יום אחד האופטימיסט והפסימיסט נפגשו ברחוב והתחילו לדבר. שלום מה שלומך? שאל האופטימיסט בחיוך למראהו העצוב של הפסימיסט. מה אומר לך חברי? ענה הפסימיסט. העולם מאכזב, החיוך לא עולה ואיני רואה גם סיבה לחייך. מדוע? מה מעציב אותך ביום שלו שכזה? שאל האופטימיסט. הבט, השמש זורחת, השמיים כחולים, הציפורים מצייצות ואנו חיים, נושמים והולכים. הביט בו הפסימיסט במבט עצוב וענה לו, אולי השמש זורחת אך חומה לא מורגש, אולי השמיים כחולים אבל מרחוק אני רואה עננים קשים מתקרבים והציפורים המצייצות? הן בוכות על ילדהם שפרחו מן הקן או אהוביהם שנתפסו על ידי חתול. אנחנו אכן חיים נושמים והולכים, אך זה לא מעלה חיוך כי אנו חיים בעולם שחור בו יש מלחמות אין-סוף בין מדינות, בין גזעים, בין מינים, בין העדפות. איני רואה סיבה טובה לחייך ביום שכזה, הקפה של הבוקר היה מר, האוכל נשרף ואני עלול כל רגע ליפול ולהיפצע. איני חושב שבוקר זה טוב או כל בוקר אחר. הביט בו חברו האופטימיסט והתקרב אליו בחיבוק. חיבק אותו חזק ואז אמר, אוי חברי, אולי העולם אכן שחור אך אין זה מונע ממך לחיים! שים לב לשמחות הקטנות בחיים: חיוך, חיבוק אוהב, חבר קרוב. הבט בי, קרוביי נלחמים במלחמות, חלקם בבית חולים וחלקם הגיעו לבית הקברות. התוכי שהיה לי התעופף לגן עדן ואני אתמול נפלתי ונקעתי את קרסולי וכעת איני יכול לרוץ כמו שאני אוהב. אך אני עדיין קם בבוקר ומחייך לשמיים ומודה לאלוהים שאני חי. כי אין אנחו חייבים לתת לדברים הגדולים להעציב אותנו. חייך מהדברים הקטנים שעושים אותך מאושר! לאחר מילים אלו נפרדו האופטימיסט והפסימיסט כשבראש שניהם מחשבות ועל פניהם חיוך........
שלום חברים !
התגעגעתם אליי ?
לא עידכנתי כבר כמה חודשים ...
אני נורא מצטערת.... לא הצלחתי לכתוב כלום :(((
זה משהו שכתבתי לפני כמה ימים ;)
אני בטוחה ששמתם לב שהכתיבה שלי השתנתה מאוד ^~^
מקווה שאהבתם ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
