מסיבה לא מובנת, פיני גרשון תמיד מדבר לשדרני הקווים, לעיתונאים ומראיינים כאילו הם חבורת ילדים בני 8 ששואלים אותו (בהתאמה ובעקשנות):"אבל אבא,הידיים שלי נקיות, רחצתי אותם,למה אסור לי להכניס את המזלג לשקע חשמל הפתוח הזה?"
עכשיו לדוגמא, פרצופו האדום מרצד לי על מסך הטלוויזיה ומשנן לי:"זה יורוליג!! אתם מבינים?! רמה אירופאית!! י-ו-ר-ו-ל-י-ג, זה לא משחק ילדים זה!!" (כן,אנחנו מבינים, אנחנו גם מבינים בין היתר שזה יורוליג, ושזה כמו שהמאמן של קליבלנד יונייטד בכדורגל יגיד לשדרני ספורט בארה"ב:"זה כדורגל,זה כדורגל", וכולם יסתכלו עליו במבט של:"מה לעזאזל עשה לך הכדור בתוך הרגל"? לא רמה,תאמינו לי).
היום בדרך חזרה מהמכון כושר המכונית שלי שווקה חיים.
"אבל איך,זה לא פייר,היא אפילו לא פיאט פונטו!!" בכיתי בחושך. בכיתי קצת הרבה, ואז הנהגים מאחוריי צפצפו לי כאות:"כן,אנחנו מבינים את זה מתוקה, עופי לנו מהדרך,נקבה". מיד הבנתי שאין לי דלק (בטח לא כי בדקתי שמן ומים ואת הקרבורטור והמד לחץ, אלא בגלל ש...לא מילאתי דלק כבר הרבה מאוד זמן),אז קראתי לאבא שיעזור לי.
בדרך הביתה אבא אמר שאני מפונקת.
אני:"זה לא נכון. אני לא מפונקת".
אבא:"צודקת.את לא". (בנימה של:"ברור,קלאודיה, המפה הזאת עומדת לך על הגוף משהו!")
אני:"אני באמת לא".
אבא:"פרנצ'סקה, את לא רוצה להתגייס לצבא כי את פוחדת לראות הרבה בחורות אחרות באות עם אותו בגד כמו שלך!!" 
אני:"יופי אבא,צודק, למה לא,נראה אותך הולך עם בגדים שכו-לם הולכים איתם".
אבא הסתכל על הג'ינס והטי שירט שלו כמה שניות, ואז הסתכל בי במבט תמורתי שכזה.
"סיי נו מור". 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
