במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

אתם קולטים שאנחנו כבר בפרק 9 ?? 

אומייגאד, והסיפור רק התחיל!!!!!!! אני אישית מקווה שייצא לי המון פרקים. 
טוב אז הנה פרק 9 , עבדתי עליו קשה ! הוא טיפה דחוס בפרטים אז אם לא הבנתם משהו, מוזמנים לשאול אותי !

שיהיה לכם שבת שלום ומבורכת אהובים שלי ♥

פרק 9- ביקור לא צפוי

"מה אתה עושה פה?" הסתכלתי עליו בתדהמה מוחלטת, התפללתי בכל כוחי שזה חלום ושהוא לא באמת פה, שעוד דקה הכל יחזור לקדמותו והוא ייעלם ,פשוט יילך מהחדר הזה ומהחיים שלי פעם אחת ולתמיד.

"התגעגעתי אלייך" הוא הסתכל עליי בעיניו הגדולות וניסה להתקרב אליי, זזתי כמה צעדים אחורה והוא נשאר במקומו, מסתכל עליי.

"אני לא. תלך"

"ארין אני יודע שגם את התגעגעת אליי, את לא יכולה לשכוח אותי"

"תתפלא, שכחתי אותך"

"את לא. אני בטוח בזה" טון קולו היה נשמע רציני אך עם זאת רך ונעים כמו שאני אוהבת.

"ארין די. תפסיקי לשחק אותה מלכת הקרח איתי כי את לא"

"מאיפה אתה יודע שאני לא?"

"אני מכיר אותך מספיק בשביל לדעת שאת לא"

"הכרת אותי מספיק. אתה כבר לא."

"ארין אולי די?"

"לא רוצה ! ובכלל מאיפה נכנסת לפה? אתה מוכן לעוף?"

"יש לי את הדרכים שלי, ולא אני לא עף מפה עד שאני לא מדבר איתך"

"דיוויד תלך מפה !"

"לא רוצה" הוא אמר והתיישב על המיטה שלי.

"אתה מוכן לקום וללכת?"

"לא. אני לא הולך מפה עד שלא נדבר"

"על מה בדיוק יש לנו לדבר? " שאלתי ושילבתי את ידיי.

"לי לפחות יש מה להגיד, את תקשיבי לי."

"לא רוצה"

"בבקשה ארין.. אני מתחנן, אני מבטיח שאחרי זה אני הולך מפה" הוא התבונן בי, הוא לא השאיר לי שום חשק להגיד לו לא. דיוויד הרי יודע כמה אני מכורה למבט שלו וכשהוא היה מסתכל עליי תמיד הייתי מסכימה, להכל.

גם פה נאלצתי להסכים ולהתיישב על הכיסא ממול דיוויד ולהקשיב לו. הוא חייך וסינן 'תודה' .

"בבקשה תסלחי לי, אני יודע שבאותו יום כשפגשת אותך במועדון את לא האמנת לאף מילה שיוצאת לי מהפה. אבל אני צריך שתדעי שזה נכון, אני באמת לא ידעתי שהם לקחו אותך באותו הרגע. אני נשבע לך. באותו לילה אני המשכתי לרוץ, אני הגעתי למקום שהיינו אמורים להתחבא בו אבל את לא היית שם. חיכיתי לך, ואת לא הגעת. עד שבסופו של דבר יצאתי לחפש אותך אבל את פשוט נעלמת כאילו האדמה בלעה אותך. אני אף פעם לא הפסקתי לחפש אותך, אני לא יכלתי להפסיק לחפש אותך, לא יכלתי לוותר עלייך. ארין את האהבה שלי, לא משנה כמה זמן לא היינו ביחד את תמיד היית ותהיי האישה שלי, הפראית שלי. הרגשות שלי אלייך לא השתנו ארין, הם התחילו באותו היום כשבאת אליי, ילדה בת 11, שלא מבינה עדיין כלום ולא ראתה כלום, הם המשיכו במשך כל השנים האלה, עד היום ואת כבר בת 16 ובשבילי את הפכת לאישה. "

מילותייו של דיוויד נגעו בי באיזשהו מקום. רציתי לחבק אותו כל כך אבל החזקתי את עצמי ואת הדמעות שאיימו לצאת בכל רגע. 'הפכת לאישה' אני בת 16. אני אמורה להיות נערה, אבל בשבילו אני אישה. איך לא? אם בגיל 11 אני כבר עשיתי הכל.

"אני מתגעגע אלייך ארין.. אני מתגעגע ללילות שלנו ביחד. כשהיינו לבד. אני בטוח שכולם קינאו בי כי את היית שלי ורק שלי. אף אחד לא העז לגעת בך כי הם ידעו שאת שלי. בבקשה ארין, תחזרי איתי, את יודעת שאני יכול לקחת אותך מפה ולדאוג שאף אחד בחיים לא יידע איפה את ושנחזור לחיים הקודמים שלנו, ביחד"

" לא דיוויד. אני אולי מתגעגעת אלייך,אבל אני לא מתגעגעת לכל מה שחוויתי כשהייתי איתך. לזה אני בחיים לא רוצה לחזור."

