אתמול חגגנו המשפחה המורחבת + החברים של ההורים שלי + הצאצאים שלהם + פרנצ'סקה ופטריק את חג היומהולדת לברביקיו (נדמה לי שהברביקיו חגג 56 שנה,או משהו כזה, למרות שלפי מה שהבנתי, עשו על-האש עוד לפני זה, במקומות אחרים שהם לא ישראל).
לחברים של ההורים שלי יש את יריב, שאתם כבר מכירים מסיפורים קודמים,ויש גם את סופי,הבת של חברים של ההורים שלי שעלו לא מזמן מצרפת,ולכן ההורים שלי מזמינים אותם לכל המאורעות המשפחתיים/סוציאלים, על אף שמדובר בחבורת דורבני ישבנים של ממש. סופי,לעומת זאת,היא דווקא בסדר גמור. היא בת 16,היא יפה, לא טיפשה, בקיצור-אישרתי.
ההורים של סופי הביאו איתם עוגת קרם בצבע סיד מלוכלך. בערך אחרי שרוקנו את הצלחות מבשרים(תמיד יש בכל מקום מישהו שומר כשרות שמסרב שיניחו בשר לבן על האש לפני שמסיימים לשים את כל שאר הבשרים,כאילו הוא מתכוון לאכול את הכל. וזה תמיד אותו מישהו שכשהוא נוסע לחו"ל,הוא מביא איתו קופסאות שימורים מהארץ ולא מסכים לאכול שם שום דבר מחשש שיפר את עקרונות הכשרות הנוקשים,כאילו בקופסאות שימורים של ניו-יורק באמת מה שיש לעובדים במפעל זה לזרוק כל מיני חלקים בלתי כשרים של סוסים וחזירים ולצחוק ברשע:"הלוואי ותייר יהודון יאכל מזה!"),שלפו ההורים של סופי את ערימת הדייסה הרוטטת הזאת והציעו לכולם. סבתא,שכבר עברה דברים בחיים שכללו ביניהם נישואים,4 לידות,עלייה לארץ בגיל מאוחר, טיפוח ילדיה ואפילו שעווה במפשאות,התנדבה לאכול פרוסה מהדבר הזה (אם אפשר לקרוא לזה "פרוסה",על אף שיותר מדוייק לקרוא לזה "איכסה", במלרע).
היא טעמה, ואז הלבינה מעט, ואמרה רק שזה:"נחמד מאוד,אבל היא גם ככה לא אוהבת קרמים".
"תאכלי", הם נתנו לי הוראה.
"לא,תודה", חייכתי וסילקתי מהכיוון שלי את הצלחת עם המוח המתפורר עליה.
"בצרפתית",אמא לחשה לי באוזן בעצבים. כאילו הם לא יודעים מה זה "לא,תודה", וגם אם לא, הנפנופים ההחלטיים בידיים והפרצוף החיוור שליווה את תשובתי לא בדיוק הזמין מנה אקסטרא מכל ה...שלג הנמס הזה.
"תאכלי!!!" האבא של סופי נראה על סף התקף עצבים, והדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו יתמוטט לנו ביום הברביקיו הבינלאומי. אז טעמתי.
טעמתם פעם ווקס לשיער?
הלכתי להקיא.
מטה הליכוד.
אבא שלי פעיל ליכוד פעיל מאוד (הוא ימני קיצוני והכל, ומאז שהוא פגש את ליברמן באיזה ישיבה של המקומיים של ת"א ודיבר איתו על שיטות יעילות לריכוז והשמדת פלשטינאים, הוא גם בכלל לא שונא רוסים),לכן הרבה מאוד פעמים מתקשרים אלינו הביתה מהמטה של הליכוד, וזה כבר לא חדש. מה שכן חדש,זה שהפעם אמא שלי ענתה להם (אמא=שינוי).
פעיל ליכוד:"שלום, אפשר לקבל בבקשה את אדון אנטואן ****"?
אמא:"הוא לא נמצא כרגע. מי מבקש"?
פעיל ליכוד:"מדברים ממטה הליכוד. אולי את תוכלי לעזור לי,זה בקשר להתנתקות..."
אמא:"מה איתה"?
(בנימה של:"נו,זאתי עוד פעם...").
פעיל ליכוד:"בירבורימבירבורימבירבורים".
אמא:"אה-הא,כן,אני מצטערת,אני שינוי..."
פעיל ליכוד:"אבל בירבורימבירבורימבירובורימ!!"
אמא:"אני באמת מצטערת שאלה הבתים שלהם,אבל אני לא תומכת בתוכנית התנתקות הזו!"
פעיל ליכוד:"בירבורימ? ומה עם בירבורימ? בירבורימבירבורימבירבורימ!!"
אמא:"בטח שיש להם מקומות אחרים לגור! מה עם ר"ג?!"
ואז אמא נתקה את תוכנית ההתנתקות.
דקלה. מחזיקה בנפש עדינה ושברירית. ואני, למרות שאני אחת מהטופ-טן של בכייניות התבל בכל הזמנים, אני מתגברת על דברים די מהר ולא מתפלאה כל פעם מחדש איזה חרא הזן האנושי הזה. אז היום חברה שלה פגעה בה. לא יודעת איזה. והיא בכתה ובכתה,ואני הקשבתי והקשבתי, וחיבקתי וחיבקתי, והיא המשיכה,ואני עודדתי אותה המון, ואז בא המורה מן הקורס במתמטיקה ושאל אותנו מה קרה, אז שלפתי (לגמרי מהמותן):"הכלב שלה מת".
המורה:"גם שלי!! מתי?!" 
-דקלה ופרנצ'סקה מסתכלות לכמה שניות על המורה-
-דקלה ופרנצ'סקה פורצות בצחוק היסטרי המותיר את המורה מבואס ונעלב מן הביזיון-
לרוברט פירס יש מישהי חדשה. מסתבר שזו הסיבה שהוא התגרש מאשתו. לפי מקורות, המישהי הזו אפילו לא מכוערת (או שמנה או היספאנית,כמו הקודמת),מה שהופך את התחרות לקשה והדוקה. מה קרה? מה השינוי הקיצוני? הוא הבין פתאום שהוא כדורגלן (ועוד חתיך)?
"איזה כיף לי,אני חתיך"
רוברי בתספורת פארה פוסט.
רוברי באלטון ג'ון סטייל.
אני עוד אשוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
