במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

אוקיי אז אני יודעת שהפרק עולה מהר מהרגילל אבל זה בגלל שאני פשוט כבר מתה להעלות את פרק 11 !!!!!!!!!!!!!! 

אז תתכוננו לעוד פרק השבוע כי אני בדיוק סיימתי לכתוב אותו. 
אז תהנו לכם מפרק 10!!

אוהבת  ♥♥♥

פרק 10- החברים הישנים

"את נעלמת לי בזמן האחרון" ג'וני התיישב על הדשא שלי במקום שאני והוא היינו נוהגים לדבר.

"זה הכל אשמתך!".

"מה איך אני אשם בדיוק?"

"אתה מבלה יותר מדי זמן עם כריס ולא איתי.. אני ייעלב בסוף!" עשיתי פרצוף של נעלבת וג'וני צחק וחיבק אותי.

"את יודעת שאני מת עלייך?"

"ידוע." חייכתי לג'וני.

"אז.. את מוכנה להגיד לי למה באמת סילביה קראה לך ולטום?"

"אמרתי לכם כבר"

"אני לא טיפש ארין, אני יכול לזהות אותך כשאת משקרת" הוא הסתכל עליי ובחן את עיניי, למה אני אף פעם לא יכולה לשקר לג'וני?

"אני ממש שונאת אותך על זה שאתה תמיד יודע מתי אני משקרת"

"כי אני מכיר אותך, עכשיו דברי" הוא זירז אותי ואני נאלצתי לספר לו חלקי דברים.

"לפני כמה ימים תיכננתי ללכת לים, לא היה לי ממש כוח לכולם אז רציתי ללכת לים, וברגע שטיפסתי על הגדר ראיתי את טום שגם החליט ללכת לים. הלכנו ביחד..."

"אתם לא אמורים לשנוא אחד את השני?" ג'וני עצר אותי באמצע המשפט

"כן, אבל כשהיינו בים די התקרבנו, כאילו לא התקרבנו התקרבנו, אתה יודע פחות שונאים אחד את השני"

"אוקיי, תמשיכי"

"וחזרנו ממש מאוחר וכנראה שמישהו גילה את זה לסילביה והיא החליטה להעניש אותנו,את העונש אתה כבר יודע." ג'וני הסתכל עליי ונשם לרווחה

"כבר חשבתי משהו יותר מסובך מזה קרה"

"מה כבר יכול לקרות?"

"דברים. בקיצור מזל שזה רק עונש. "

"כן באמת מזל" הודיתי בפני ג'וני, לא תיכננתי לספר לו את הסיפור המלא, אולי טיפה שיניתי פרטים והחסרתי את העובדה שטום סיפר לי שהוא רצח מישהו, אבל בכל זאת סיפרתי לו את האמת, טוב לפחות חצי ממנה.

"מה איתך ועם ג'יימי?" שאלתי אותו והוא נאנח

"רע."

"התרחקתם "

"את בכלל לא מבינה כמה, כל פעם שאני אפילו בא להיות איתה, היא עם טום."

"ג'ון ג'ון, לא ידעתי שאתה קנאי"

"אני לא קנאי" ג'וני הרים מעט את קולו

"לא בכלל" דיברתי בציניות וצחקתי

"התגעגעתי אלייך" ג'וני אמר לי "גם אני אלייך, אתה בכלל לא יודע כמה."

***

מסתבר שאני וג'וני לא שמנו לב לזמן כי כשנכנסתי לחדר אחרי השיחה שלנו כבר היה חושך.

פתחתי את הדלת וכמובן מי אם לא טום היה שם על המיטה של ג'יימי כשהוא מעליה.

לא אמרתי מילה ופשוט התיישבתי על המיטה שלי. כמובן שג'יימי וטום לא נתנו לי להפריע להם והמשיכו להתנשק בפראות שאין כמוה.

היה בא לי לצעוק להם שיילכו לחפש חדר אבל לא עשיתי את זה רק בגלל שאני וטום התחלנו להיות ידידים ולא רציתי להרוס את זה, לא עכשיו.

"מאמי אני הולכת להתקלח, תחכה לי?" ג'יימי שאלה את טום בקול מגרה במיוחד ונשקה לשפתיו.