"את מעדיפה להיות תקועה פה מאשר להיות חופשייה איתי בחוץ?"

"כן. להיות איתך בחוץ זה ממש לא להיות חופשייה. זה לחיות בפחד, פחד שכל דקה יכולים לבוא ולקחת אותך ובסוף זה ייקרה, לי זה כבר קרה. דיוויד אתה כנראה אף פעם לא הרגשת את אותו הפחד כשאני הרגשתי שאני נאלצתי לגנוב, לאיים על אנשים שאני יהרוג אותם אם לא יביאו לי את הכסף שלהם, לראות אותך רוצח אנשים כאילו זה משהו בסיסי. זה ממש לא נקרא להיות חופשייה. אז כן אני מעדיפה להישאר תקועה פה."

"את מדברת שטויות ארין! את רואה רק את הדברים הלא חשובים שהיו שם. תיזכרי, בבקשה ארין תיזכרי בכל הלילות שלנו ביחד, בלילה הראשון שבילינו יחד, כשעשינו אהבה. בלילה ההוא אמרת לי שאת אוהבת אותי. ובשיחות שלנו שיכלו להימשך ימים שלמים אם לא היו עוצרים אותנו, באהבה שלנו, האהבה הזאת שהייתה רק שלי ושלך."

"הבטחת שאחרי שאני אשמע אותך אתה תלך נכון? שמעתי אותך. עכשיו תלך" לא רציתי יותר להקשיב לו, הקשבתי מספיק, אם הוא ימשיך לדבר איתי אני אלך איתו, כי הרגשות שיש לי אליו עדיין קיימים.

"ארין.." הוא קם ממקומו ואני עשיתי אותו הדבר והתקדמתי אל עבר הדלת

"תלך" קול קר ואדיש יצא מגרוני, הוא הסתכל עליי ואני הורדתי את עיניי. בשנייה הרגשתי את גופי מתמכר שוב לטעם שפתיו של דיוויד, הוא נישק אותי, הוא פשוט נישק אותי.

לא ניסיתי להתנגד, זה לא היה עוזר. גם לא רציתי, רציתי שהוא ימשיך והוא המשיך.

הוא התנתק ממני לשנייה, בשנייה הזאת כף ידי עפה הישר אל פניו של דיוויד.

"אתה בן זונה אתה יודע את זה?"

"את נהנת אל תכחישי"

"לך כבר !" צעקתי והוא יצא מהחדר אבל לא לפני שנתן לי נשיקה קטנה על השפתיים, דחפתי אותו וסגרתי את הדלת.

התיישבתי על המיטה שלי וסוף סוף נתתי לדמעות להשתחרר ולצאת החוצה, הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה שאני בוכה בגללו. הפעם האחרונה שאני בוכה בגלל דיוויד.

***

"היי" הנחתי את מגש האוכל שלי והתיישבתי ליד ג'וני כריס.

"איפה היית?"

"סתם בחדר.איפה ג'יימי וטום?"

"לא יודע." כריס ענה לי ולקח ביס מהאוכל שלו, היה שקט מסביב לשולחן, כאילו כל אחד היה תקוע בבעיות שלו ובמחשבות שלו.

"מה זה השקט הזה?" ג'יימי שאלה והיא וטום התיישבו אחד ליד השני מסביב לשולחן

"סתם.." ג'וני ענה לה באי חשק וקם ממקומו

"לאן?" שאלתי אותו

"להביא לי לשתות"

"תביא לי גם בבקשה "ביקשתי ממנו והוא הנהן והתקדם אל מכונות השתייה.

הסתכלתי על ג'יימי וטום שדיברו בינהם ומדי פעם גם הגניבו כמה נשיקות. אויש באמת..

"ארין סיליביה קוראת לך ולטום אליה למשרד" ילדה נמוכה בעלת שיער שחור וארוך נעמדה מול השולחן שלנו והסתכלה עליי.

"למה?"

"לא יודעת, היא רק אמרה לי לקרוא לכם, היא אמרה שזה דחוף ותבואו מהר."הילדה אמרה את דבריה והתקדמה לכיוון שולחן שישבו בו כמה ילדים.

"מה היא רוצה עכשיו?" סיננתי בעצבים

"מה כבר עשיתם?" כריס שאל אותנו ואני וטום הסתכלנו אחד על השני

"כלום." עניתי וקמתי ממקומי

"בוא כבר" אמרתי לו וג'יימי משכה אותו אליה, היא אמרה לו משהו באוזן שגרם לו לחייך ולאחר מכן נשקה לו. הוא קם מהשולחן והלך אחרי אל עבר המשרד של סילביה.

"אתה חושב שזה בגלל שיצאנו?"

"לא נראה לי שהיא יודעת על זה.. נראה לך?"

"מאיפה לי... ואם כבר המנהלת הייתה אמורה לקרוא לנו ולא סילביה."

