העבודה החדשה שלי כעיתונאית. הפעם, יש לי סיבה מאוד מוצדקת, אבל לצערי, אני לא יכולה לדבר עליה כרגע. אני הולכת להתפטר בקרוב ובשבוע הבא ההורים קופצים ללונדון לכמה ימים לומר שלום, אז יהיה בסדר. אבל אני כבר מתחילה לשאול את עצמי אם אולי הבעיה היא בי. אם אני שונאת כל כך הרבה עבודות, אולי זו אני. אולי זו אשמתי.
ובחדשות אחרות: גווינית' פאלטרו אמרה לגארדיאן שהיא ממליצה על אוכל ביוכימי וירקות ירוקים, ובייחוד על כרוב, כדי למנוע גידולים סרטניים. תראו, מצד אחד אני לא דוקטור, ומצד שני - גם היא לא. ולמרות שאני לא יודעת כמה התיאוריה שלה נכונה (ואני מניחה שהיא לא), היא נראית בחורה נחמדה, אבל בטח יש לה פלוצים של לטאה.
בנוסף, השבוע יצא לי לנהל שיחה עם הבחורה הכי טיפשה בעולם. ואני מדברת אתכם באופן המילולי של המילה. הכי. טיפשה. בעולם.
אני בדיוק הייתי עסוקה לספר לעולם שאיימי ווינהאוס, אהובתי הנצחית, תהיה עוד 80 שנה אייקון אופנתי בסדר גודל של מרילין מונרו (ולא, לא עישנתי. וכן, אני עדיין מאמינה בזה). והיא:
"פחחחחחחחחחח, נראה לך?".
אני: "כן. נראה לי".
היא: "למה מי מכיר אותה? אני מכירה אולי שיר או שניים שלה. מרילין מונרו זה, זה. את יודעת, היא...זה! היא סמל!".
אני: "זה לא קשור למוזיקה שלה, למרות שהיא אמנית בחסד עליון".
היא: "מי מכיר אותה בכלל. מי מכיר את החומרים שלה".
אני: "כמה סרטים של מרילין מונרו ראית?".
היא: "מה קשור???".
שתשרף דול פייס שהביאה אותה לביתי לביקור קצרצר. הן אומנם נשארו רק לכמה ימים, אבל הבחורה נוחרת ברמות שאני יכולה לדמיין רק את רני רהב על ערימת של בלוני פלוצים יכולים להתחרות בהם.
ביום שבת נאמץ חתול. כבר בחרנו אותו. קוראים לו פלין, הוא בן 9, לבן עם גלימה שחורה על הגב ואיך אומרים...he's been around. אני יודעת את זה, כי יש לו איידס של חתולים - FIV. למזלו, עם טיפולי, הוא יגמור יותר טוב מעפרה חזרה.
עדכוני בלוגרי סיפורים בשעות הקרובות. עפתי לראות BIG BROTHER CELEBRITY HIJACK.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
