ההורים הלכו. ארזו פקלאות, דחפו שטרות לתוך כיס מכנסיי ונסעו מבירת אנגליה לפני שהספקתי לבכות כמו שצריך. לא נורא, אמר דילן. עכשיו כששוב התפטרת מהעבודה ה-38 שלך באנגליה, אין לנו גרוש על התחת ועדיין לא שילמנו שכר דירה - יש לך מספיק סיבות גם בלי העובדה שהמשפחה שלך רחוקה.
אני בדרך כלל טיפוס דכאוני, אבל באנגליה (ובלונדון בפרט) יש משהו מדכא במיוחד. זה לא רק מזג האוויר. אנשים חיים כאן בשביל לעבוד, ולא עובדים בשביל לחיות. "זמן משפחה" בשבילם זו אגדה אורבנית שהם זוכרים ממשפחת בריידי. הכל יקר ומנוכר וכולם מנומסים ולא אישיים. בנוסף, הם אנשים מאוד משעממים. הישראלים הם לא הזן הכי אינטליגנטי על הפלנטה, אתן לכם את זה, אבל אף פעם לא מצאתי את עצמי תוהה כמה זמן אפשר לנתח את עלייתה וירידתה של האינפלציה תודות לתעשיית הברגים תוך שאני מנסה לדקור את עפעפיי עם ציפורן מפוצלת כשאני מדברת עם מישהו מהעבודה. גם האוכל שלהם נורא ואיום, והכי נוראיים הם הברזים שלהם. אצלנו, בישראל, יש ברז. בצד הימני כתוב קר, בצד השמאלי חם, ובשביל להשתמש בו אתה צריך לסובב את הראש מתחת לברז לכיוון האמצעי, כדי שהמים יהיו חמימים או פושרים. באנגליה, יש לך באמבטיה שני ברזים. אחד חם ואחד קר. כשאת שוטפת את הפנים על הבוקר, את צריכה למהר עם הברז של המים החמים ולסיים את כל העניינים שלך, כולל צחצוח שיניים ושטיפת פנים ומי פה וכל השאר, בפחות מ-30 שניות, שזה הזמן שלוקח למים להפוך ללוהטים. אם לא הספקת, אכלת אותה, ואת פשוט תאלצי לפתוח את שני הברזים ולתזז את כפות ידייך מהקר לחם עד שעל הידיים שלך יהיו שלפוחיות של פילה בהריון.
האנגלים גם לא יודעים איך לעשות שום דבר. כלומר, כן - בישראל יש עובדים עצלנים, אבל לפחות הם יודעים מה לעשות. באנגליה, אני להיט גדול בקרב העבודות שלי בעיקר כי יש לי מה שנקרא "היגיון", וגם לא יותר מידי ממנו. זה פשוט נראה כאילו הם לא יודעים לעשות כלום. משרברבים עד מנקות, הכל כאן נעשה באופן כל כך גרוע וחפיפניקי. וזה לא כי הם לא רוצים או מתעצלים, אלא כי הם פשוט לא יודעים.
ועכשיו אתם בטח שואלים אותי למה אני לא חוזרת בארץ. והתשובה הכי טובה לכך היא - מה לעזאזל יש לי לחפש בארץ?
מכל מקום, הדיכאון שלי מעמיק. התובנה הראשונית היא שאני לא אוהבת לעבוד. בכלום. השניה היא שכשאני לא עובדת אני משתגעת בבית, יושבת בין 4 קירות ומחליפה עם פלין מבטים על חתיכת הטונה האחרונה שיושבת במטבח. ההרגשה הכללית היא שמשהו חסר כאן, בחיים שלי. המשהו הזה הוא כיוון, ללא ספק. אבל אין לי מספיק מוטיבציה להתחיל לחשוב מה יעשה לי רע ומה טוב, כי כבר לא כל כך אכפת לי.
