טוב,קודם כל,ולפני הכל (שזה אותו הדבר,אבל ניחא),אני מתכננת פרוייקט גדול לבלוג הזה (תגידו לי בבקשה שזה לא פאטתי כמו שזה נשמע..), ובו אני הולכת להציג בפניכם כל אחד ואחד מסובבי שולחן הפסח שהולכים להגיע אליי הביתה בערב פסח(א!) (ואח"כ אני יוצאת עם שירן לבר כזה בהרצליה. אתם בטח תוהים למה אני מספרת לכם על זה,ובכן,משום שזה פרוייקט מספר 2 שלי,והחשוב והמשמעותי ביותר-לקבוע עם שירן ואשכרה להגיע למצב ששתינו נבוא).
עכשיו,היום דווקא נורא רציתי לצאת למסעדה,אבל אמא שלי לקחה לי את האוטו, ורק של אבא שלי נשאר בחוץ. זה נורא ואיום. האוטו שלו נורא ואיום. הצלחתי אולי פעמיים בחיים שלי להכניס באוטו הזה הילוך כמו שצריך על המכה הראשונה,ורוב הזמן איך שהתחלף הרמזור לירוק ועמדתי עם האוטו שלו, המכונית היתה פשוט צפה לה באיטיות על ניוטרל באמצע צומת סואנת בזמן שרבבות מצפצפים לי מאחור (אהבתי את הקונוטציה).
הא,ולא זה מה שמנע בעדי לקחת לאבא את האוטו,אלא העובדה שהוא לא השאיר בבית מפתחות.
בכל מקרה, החלטתי להתקשר לאמא שלי (שתחזיר לי את האוטו מייד,החוצפנית,כאילו כזה כאילו),והתעמתתי איתה בחריפות:
אני:"אמא!!"
אמא (נשמעת קטוע בין רעש של המוני אנשים באמצע סופרמרקט):"אנטואן,לא! אף אחד לא אוכל את הדגים האלה,הם מגעילים, פעם שעברה הם שנה היו זרוקים לי במקפיא..."
אני:"אהמ..אהמ...אמא!!!"
אמא:"הא?מה? כן פרנצ'סקה,מה את רוצה?"
אני:"אני רוצה את האוטו שלי!" (בחגיגיות בה אומר פינגי מפרפר נחמד:'אני רוצה משקפיים'!).
אמא:"אי אפשר כרגע."
אני:"ומתי אפשר"?
אבא נשמע ברקע:"אבל קלאודיה!!!
בא לי דגים,היום כל הבוקר חשבתי על דגים! אני רוצה דגים!! איזה דגים אנחנו אוכלים בבית בכלל?! את מכינה לנו דגים?!"
אמא:"אני באמת לא יודעת,אנחנו בפ"ת".
אני:"בפתח תקווה? מה לכל הרוחות אתם עושים בפתח תקווה?"
אמא:"זה מן סופר כזה שקונים בו הכל בחצי חצי חינם,הכל בסיטונאות,באים לכאן כל העניים והג'יפות ו...נו,את יודעת...הדברים האלה..."
אני:"הומלסים?"
אמא:"לא,מרוקאים".
אני:"טוב,בקיצור,מתי בערך אתם חוזרים"?
אבא ברקע:"ברבר...בינ...ברנ..."
אמא (צועקת עליו):"ברבוניות,אנטואן!! ברבוניות!!!"
אני:"נו,אמא!!"
אמא:"לא יודעת פרנצ'סקה,אין לי מושג,עזבי אותי כבר במנוחה!!"
אני:"אבל חייבת להיות לך אפילו השערה או מושג קלוש מתי תחזרי היום..."
אמא:"נכון,אבל אין לי!!"
אבא ברקע:"מה זה ברבוניות?!"
-ניתוק- 
המשפחה שלי התחילה לקנות בסופרמרקטים של עניים ועוד לקנות מחוץ לעיר בשביל לחסוך כסף. אמא,אנחנו הופכים למשפחה חד הורית כמו של ויקי קנפו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! או כנפו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (זה בטח לועזי,ובגלל זה אפשר לעשות לזה ספלינג איך שבא לנו).
הבגידה של אבא.
כבר שבוע וחצי ככה,שאבא מביא כל יום פרחים הביתה. אומנם מעאפנים,אבל פרחים. אמא חושדת שהוא בוגד בה,והחליטה היום להתעמת איתו לפני צאתה לעבודה.
אמא:"אנטואן,אתה בוגד".
אבא:"לא,אני סתם עובר אורח צרפתי".
אמא:"הא,בדקתי עירנות."
אבא:"עברתי"?
אמא:"למה אתה מביא לי כל יום פרחים,למה,הא?!?!?!"
אבא:"כי...מישהו אמר לי פעם שזה מוצא חן בעיניכן...פרחים..וזה..."
אמא:"פרחים מביאים רק אנשים שבוגדים!!!! אנשים שיש להם מה להסתיר!!!! אנשים שהמצפון שלהם לא נקי!!!!"
אבא:"אנשים שפתחו מתחת למשרד שלהם חנות פרחים!!!!!"
אמא:"הא,אופס..."
הקאמבאק של אבא.
אני נכנסת לחדר,אחרי הקורס במתמטיקה,תשושה, ולא ממש רואה בעיניים מרעב ועייפות,מדליקה את האור,והוא יושב שם. לא,לא דאמר,גם לא זאב רוזנשטיין או אפילו דודו טופז, אבל אבא שלי.
אני:"אבא...מה אתה עושה בחדר שלי בחושך..?!" (זה נשמע כמו התחלה של בדיחה גסה)(הא,ושכחתי,גם מעוותת).
אבא:"הא?מה? מצטער. נדפק לי המחשב ואחיך מחובר לאייסיקיו שלו כמו אינפוזיה".
אני:"זה בסדר..." (מתאוששת מן ההלם) "אה...מה אתה משחק?"
אבא:"סתם,משחק אסטרטגיה".
אני:"יש לו שם?"
אבא:"אה....מממ..אינדיאנים נלחמים..?"
אני:"אייג' אוף אימפיירס". 
מוקדש לקלאווה, שביקש ממני תמונה של לאטיסיה, ובשבילו, עד חצי המלכות ומצה עם שוקולד:
אתם אמרתם:
ג’וSף (האתר שלי) , 21:50 31/3/2004:
וואוו.
זה רק אני או שהיא פשוט מדהימה???
מהממת אמיתית.
אגב, גם היא מזכירה אותך קצת.
ושוב, תודה על החיוך שבא בעקבות הפוסט הזה.
אתכם אי אפשר להתווכח.אבל למה רק קצת,למה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
