נתחיל מזה שבסופשבוע האחרון עשינו טרייד אין שההורים שלי פייר יצאו בו פרייארים אש-פרנצ'סקה תמורת בנדוד בל.מכיוון שדוד ודודה בל שוהים כרגע בחו"ל, וורוניקה נשארה מטעם העבודה בבית {מיד נרחיב על העבודה}{מושכת}, הם הביאו לנו את בנדוד בל שהוא בגיל של פטריק, ואני נסעתי לבתדודה בל לשהות אצלה שישישבת.
ורוניקה:"אני הולכת לגור בלונדון. עוד חצי שנה. גיליתי שאם אני עושה כרטיס סטודנט נותנים לי אשרת עבודה לשנה".
אני:"אני באה איתך". <קובעות פרטים><מסיימות לקבוע פרטים><אני מתקשרת לשירנסיטה>:
אני:"שירנסיטה אני עוברת לגור בלונדון!!!"
שירנסיטה:"אממ...טוב...?"
ורוניקה:"פחח,היא בטח חושבת שהתחרפנת לגמרי".
אני:"לא לא,זה בסדר, היא מכירה אותי, היא יודעת שאני מחורפנת לגמרי".
כשהודעתי את זה להורים הם לא היו שמחים כמו ורוניקה. הם אמרו לי:"אוקיי, רוצה לעבור?- אחלה. כ-ל שקל ושקל שיוצא על הגחמה הפרטית הזאת הולך לצאת מכיסך. ולא,אנחנו לא מתכוונים לזה שתבקשי את הכסף ולא תחזירי לנו עודף אחרי שאת יוצאת, אנחנו מתכוונים שתלכי לעבוד ואז תחסכי תוצאת לוואי היא כסף". (לא יכול להיות. לא.).כמה זה כבר יכול להיות קשה?- איך שאני חוזרת לארץ שני הבא אני אעבוד בלי סוף.
הילדה מתרגשת
האדרנלין שלי שומר על עצמו כמו שתן בפרוסטטה של שמעון פרס, קל וחומר,אני מתרגשת נורא בקלות, ומכל דבר קטן.כשאנחנו משחקים פוקר ומתחילים סיבוב חדש, אני חייבת לפלוט:"יואו,איך אני מתרגשת",ולגרום לכל הבנים להרים את העיניים מהקלפים המחולקים ולמלמל:"היא מוזרה, למה אנחנו מזמינים אותה לכאן?... רגע! מי הזמין אותה בכלל?! ג'וני בוי?!", וכשאני הולכת לראות היום את עדי אהובה העתידי של שירנסיטה, אני גם כולי התרגשות ("יואו שירנסיטה איך אני מתרגשת!!"), אז מה הפלא שהיום כשאמא שלי הכינה לנו טוסטים קלויים עם נוטלה ושאלתי אותה אם להכין גם לה שוקו והיא אמרה "כן", היא הוסיפה אח"כ:"יואוו!! את מכינה לי שוקו!! אני כ"כ מתרגשת!!!"
בוגר מאוד אמא!!
לאס אנד בוייס.
אז אתמול היינו בבר של גייס,אני וורוניקה. אחרי כמה דקות זיהיתי שם את דניאל שעמד עם שתי ידידות שלו, ובמרחק אסטרטגי ממנו, בכוונה (או שלא,אבל סביר שכן), האקס המיתולוגי שלו,שביניהם שידכתי. ניגשתי לדניאל ונתתי לו נשיקת ניקור קטנה בפה ונמנעתי מלגשת אל האקס שלו, אז הסתפקתי רק בלנפנף לו "היי" קטן לשלום. אפילו "היי" לא החזיר לי הסנוב הקטן. הוא דפק לדניאל את מבט ה"נתת לה לנשק אותך!" ודניאל מצדו דפק לו את מבט ה"דפקת את ידיד שלנו!" ואז שניהם דפקו מבט מתנצל. בחורים דפוקים.