100 הגדולים
כשמגזין הרולינג סטון פרסם את רשימת 100 שירי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים שלו קצת עקמתי את האף, לא בגלל שהבחירות לא היו טובות אלא כי הרגשתי שחלק השירים נבחרו רק כדי לסמן "וי" על להקות מסוימות. בסך הכל הרשימה הייתה הגיונית למדיי, למרות שאני לא מתה על הבחירות המוזיקליות של הרולינג סטון לאחרונה (נתנו לאלבום של ארקטיק מאנקיז 3 כוכבים מתוך 5, לאיימי ווינהאוס גם 3, אבל ללילי אלן וקייט נאש 3 וחצי ו-4!). אבל זה עד שראיתי את רשימת 100 שירי הרוק הכי גדולים בכל הזמנים של רון מייברג, שגרם לרולינג סטון להיראות כמו הדבר הכי הגיוני עלי אדמות מאז אשפוז בכפייה לבריטני. מייברג, שגר במדינת מיין בארה"ב וכותב טקסטים מצוינים, הוא עניין מוזר מאוד בשבילי. מצד אחד, הוא באמת מוכשר, ונורא נהניתי לקרוא את הכתבה שלו על יאיר לפיד. מצד שני, האהבה העיוורת שלו לאמריקה, מדינה שמכריחה את תושביה לבחור בין אוכל לקופת חולים ובה רוב האנשים שמכריזים על פשיטת רגל עושים זאת בגלל שיש להם לשלם ביטוח רפואי, נראית לי מוזרה. מייברג חיבר רשימה שלא כללה בתוכה אמנים כמו בואי או קווין, ואני אפילו לא מדברת על רדיוהד. ההתייחסות לביטלס הייתה אפסית, ההתייחסות לביצ' בויז הייתה בלתי נראית עוד יותר וכל שיר שהוקלט או נכתב אחרי שהמציאו טלוויזיה עם צבע בכלל לא נשקל להגיע לרשימה. עוד בעיה הייתה שה-100 של מייברג, ברובם, היו שירי קאנטרי אמריקאים. עכשיו, אני יכולה לתת לו את תעשיית הג'אנק פוד, הניתוחים הפלסטיים וטיפשות - אבל יש ז'אנרים שבהם הבריטים פשוט יותר טובים מהאמריקאים. רוק הוא אחד מהם.
אני ודילן קראנו את הרשימה של מייברג והרולינג סטון והשוונו (ולא רק בגלל שיש לנו המון זמן על הידיים, אבל גם). התחלנו להתווכח. כמה שירים של סמוקי רובינסון להכניס, כמה שירים של הרולינג סטונס. האם היית מכניס את הסקס פיסטולס? אני חושבת שלוואיט סטרייפס יש מקום שם. דיברנו על זה לפחות 5 שעות, לפני שכל אחד מאיתנו לקח דף ועט והתחיל לכתוב רשימה משלו.
בנוסף לזה, הכנסנו תת חוק שיהפוך את זה ליותר מעניין - בגלל שאני יכולה (ומסוגלת) לכסות 20 מקומות ברשימה רק עם הביטלס, כל הרכב יכול לקבל לא יותר מ-2 מקומות ברשימה. עם זאת, הביטלס יכולים לקבל 2 מקומות וכך גם פול מקרתני בעבודת הסולו שלו. כך גם לגבי לו ריד ו-וולווט אנדרגראונד וכו' וכו'.
וכאן אתם נכנסים לסיפור.
הרשימות נמצאות בשלבים הסופיים שלהן. בקרוב, אפרסם את שתיהן בלי לציין מי שייכת למי, ואתם תצביעו של מי יותר טובה. המנצח (כלומר, אני) יקבל שעה של פוט מסאז' מתנה מבן זוגו (דילן).
בי גוד.
ועכשיו לחלק אותו אנשים אשכרה קוראים בבלוג הזה:
טוקיו הוטל - או: הפרק בו 2יל פ!גש את ה2ת של!
"אשלי ?" שאל טום את אשלי, היא בהתה בנקודה אחת והייתה בעולם אחר. עולם בו ילדים בני 13 לא מכניסים אותה להיריון.
היא התנערה במהירות והסתכלה על טום, "מה ?" שאלה אותו, כי "אשלי" זו מילה שדי קשה לעכל.
"אמרת שאת רוצה להחזיר את שלבי נכון ?" שאל אותה, מלטף את לחיה. היא הנהנה לחיוב.
'וזה הכל במחשבות שלי, מה פתאום שהוא ינשק אותי ?'כלומר, זה לא שהבת שלי רחוקה ממני כרגע ואני צריכה לחשוב עליה ועל טובתה. לא. כמו בריטני, סדר העדיפויות שלי כולל רק אנשים שיש להם משהו בין הרגליים.
טום הנהן גם הוא לחיוב. הוא קם מן רצפת המסדרון (או: מרצפת המסדרון), מושיט יד לאשלי והיא אוחזת בה, קמה גם היא מן הרצפה.
היא ניערה קצת את בגדיה מן האבק (או: מהאבק. או: תפסיקו לשבת במסדרונות של חדרי מלון 1 וחצי כוכבים), מעבירה את מבטה לטום שהסתכל עליה כל אותו הזמן, מחייך לעצמו.
"מה ?" שאלה לא מבינה, מחייכת לעצמה גם, גם היא ללא סיבה ברורה לעין. "סתם.. פשוט התגעגעתי" השיב לשאלה, תפס את ידה (למרות שהם כבר החזיקו ידיים)
ולקח אותה איתו, בדרכם לחדרו של ביל. "לאן אנחנו הולכים ?" שאלה אשלי, למרות שהם בבירור הלכו לצד השני של המסדרון ולכיוון החדר של ביל, בקושי שמדביקה את הקצב של טום, למרות שהם צועדים יד ביד.
"להביא את אבא של שלבי" ענה לה בטון חלש יותר, לא איטונג, אלא סתם בטון בניינים. מבטו כבר היה על הרצפה והוא הגביר את קצבו.
אשלי הרגישה שמשהו לא בסדר. אבל מה ? -היא.
