פראפראזה

לא לחינם.

בפריטת המיתרים של הלילה

המתארך הזה,

עוד לילה.

להמתין לבוקר שיבוא.

יפרוס עליי סוכת שלומו.

ואתחבא מאחורי החיוך

הזחוח הזה

המרוח הזה

השטוח הזה

שלי.

מישהו אמר לי שתבואי

להרים אותי מהרצפה,

לתפוס בשיערי בציפורניים

משוחות בדם וביין.

אז בואי,

קפצי איתי מכל הגגות הבוערים.

לימדי איתי את התווים.

הראי לי את פנייך,

פתחי לי שערייך,

הציגי את רגלייך.

שפתייך בוהקות על הסדינים הלבנים.

לקום לבוקר בלעדייך,

מבלי שראיתי את פנייך.

שמי יתגלגל מעל חומות ירושלים.

בתפילות שבבית הכנסת הישן,

בהקאות של שיכורים בסימטאות,

בין רגלייך הפשוקות.

בהרי יהודה,

אל עבר המדבר,

בתוך שברי עננים,

וברקפות אשר בסלע.

עוד לגמוע,

ועוד ועוד.

לזרום הלאה

להיות בכל ובלא כלום.

אני

מים.

fog