אתמול אני ואלכס למדנו למתמטיקה כל היום. בעצם,לא בדיוק... הוא בא,אז פתרנו תרגיל,ואז עשינו "הפסקת קולה", ואז -פתרנו עוד תרגיל, ואח"כ עשינו "הפסקת צהריים" ואכלנו צהריים,אח"כ פתרנו עוד תרגיל,ועצרנו לרכל על איזה מישהי שמטרידה אותו מרוב הערצה אליו,ועל שון, ואז דילגנו על שני תרגילים (כי אותם לא ידענו),ונכנסנו לאינטרנט. הא,וכל הזמן הזה, במהלך התרגילים שדווקא כן פתרנו, הרגשתי את עצמי חופשייה לדבר באייסיקיו מפעם לפעם עם אנשים.אין מה לעשות. יש אנשים שלוקחים מתמטיקה בצורה רצינית.
ואז דקלה התקשרה לוודא שאנחנו "סטיל און" פור טונייג'ט. אמרתי לה:"מייט,אני פעם אכזבתי אותך"?!
והיא ענתה לי :"כן".
"עשרות פעמים. אבל אני שאלתי על המקרה הספציפי הזה"?
אני:"הא...אממ..כן,ווי אר סטיל און פור טונייג'ט..."
דקלה:"אוקיי,רק רציתי לבדוק,אצלי ב22:30, להת' בובה!"
אני ואלכס המשכנו במלאכת הלמידה (למידה, אז אין: איך נפטרים מהמעריצה האובססיבית שלו,ואיך אומרים בתורכית "אמאשלך מזדיינת" [אל תשאלו,אמא שלי גלתה לנו <אל תשאלו מאיפה אמא שלי יודעת..>]),ואם תסתכלו על המשפט האחרון,תראו שיצא לי 3 פעמים סוגריים,שזה בערך התחלה של תרגיל בבגרות שלנו.
עוד צלצול. שוב פעם דקלה.
אני:"כן,יפתי האהובה מכל, עד חצי המלכות אתן לך!"
דקלה:" טוב... את מוזרה. אני מתחילה להבין את התלותיות שלך בי. בכלמקרה, אלמוג לא באה, אבל שני ודניאל באות!"
אני:"משובח משובח, חבל על האלמוגית, אבל לפחות שני!"
דקלה:"אממ..כן. לפחות שני..." (בקטע הזה שמעתי גלגול עיניים).
ניתקנו. חזרתי לאלכס, הפעם אירחנו את אמא שלי בחדר שלי,שנסתה לשכנע את אלכס לחתוך כרוב ("כי אתם הרוסים טובים בזה"), אלכס גם רצה לבקש ממנה לעשות בשבילו משהו שלצרפתיות יצא בו שם עולמי, אבל הוא מנע מעצמו בשלב זה. עברנו כמה עשרות דקות (נו,חצי שעה נגיד) ושוב הטלפון מצלצל. שוב דקלה.
אני:"את מאוהבת בי"?
דקלה:"את רוצה שאני אהיה מאוהבת בך?!" (בטון מבוהל כזה, של "קריפ,מה הולך איתך היום?!").
אני:"תלוי,את נותנת"?
דקלה:"שאלה טיפשית. כל פעם שאני מחזיקה ידיים עם מישהו אני הרי רצה לספר לך."
אני (מהרהרת):"טרו,טרו...".
דקלה(מתעלמת בהפגנתיות מהרהוריי הכבדים):"בכלמקרה, זה אמרג'נסי!!! לא התקשרתי אליך סתם!!!!!! אני חייבת עזרה!!!!!!!!!! את לא תאמיני מה קרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ה-צ-י-ל-ו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" 
אני:"מה? מה קרה?!"
דקלה:"אין...לי....מה...ללבוש..."
אני: 
!!!
דקלה:....
אני: "בסדר בסדר,אני באה עכשיו לעזור לך".
