ההורים שלי באנגליה, ואין דבר יותר כיף מלפגוש את ההורים שלך שוב - אולי חוץ מלנשוך את הלשון שלך ומיד אחר כך לשתות וודקה מהסוג שמוכרים רק בפיצוציות עם שם כמו "אנדריי" או "אלכסנדר" או "היי, גרביים עם סנדלים דווקא הולך מדהים במוסקבה". כלומר, אני אוהבת אותם בטירוף, וגם פלין, שמפתח גינונים של המלכה אליזבת', רק בלי מודעות עצמית, מאוד שמח על החברה החדשה פה. חיכינו להם בהית'רו, אני ודילן, כשאנחנו שותים שוקו חם של 'קוסטה' עם מרשמלו וקקאו, ואני חושבת שזה הוגן להגיד שהם יצאו מהטרמינל אחרונים, כולל הדיילות והטייסים. ועובדי משמרת הלילה. לקחנו אותם למלון ששכרו בקרבת ביתנו, וירדנו איתם לפאב השכונתי. אני הזמנתי סלט קייסר עם עוף וקרוטונים שמשום מה היו רטובים יותר מבריטני ספירס בבית תמחוי (היי, מאיפה אתם חושבים היא מצאה את קווין פדרליין והחבר הפפראצי שלה?). דילן הזמין המבורגר עוף עם צ'יפס ומלפפונים חמוצים (אל תדאגו, הוא עדיין לא בהריון), אמא אותו הדבר רק עם בקר, ואבא הסתפק בצ'יפס וגינס. אמא, לעומת זאת, הוציאה כמה מפניני הלשון המתוחכמים ביותר ששמעתי מאז דוד לוי, כששאלה את דילן מתי אנחנו "inviting the food", אם אפשר "to take bill" וכשחייכנו למראה האישה החיננית (והמאוד חכמה, ולא בציניות), היא השפילה מבטה בחוסר ביטחון ואמרה: "what, I came here with no experience in english and lifing in the britain".
אחרי הארוחה הגדולה וכמויות אלכוהול שלא נצרכו מאז שכריסטינה אגילרה אמרה: "יאללה, עוד כמה שוטים ואני מביאה עם הדבר הזה ילד, ולא אכפת לי אם הוא נראה כמו משהו שגדל מתחת לגשר", הזמנו אותם לקפה בביתנו החמוד. אני אומרת "ביתנו החמוד", כי ניקינו, קרצפנו, שמנו את סדיני הסאטן השחורים והיקרים מג'ון לואיס (אני יודעת, גם לי אין מושג למה הדבר הראשון שעשיתי היה להציע מיטה) והדלקנו את שרשרת הורדים עם המנורות הקטנים שליפפנו סביב עציץ גדול מאחורי הטלוויזיה שלנו, מה שמקנה לדירה שלנו צורה של אשכרה בית אמיתי. פלין, שקיבל קולר חדש, שחור עם גולגולות, ונראה עכשיו כמו חתול ערס שברח מכלא בבאר-שבע, התאהב באמא וכרך את זנבו סביבה בכך אפשרות שנקרתה בדרכו. זו הייתה חוויה מעניינת, ובעיקר בהתחשב בעובדה שאמי אלרגית לחתולים, התחילה להתגרד, להתעטש ואפה גדל למימדים של עץ אשוח בוגר.
חוצמזה, הכל מצוין. העבודה קצת מציקה לי, לא מפסיקים לשלוח לי אס.אמ.אסים לעבוד מהבית. אני צריכה עוד לראיין איזו מישהי שמייצרת שטיחים (נשבעת לכם) וקוסמטיקאית בשם סאזה (זה טוב מידי כדי להיות מומצא). בקיצור, מרתק. לט מאנדיי נבר קאם.
אנקדוטה משעשעת
היום, בדרכי להת'רו, עצרתי בדרום קנזינגטון כדי לקנות להוריי היקרים פרחים (מהסוג הטוב, לא המעאפנים האלה שקונים בשדה התעופה ונראים כמו שאריות של עשבים שוטים שמישהו הניח על מצבה). אז אני נכנסת לחנות הפרחים הקטנה, קונה שייק מנגו-תות-בננה על בסיס חלב וזר יפה של כל מיני פרחים עם שמות שלא יאמרו לי או לכם דבר, ואת מי אני רואה אם לא את אד סימונס? - ובכן, אף אחד. רק את אד סימונס, הצלע הפחות מכוערת בכימיקל בראדרס, ובן הזוג של לילי אלן. קונה פרחים. ושותה שייק. אחד מעובדי החנות, ילד אינדי עם פוני לצד ומכנסיים שמגיעים לכתפיים, שאל אותו: "ליליס פור לילי?", וזה נד בראשו ואמר: "לילי'ס פור מאמא".
הכל תמיד מתחיל ונגמר באמא, לא?
אנקדוטה לא משעשעת וגם לא מעניינת
ביום שני נלך לפרמיירה השניה של "סוויני טוד" בלסטר סקוואר. הסיכויים שג'וני דפ יהיה שם נמוכים, אבל היי, מי יודע, אולי טים ברטון ואולי אשתו, שנראית כמו משהו שיכול לזחול לכם מהחור באמבטיה, יברכו אותנו ביופייהם המוטל בספק.