שניהם כבר הגיעו לחדרו של ביל, הדלת הייתה עדיין פתוחה, כמו כל דלתות המלון של כל האנשים המפורסמים שאני מכירה. אשלי הרכינה מבטה, וטום לקח על עצמו את תפקיד 'המדבר'.
"ביל, אתה רוצה לראות את שלבי לא ?" שאל אותו והסתכל על אשלי, כי שכח מי מהם זה ביל. שהעדיפה לא להסתכל היישר בפניו של ביל.
ביל נאנח בכבדות. "ברור שאני מוכן" אמר לו והתקדם לעבר טום ואשלי, מרים את מבטה של אשלי
בעדינות, מנגב דמעה יחידה ושואל אותה, "האם את מוכנה שאני אפגוש את הבת שלי ?"
האם קורטני לאב תהיה שמחה בבית מרקחת בו הבר פתוח? - דהה!
אשלי התמהמה. מצד אחד, (הוא הומו?)
היא לא הבת של ביל (אה). אבל מצד שני- (הוא הומו?) הנקמה (אה). הנקמה היא זו שהניעה אותה לעשות זאת.
היא הנהנה לחיוב, מהדקת את אחיזתה בידו של טום (השניים האלה דבוקים בסופר גלו). הוא חייך אליה, ושלושתם יצאו מחדרו של ביל. תוהים למה הסיפור תפס טוויסט כל כך משעמם שאפילו שלבי ברחה ממנו.
היי שקטה - או: הפרק בו אף אחת לא תספר לתומר מה קרה.
"נו כבר" הוא אמר בלחץ . ואם אתם לא אינטליגנטים מספיק להבין מי זה "הוא", מדובר בתומר.
"תשאל את חברה שלך" אמרה לירון במרירות והעיפה את שיערה לאחור . (או מה שנשאר ממנו אחרי הפרק הקודם)
"מאיה.."יפה, לפחות מישהו פה עוקב אחרי השמות.
"תשאל את אחותך" אמרתי ביובש והחזקתי חזק את המגבת, שדווקא לא הייתה יבשה .
"אלוהים , מישהי לעזאזל מוכנה להגיד לי מה קורה פה ?" אמר תומר, למקרה שלא ניחשתם לבד.
"שהיא תספר לך" אמרה לירון
"לא. תספרי לו את"
"תספרי לו את !" האיצה בי.
"טוב!" הסכמתי . פרייארית.
"לא. אני אספר לו" נו מה היא ילדה קטנה?! מישהי פה היא ילדה קטנה. ככל הנראה זו שכותבת את הסיפור הזה.
"לא!!! אני אספר לו" אמרתי בכעס וחיכיתי שתומר יתערב. אה?
"אוף תסתמו כבר, על איזה שטויות אתן רבות ! מאיה תספר לי וזהו" אמר ואני סיפרתי לו הכל . (אבל לא לנו, יא מעאפנה).
"שתיכן מפגרות " אמר בכעס "אני לא מאמין.." גם אני לא. ולחשוב שעם אחת מהן אתה יוצא ועם השניה יש לך קשר דם.
"תאמין תומי .. חשבת שחברה שלך היא סוג של קדושה אבל הנה אתה רואה מה קרה" אמרה בקול רועד ומרגש , יאק. זה הגעיל אותי . אשכרה. רגשות וכל זה.
"אויש לירון תסתמי, תראי מה את עשית לה !" אמר בכעס .
"נכון .. " אמרתי בסוג של גאווה, למרות שהיא כרגע השפילה אותי .
"גם את תסתמי" אמר והצביע עליי ג'רי ספרינגר.
"בפעם הבאה שתיראו אותי " אמר "אל תדברו איתי " הוא הלך משם בכבדות. וחזר, רק כדי להגיד ללירון: "טוב, חוץ ממך, כי את אחותי, וזה הולך להיות מביך בארוחת ערב".
לירון ואני הבטנו אחת בשנייה.
"אני מצטערת" אמרתי .
"גם אני" אמרה והוציאה מהתיק שלה את כל הדברים שלי .
"קחי" הושיטה לי.
"תודה.. " אמרתי והוצאתי את העדשות שלה . היא שמה אותן.
"אקנה? כשאת מטושטשת זה סתם נראה כמו סומק".
היא הביטה בי בפעם האחרונה, והלכה משם .
מתי זה יגמר סוף סוף ? מתי אמא תקנה לי קלין אנד קליר נגד חצ'קונים?
זו הפעם השנייה שאנחנו רבים היום . בגללה.
למה יש לו אחות כ"כ מגעילה ?!
מה עשיתי לה רע , שהיא מתנהגת ככה כלפיי ?!
למה התחלנו לשנוא אחת את השנייה ?!
לרגע חשתי סחרחורת, חזרתי למקלחות והחלפתי לבגדיי .
לא היה לי כוח לבית ספר, אז פשוט הלכתי הביתה .
עשית בשכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