לא באתי בסוף בדיוק "עכשיו", לעזור לה, כי עד שאלכס הלך (הוא גם שכח אצלי את העפרון שלו,וחשבתי לעצמי, הוא מהאנשים האלה שבטוח יזכרו בזה בחצי דרך ואז יחזרו לקחת אותו,אז חיכיתי קצת), אח"כ עשיתי אמבטיה, סידרתי שיער,התאפרתי, בחרתי בגדים (ריספקט לג'ינס החדש ולחולצה המא-ממת שלבשתי אתמול כאילו כזה), ורבתי בערך שלושת רבע שעה עם פטריק על שרשרת. שלו.
פטריק (מסתכל לי טוב טוב על הצוואר,שם מתנוססת לה בגאון שרשרת כדורי עץ מגניבה כזאת, מתאילנד):"היי,זה שלי! יא גנבת!"
אני:"מה פתאום ?? זה שלי!!"
פטריק:"אז איך את מסבירה את זה שנעלמה לי בדיוק כזאת??"
אני:"תתחיל לשמור על הדברים שלך"!
פטריק:"זה היה בקופסה של השרשראות שלי..."
אני:"קניתי אחת כזאת לעצמי!"
פטריק:"זה מתאילנד..."
אני:"תן לי לקחת את זה רק להערב!"
פטריק:"לא רוצה! אני רוצה את זה להיום..."
ככה עמדנו במסדרון ורבנו בערך חצי שעה,עד שאמא הזיזה אותנו וכבדרך אגב העירה לשנינו:"השרשרת ממש מכוערת".
אני:"טוב,פטריק,קח אותה אם ככה..."
פטריק:"תודה לך!" 
אני:"מה?! אבל היא מכוערת!!"
פטריק:"עליך,כן."
ואז הגעתי לדקלה. היא החזיקה את השיער הלח שלה ביד אחת, עקביי זארה ביד השניה, והסתכלה עליי במבט ספק עצוב ספק אבוד, מיד השתלטתי על העניינים, טיפחתי את תלתליה השובבים, איפרתי אותה, בחרתי לה מה ללבוש, וכל זה תוך כדי המון המון צחקוקים (מסתבר שלראות אותי רצה מצד לצד,מודדת לה 3 זוגות שונים של נעליים וזורקת עליה את כל הבגדים שלה כדי לבדוק מה מתאים ומה לא,ממש מצחיק אותה. בייחוד הקטע שהיא צריכה אח"כ לסדר את הכל). דניאל באה אליה והלכנו שלושתינו לכיוון שני.
שני בקשה שנלך קודם לטיילת, בגלל שמישהי שהיא דלוקה עליה נמצאת שם (אולי), ובאמת,כשהגענו לשם, ראינו שהסיכויים למצוא את הבחורה המיועדת מאוד טובים. בייחוד כי המקום לא היה נראה כמו גן-עדן למחבלים. האוכלוסיה שם התחלקה ל2:
50%- דיירי בתי האבות מכל גוש דן,אותם הסיעו מאורגן באוטובוסים של "יחזאל טורס" לראות זיקוקי די-נור בטיילת ת"א ולאכול צמר גפן מתוק,הדבר היחידי שהם מסוגלים עוד ללעוס.
50% הנותרים היו זוגות דביקים (גם מהצמר גפן המתוק),ששואלים אחד את השני בחיבה מופרזת שגורמת לך לרצות להקיא עליהם את כל העל-האש:"מאמי,רוצה צמר גפן"?-"פושפוש, רוצה אני אקנה לך שתיה?" -"בובי, רוצה אני אקנה לך נשיקה?!" -"ממך? יש לך מספיק כסף? אני רוצה מ-ל-א נשיקות!"
אני:"אני אקנה לכם נשיקות,סתמו כבר ת'פה,רבאק!!! מה עם הבודדים? מה עם הגלמודים? המכוערות?הא? מה איתן?! לנו אין זכות קיום?!?!"
זוג מאוהב: ....
אני: (!)
זוג מאוהב: "אממ,פושפוש,איפה חנית?!?!"
טוב. כפי שניתן היה להבין לא מצאנו את הבחורה ששני דלוקה עליה, אז נסענו לחוף 4 על 4. לא לפני שביקרנו את "דולורס", הכלבה החדשה של שני. גורה. מתוקה. מקסימה. החזקתי אותה בידיים וליטפתי אותה עד לרגע שהיא נסתה ללקק אותי ואז העפתי אותה וצעקתי:"איכס!! המסריחה!!" שני הסתכלה עליי במבט כועס שאומר:"אני בטוחה שהיא אמרה כרגע את אותו הדבר!" ונסענו ל4 על 4.