טוקיו הוטל: הפרק בו מישהו צריך למות, אבל זה לא קורה.
-
"ביל ! תפתח את הדלת !" דפק בחוזקה על דלת חדרו של ביל טום (או, וזו רק הצעה: "טום דפק בחוזקה על הדלת של ביל"). בידו השניה הוא החזיק בידה הרכה של אשלי,
הוא הידק את אחיזתה בה, כל כך נרגש שהוא סוף סוף פוגש בה והפרפרים בבטנו החלו להתעצם יותר ויותר, וכך גם השברים בידה של אשלי.
"שניה !" נשמע הקול של ביל מבעד לדלת, קולות של דברים עפים באוויר נשמעו (ממתי דברים שעפים באוויר עושים קולות? דברים שנופלים עושים קולות, אבל פעם מצאתם את עצמכם אומרים: "וואו, כשהציפור הזאת עפה היא עושה יותר רעש מנינט מנסה להחזיק גיטרה"), הוא בטח סידר את החדר (מה זאת אומרת "בטח"? את הכותבת, את די אמורה לדעת).
ביל התקרב לעבר הדלת פותח אותה בעצבנות, "מה ?" צועק על טום בעצבנות. מיד הוא קלט את אשלי ליד טום,
מחזיקה בידו.
"אש.. אשלי.." גמגם, הוא היה מובך, ולא נבוך, באופן מעניין. עיניו נפערו לרווחה ופיו כמעט נגע ברצפה, בעיקר מהקולגן שהזריק שבוע שעבר. הוא מיד פינה את דרכו לאשלי וטום ונתן להם להיכנס לחדרו, שעכשיו היה מסודר.
אשלי וטום נכנסו בשקט, עדיין מחזיקים אחד בידו של השניה, מתיישבים בשקט על הספה שהייתה בחדר, מבטם מתרגש, ולא נרגש, במיוחד.
"מה.. מה את עושה כאן ?" גמגם ביל שוב, כי בדיוק כמו משה - גם למנהיג הגדול הזה של המילניום היו בעיות וורבליות, הוא השפיל מבטו ואפילו לא הסתכל אליה (שדי מראה היגיון, אם הוא השפיל את מבטו, והיא לא בגובה של עפר שכטר), הוא החליט להתעסק בדברים אחרים, כמו פורנו גברי, שהיופי שלה לא יסנוור אותו.
"אני צריכה לשאול את זה אתכם, הלא כן ?" התחכמה אשלי, ועל הדרך הביאה אותה במשפט כה עתיק שאפילו ג'יין אוסטין בפאדיחה להשתמש בו. טום התקרב אליה וכרך את ידו סביבה. והיא; נתנה לו.
(נתנה לו? הופה!)
"זה דיוויד, לא אנחנו" הפעם הסתכל עליה ביל בבירור. אשלי השפילה מבטה, שניהם לא היו מסוגלים להסתכל אפילו
אחד על השני (למרות שביל כרגע עשה את זה, אבל מילא).
"ביל, בקשר לשלבי.." המשיכה את השיחה אשלי, היא כמעט פרצה בבכי. היא כל כך לא רצתה לשקר, אך אין ברירה, זה או זה או להסביר לו למה באמת היא נתנה לבת שלה שם של מדף.
"עזבי, זה אני אשם" פסק ביל בהחלטיות, והפעם התיישב מולה על השולחן שהיה מול הספה. הוא הרים את מבטה (איך?) וחייך אליה.
"הייתי צריך להאמין לך" הצטער. אשלי חייכה לעצמה חיוך מספק ומזויף, היא תקעה את מבטה (מבט נועצים, נאד תוקעים, יקירתי) בעיניו וניסתה לגלות מה הוא מרגיש כלפיה. כי העיניים הם הראי של הנשמה, גם אם יש עליהן מספיק אייליינר לצבוע את ארקדי דוכין בשחור.
האם אותה שנאה שהייתה ועדיין נשארה ? כן.
היא התקרבה אליו יותר, מחבקת אותו חזק ומניחה את ראשה על כתפו. הפעם היא לא בכתה.(הפעם? עברו בערך 30 שניות מהפעם שהיא כן בכתה. לכמה פעמים מתחלקת הפגישה הזאת?)
היא יכלה (או יכולה הייתה, תלוי אם אתם מדברים עברית או פאקצתית) להישבע שהרגישה את הצביטה בליבו של טום, אך מיד מיהרה למחוק מחשבה זו למרות שהייתה נכונה.
טום החליט להתעלם מרגשותיו, וחיבק את אשלי וגם את ביל בו זמנית, מצטרף לחיבוק שלהם.
אשלי הרגישה שלמישהו מהם יש אקדח ששמח לראות אותה בכיס. בהתחשב בעובדה שביל הוא מאלו ש"נגד אלימות", היה לה ניחוש טוב מי זה.