ישבנו שם אני וורוניקה ושתינו בירה ויין (תנחשו לבד מי הזמינה את הבירה), כשלפתע פתאום (!) נחו עיניי על בחורה מהבית ספר שלי,שגם סיימה י"ב, ממזמזת בלהט בחורה אחרת. פשש, מעניין מאוד מה שאני רואה פה. טופפתי בעקביי הקטנים לכיוונה בעיניים מנצנצות, היא קלטה אותי והחביאה את ראשה בבית השחי של חברתה. המשכתי לעמוד מולה בחיוך קורן ודיברתי עם בחור אחד שהציע להזמין אותי למשקה (חכם מאוד בהתחשב בעובדה שהוא בבר של לס אנד גייס והדבר היחידי שיצא לו מהמחווה ה"ידידותית" הזו הוא:"תודה גבר-גבר"). אחרי כמה דקות מושא תשוקתה החייכנית של הבחורה מן הבית ספר שלי סימנה לי להתקרב אליהן. התקרבתי.
"אני יכולה להסביר למה אני פה...", התחילה הבחורה הזאת מהבית ספר שלי."את לא צריכה, כמו שאני לא צריכה להסביר למה אני פה",חייכתי אליה בהבנה, משכתי את ידיה של ורוניקה וחיבקתי אותה מאחור. הבחורה מהבי"ס שלי נשמה בהקלה והציעה לי סיגריה, אמרתי לה שאני לא מכניסה דברים כאלה לפה (משמעות סמלית בבר של לס) וחזרתי לפזז עם ורוניקה ליד מקומנו בבר. ולמתעניינים- לדניאל השלום. מאוד השלום. למעשה, יותר מידי טוב לו. בימים כתיקונם הייתי מאוד שמחה בשביל הבחוריקו הזה שאותו אני אוהבת לפחות כמו את אחי בשרי (לא חכמה כפי שהספקתם להבחין), אבל הפעם הוא נתלה על זרועו של הגבר ,וכן,אני ידעתי מלכתחילה שאין הרבה סיכויים שאותו בחור יסתכל עליי, אבל החיוך המבוייש וכל הזהוב המבולגן הזה על ראשו היפה פשוט עשו לי את זה. רציתי לגשת אליו ולהודיע לו סופית שאני משוכנעת שיום אחד הוא יעשה בחור מסויים מאוד מאוד מאושר, והיום הזה הגיע אותו הלילה כשהוא ודניאל דיברו שעות על מדרכת האספלט בחוץ ובסוף גם החליפו טלפונים. פויה דניאל,דניאל רע!
דיילת V.I.P
ורוניקה היא דיילת וי איי פי, כפי שכבר ציינתי בפניכם כמה וכמה פעמים. התפקיד הרשמי שלה זה לשרת אח"מים מכניסתם לשדה התעופה נתב"ג, עד יציאתם לאובך השרבי והמגעיל של ישראל.
"עשיתי את כריס נוט" (ע"ע מיסטר ביג), הודיעה לי ורוניקה בגאווה
"מה ז"א עשית אותו"?! חטפתי נוט-אאוט מטורף ,קמתי, התאוששתי, וחזרתי להכרה (בעצם זה היה לפני שלב ה"התאוששתי", עזבו)...
"שירתתי אותו. במונחים שלנו אנחנו אומרים "עשיתי".
"אוי לא", נפלו פניי.
"מה קרה"? שאלה ורוניקה בדאגה
"זה אומר שמישהי מכן עשתה פעם את שמעון פרס"!
מי אמר אני ולא קיבל?
מתוכננת עוד עלייה של יוצאי ברית המועצות. פרט לפן הפיננסי ובלי שום קשר אליו הבורסה במגמת עלייה מתמדת.
פטריק, תגדל!
עבדכם הנאמן היה עסוק בלחכות כל הלילה שהסופרמרקט יפתח בבוקר. בשעה שש וחצי שעון ישראל יצא פטריק ברינה ובצהלה (ברינה לא,בצהלה כן. והמבין יבין),והתיישב בהפגנתיות מחוץ לפתח הסופרמרקט וחיכה לפתיחתו. אחרי לא פחות משלושת רבע שעה חזר הביתה בבושת פנים.
"הם לא פתחו את הסופר היום!" הוא הודיע במבט של :"חוצפה, חוצפה עם הסופרמרקטים האלה בימינו!!"
"היום יום שבת". אמא שלי הסבירה לו משהו שהיא היתה צריכה להסביר לו כנראה הרבה, הרבה לפני גיל 14.
"מה?! אוף...", השפיל פטריק את מבטו והבין איזה מפגר הוא יצא. אבל אז התעשת, התאושש ושינה נושא:
"אז בא לך לבוא איתי לקנות לי בגדים לקראת הנסיעה"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