"יש בזה משהו" הוא אמר לי והמשיך ללכת.
                                     

                                                            ***

"תיכנסו ותסגרו אחריכם את הדלת" סילביה אמרה ברצינות לי ולטום, טום סגר את הדלת והתיישבנו על הכיסאות שממול שולחנה.

"מה רצית?" שאלתי אותה ושיחקתי בידי עם העיפרון שהיה מונח על השולחן שלה.

"מה שרציתי , ארין זה לדעת מאיפה היה לשניכם את האומץ והחוצפה לצאת מכותלי הפנימייה ?"

פרצופה של סילביה הפך לרציני יותר ואני וטום התסכלנו אחד על השני.

"מה את רוצה?"שאלתי אותה והנחתי את העיפון

"תדברי אליי יפה ארין, אני לא חברה שלך. תענו לי, למה יצאתם מפה?"

"איך את יודעת?" הפעם זה היה טום שדיבר

"אני יודעת! ואני זאת ששואלת את השאלות ולא אתם"

"כי רצינו סילביה בגלל זה יצאנו!"

"ארין..." טום לחש לי "תירגעי"

"תקשיבו לי, בדברים כאלה מי שאמורה לטפל זו המנהלת ולא אני. אבל מי שסיפר, סיפר את זה לי ולכן החלטתי לשמור את העניין הזה אצלי מסיבה אחת, שברגע שהמנהלת תדע על זה, את ארין לאור המצב שלך שאת לא מגיעה כמעט לשיעורים אלא אם כן אני מעירה אותך, את מפריעה, את השתתפת בריבים כמה וכמה פעמים וגם רבת מכות עם חלק מהבנות פה, את היית עפה מפה בלי לחשוב פעמיים. אני אמרתי לך שזאת האזהרה האחרונה שלך נכון?"

"כ..כן" גימגתי, מעיפים אותי?

"בגלל שאני יודעת שאם הייתי צריכה לספר אז את היית עפה אני החלטתי לשמור את זה אצלי ולתת לשניכם עונש." חיוך ענק עלה על פניי

"סילביה, את באמת עושה את זה בשבילי?" בפעם הראשונה מאז שאני בפנימייה הזאת הרגשתי שסוף סוף מישהו עושה פה משהו בשבילי, לא יכלתי להביע במילים כמה אני מודה על זה, שהיא לא שולחת אותי לרחוב, לדיוויד.

"כן. לכן אני מצפה שאת ארין תתחילי להתנהג כמו מה שאת, תלמידה בפנימייה הזאת ותתחילי להישמע לחוקים ולהפסיק להפריע ולהגיע לשיעורים בזמן. והכי חשוב, להפסיק לברוח, כי לפי דעתי ותקנו אותי אם אני טועה זה לא היה רק פעם אחת נכון?"

"נכון.." אמרתי לה בלחש

"אתם שניכם לא תצאו לביקורי בתים שייערכו בשבוע הבא, ובנוסף לכך ב24 שעות האלה אתם תצטרכו לנקות את כל הקפטיריה, מובן?"

"כן" ענינו שנינו ביחד. בשבילי זה לא היה ממש עונש, גם ככה אני אף פעם לא יצאתי לביקורי בתים, לא היה לי לאן ללכת. כמעט כל הילדים פה היו יוצאים לבתים שלהם ורק אני ועוד שלושה ילדים שאף פעם לא ידעתי מי הם כי רוב הזמן אני פשוט סגורה בחדר ביום הזה ומחכה לג'יימי שתחזור.

אני וטום יצאנו מהחדר של סילביה.

"אוקיי.. זה עבר די בשלום לא?" טום שאל אותי ואני הנהנתי בראשי

"היא נחמדה"

"כן אני לא מאמינה שהיא עושה את זה בשבילי"

"אז תאמיני." טום אמר והסתכל עליי

"ארין זה מפריע לך? לא לצאת לביקורי בתים האלה?"

"לא... גם ככה לא היה לי לאן לצאת אף פעם. ולך?"

"גם לא. אני ביקשתי אישור מיוחד לא לצאת לביקורי בתים. אני לא רוצה לחזור לשם ולראות את כל המבטים שלהם, שמסתכלים עליי כמה שאני, רוצח."

"אתה לא רוצח טום כבר אמרתי לך את זה"

"אני כן. "

"מה נגיד להם? כאילו לג'יימי, ג'וני וכריס?"

"על זה שסילביה קראה לנו?"

"כן "

"נגיד להם שזה על אותה הפעם של הגניבה לא?"

"אבל זה היה לפני חודש"

"אז זה הגיע אליה רק עכשיו"

"אוקיי. זה מה שנגיד להם, עכשיו בוא כבר חתיכת אידיוט"

"אני אידיוט ואת מתה עליי"הוא חייך אליי

"אתה חי בסרט טום.." צחקתי, אני וטום ידידים? לזה בהחלט לא ציפיתי.

הנשיקהההההההה של דיוויד ואריןןן ♥ 
תכלס, רציתם שהם ייתנשקו או לא?  

שבת שלום ♥