"אז, מתי אני אראה את שלבי ?" שאל אותה ביל, מתנתק מהחיבוק. הוא עדיין לא עיכל שיש לו בת. ושהוא קיים יחסי מין עם מישהו בלי שם של אסיר רומני.
בטח שעדיין לא היה מסוגל לקרוא לה 'ביתי', כי היא היתה ילדה ולא בית, או בכלל להגיד את המילה בת בצירוף שלי.
אשלי ניגבה כמה דמעות שזלגו על לחיה במהירות (הפעם, כמובן), מושכת באפה וחושבת קצת, "אני.. לא יודעת" השיבה לו.
"מזאת אומרת לא יודעת ?" שאל אותה טום והניח את ידו על כתפה. טום הבחין שהידיים שלו נזרקות לעבר אשלי בתדירות בה מייקל ג'קסון עושה ניתוחים.
"תקשיבו, שלבי עכשיו אצל דודה שלי, זאת שגם קוראים לה שלבי, ומתה. אין לי מושג איך להוציא אותה משם ולהביא אותה לדירה שלי", כי היא איתה בקבר. וכי ממתי לאמא יש שליטה לגבי איפה הבת שלה. הסתכלה עליהם בחשש, מחכה לתגובתם.
ולטום וביל לא היה אכפת.
בהופעת אורח "היי שקטה" - סיפור בהמשכים מבחורה שחיה בעולם בו לאורית פוקס יש יופי טבעי ונינט כשרונית.
הנה דוגמה לבחורה שמתרגמת דרמה למספר הקללות המשוגרות בפי הגיבורים פר קילומטר לשעה: היי שקטה ("היי גם לך, מפגרת").
אמצע שיעור שלישי – במסדרון .
"אני לא מאמינה שירדת לכזו רמה !!! חתיכת שרמוטה מסכנה" צעקתי בכעס, ובקלאסיות.
"אני ירדתי לרמה נמוכה?! תסתכלי מה את עשית!@!! הבגדים שלייייי זאת החצאית האהובה עליי! ואת הרסת אותה כוסאמשלךך" צעקה לירון בכל כוחה, מזל שלא היה אף אחד אחר במסדרון , זה לא נראה טוב במיוחד . כלומר, החצאית.
"חחחח החצאית האהובה עלייך ? טוב שלא רואים לך את כל התחת!" אמרתי ובקולי עלה גיחוך קל. אהבתי את ה"בקולי עלה גיחוך קל". היא מפרשנת את הסיטואציה כמו דבורה עומר, למרות שהיא מדברת כמו אשת כדורגלן מלוד עם פה פעור יותר מישבנו של טום קרוז ושפה המרמזת ששאבה את כל פילוסופיית החיים שלה מפרסומות של "קסטרו".
"לפחות לי יש משו להראות!" אמרה בקול מתנשא. כי יהירות היא בדיוק ההרגשה שצריך להצטייד בה כשכל הישבן שלך בחוץ, ואת מנהלת תחרות גידופים עם בחורה שממחישה צרחות כך: !!@$#!.
"כן, טוב שלא חצי עולם ראה את כל מה "שיש לך להראות" חיקיתי אותה בקול המתנשא שלה ,היא התקרבה אליי בעצבים ומשכה לי בכוח בשיער. בשלב הזה, דרך אגב, הבנתי שאני בסרט פורנו.
" י'שרמוטה בת זונה כוסאמשלךךך לכי תזדייני יא כלבה" צעקה ואני משכתי לה בשיער והוצאתי גוש ענק של שיער בלונדיני .
"השיער שליייי" צעקה והתחילה לבעוט בי . ואז פרנצ'סקה עזרה לה, כי נגמרו לי הבדיחות. הבדיחה הזאת מספרת את עצמה, גאדמיט.
הכנסתי לה אגרוף לעין . כל הכבוד לך.
"אייייייייייההההה" צעקתי ושתינו התאפקנו לא לבכות, אבל לרגע לא חשבנו להפסיק. אחרי הכל, המריבה הזאת הייתה חשובה - אני רציתי את הטוויסט האחרון בקיוסק וזה בדיוק מה שאני אקבל .
"מה אתן מפגרות!?" נשמע קול צעקה , ותומר ניסה להפריד בינינו .
"כוסאמשלךךך י'פותחת רגליייים" צעקתי, כי רציתי לעשות רושם על תומר, ולהוכיח לו שזוהי נערה הלא-חוששת לצניעותה.
"תרגעו" הוא צעק , הוא החזיק את לירון רחוק ממני בזמן שאני ניסיתי להרביץ לה .
"מאיייייייה דייייייי" צרח.
"אפשר לקבל הסברים?" שאל
"144" אמרה לירון בקול מתנשף וסידרה את שיערה כשעל פניה פרצוף חמוץ, ללא כל קשר לשיחה שלנו.
"מאיה למה את במגבת?!" שאל בכעס "ולירון למה כל הבגדים שלך מלאים בחורים ?"! הוא עמד בשוק , מחכה להסברים .
אולי זה באמת סט של סרט פורנו. כלום כבר לא יפתיע אותי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
