פראפראזה

מתנדנד וכושל

אצא לכבוש את ההר.

יש בי נהרות של אש.

וחושך גדול.

אצא

לקראת המלחמה

המתרגשת ובאה.

אצא

לכבוש את ההר.

בלי עכבות.

ובלי מוסר כליות

כתבת.

השירים

כולם יפלו לרגלייך.

והמילים שלי גם הן שלך.

הכל שלך.

כי את היית בשבילי

האמונה

באינסופשלהשמיים

זרועי הכוכבים.

וכבר באת אליי פעם,

עטופה בדוב לבן,

רחוקה כמו ההרים ההם

שחלמתי אודותם.

ולא ידעתי אז

ואינני יודע גם היום,

את שמך

ואת המילים הנכונות.

"היא הייתה באה לולא הכרתיך"

אלכסנדר פן.

ויש בי צורך לכלות את הכל,

להכיל את הכל

עד שלא יהיה בי עוד מקום.

וכל זה בשביל להרגיש שאני ישני.

בשביל לשרוף ולבעור ולהתכלות.

בשמלת משי,

חיכית לי מבלי לדעת

שאני כבר מזמן אינני.

וסירבת להענות לקריאת

המדבר המר,

כשם שסירבתי לענות

לבכייך הצובט את הלילה.

אני מוסיף

ללא תקנה

כי

זו הדרך,

ולי היא ניתנה.

לרוץ אל תוך היער.

לעקור את הפרחים.

לרוקן את הפחים.

מתישהו הייתה פה מטרה.

"אל תבהל על פיך

ולבך אל מהר להוציא דבר

לפני האלוהים

כי האלוהים בשמים

ואתה על הארץ

על כן

יהיו דבריך מעטים."

קהלת.

fog