אני ישבתי מקדימה,ליד שני,דקלה ודניאל ישבו מאחורה. פתחתי את תא הכפפות. לא מצאתי שם כפפות,אבל מצאתי שם כתר של מלכת אסתר של אחותה הקטנה של שני מפורים,אז שמתי אותו עליי. ככה חנינו בתחנת דלק בדרך לראשון. המתדלק הסתכל עליי,משועשע.
דניאל:"הייתי עושה את המתדלק הזה".
דקלה (פוסקת):"כן. בהחלט. גם אני".
אני:"מתדלק,אפשר לעשות אותך?"
המתדלק ניגש אליי בחיוך רחב ואמר לי:"כמובן, מתי שבא לך נסיכה". זה היה נחמד. הוא שם ידיים על החלון שלי והכניס את כל פלג גופו העליון לאוטו של שני, שכל זה כבר עלה לה על העצבים,אז היא פשוט הורידה האמברייקס ודפקה נסיעה באמצע. מזל שהוא שם לב, לא הייתי רוצה רק את החלק העליון שלו למזכרת. במילא מה שמעניין אותנו,הבנות,זה פלג גוף תחתון. לא ככה?
הגענו לארבע על ארבע,בקיצור ולעניין. כשחיפשנו חנייה, כמה בחורים עברו ליד האוטו של שני וצעקו לי:"איזה כלה יפה את!! רוצה להתחתן איתי?!"
"הלו!!! אני לא כלה,אני מלכה!!!" צעקתי עליהם וזרקתי לעברם סיגריה בוערת (לדקלה לא היה כוח לסיים אותה, והיא בקשה ממני לזרוק אותה כשאף אחד לא יראה, וזה היה נראה לי באותו הרגע טיימינג טוב,בכל מקרה,זה היה מוצלח לגמרי, כי אותם הבחורים הפנימו את זה שאני מלכה והשתחוו לי,או שהם סתם ניסו להתכופף ולברוח מהסיגרייה הבוערת).
כשישבנו על החוף, התחלנו להריץ צחוקים,כולל דמונסטריישנס (יש לי נטייה להדגים איך אנשים מדברים), במהרה הצטרפו אלינו חבורה של כמה בחורים שישבה מאחורינו,ושניים מהם ניסו ללמד אותי לעשות עמידת ידיים. בסופו של למדתי,פחות או יותר (כשאחד מחזיק לי את רגל ימין ,השני את שמאל, ושאר דיירי החוף מעודדים אותי),אבל כשהם ניסו ללמד אותי לעשות בורג (דבר שהם בעצמם לא ידעו) נראתי כמו טום קרוז עף ממכונית בוערת בסרט פעולה.
ואם כל השמייח הזה לא הספיק לנו, כשישבנו ונרגענו מכל המהומה שהתרחשה סביבנו, דקלה ספרה לשני ודניאל, שתי בחורות שלא לומדות איתנו בבית ספר,קטע מצחיק שקרה עם ילד מהכתה שלי.
דקלה:"...ואז גלעד אמר למורה: אם לא נחמד לך את יכולה ל...", פתאום מישהו מסובב את ראשו מימיננו ושואל את דקלה :"אז זה מה שאתן עושות? מרכלות עלינו?"
דקלה:"גלעד!"
במהרה הידידים מהשכבה הצטרפו אלינו עם החברות שלהן, והבחורים שהצטרפו אלינו קודם לכן גם היו שם. ראינו ביחד זיקוקי די-נור מחוף בת ים,ובדרך חזרה, מכיוון שדקלה לבשה עקבים באורך הרגליים של נעמי קמפבל, נאלצנו לנדב בחור שכלל לא הכרנו וסתם פגשנו ביציאה מן המסעדה לעשות לה שק קמח. הסכים,הנשמה.
חלק ב' : הברביקיו היום. יבוא בהמשך הערב או מחר. ועד אז- סיונרה, מי אמיגוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