"אני פה" הוא אמר לה והיא קמה ממנו, לוקחת בגדים מהארון ונכנסת אל המקלחת משאירה את טום על המיטה שלה.

כאשר שמעתי את ברז המים נפתח העזתי לדבר עם טום ולשאול אותו את השאלה שהציקה לי בראש.

"תגיד, אתה בכלל אוהב אותה? "

"את ג'יימי?" הוא שאל והתיישב על המיטה.

"כן"

"לא יודע, נראה לי"

"אם אתה לא יודע, למה אתה איתה? אתה פוגע בה טום , היא באמת אוהבת אותך"

"היא לא אוהבת אותי, היא רוצה ממני בדיוק את מה שאני רוצה ממנה"

"ומה זה בדיוק?"

"אני מנחש שאת כבר יודעת" הוא אמר וגרם לי להיגעל ממנו, שוב.

"אוי טום לא! היא באמת אוהבת אותך, אל תהיה מניאק." למרות שאני וג'יימי לא מדברות היה לי חשוב להגן עליה, היא עדיין החברה הכי טובה שלי. לפחות הייתה עד אותו הריב שלנו.

"אם אני ייפרד ממנה זה ייפגע בה יותר"

"אני לא אומרת לך להיפרד ממנה"

"אז מה את בעצם אומרת?"

"שתנסה אשכרה להקשיב לה ואולי תבין שיש בה יותר מסתם ילדה שיודעת לנשק טוב ומחרמנת אותך"

טום לא הספיק לענות לי כי בדיוק באותו הרגע ג'יימי יצאה מהמקלחת.

הם ישבו ביחד למשך כמה דקות ולאחר מכן טום הודיע שהוא הולך.

ג'יימי התיישבה על המיטה שלה וטום סגר את הדלת, 'אוקיי ארין, תאספי את האגו שלך ותדברי איתה.'הקול שבראשי אמר לי.

"ג'יימי?" שאלתי אותה בחשש

"מה? " היא ענתה בקרירות שלא הייתה אופינית לג'יימי, לחברה הכי טובה שלי.

"אני מצטערת, על אותו יום. אני באמת לא התכוונתי לצעוק עלייך ככה אבל כשקראת לי פתטית והזכרת את דיוויד פתאום זה העלה בי המון דברים ואני כל כך כעסתי עלייך. אני מבטיחה שאני לא יציק לך יותר עם טום ושאני באמת הכי מפרגנת לך בעולם" הוצאתי את זה ממני סוף סוף, אני לא רגילה לבקש סליחה, בכלל לא. אני חושבת שזאת אולי הפעם הראשונה שאני מבקשת סליחה. אבל ג'יימי חשובה לי ואני לא רוצה לאבד אותה.

"אני גם מצטערת ארין, על זה שקראתי לך פתטית וזונה מטומטמת. אני הייתי צריכה להבין שאת פשוט לא אוהבת את טום ולא שאת מקנאה בי. " התקדמתי אל עבר ג'יימי וחיבקתי אותה חיבוק כל כך חזק שיכפר על כל הימים שלא דיברנו.

"התגעגעתי אלייך"

"גם אני אלייך" אמרתי לה ונפלנו על המיטה צוחקות ביחד בדיוק כמו בזמנים הטובים.

"אז תספרי, מה איתך ועם טום?"

"את בטוחה?" היא שאלה אתי במעט חשש

"במאה אחוז " עניתי לה והתיישבתי על המיטה שלי מקשיבה לג'יימי

"טוב אז, אני אוהבת אותו ארין, אין שום מילה אחרת למה שקורה לי. באמת שאני אוהבת אותו. אבל אני לא יודעת אם הוא גם אוהב אותי, כאילו אני חושבת שכן. כי הולך לנו ממש טוב ביחד"

"ג'יימי אני בטוחה שיבוא יום ואת תהיי בטוחה שטום אוהב אותך, את ילדה מדהימה, אי אפשר שלא"

"התגעגעתי לכל המחמאות האלה" ג'יימי אמרה והסיטה את שיערה לאחור

"אל תעופי, לא ייקרה יותר" צחקתי ונשענתי לאחור על הקיר. היא אוהבת אותו.

***

קול צחוקי הידהד ברחבי הכיתה כאשר טום נכנס לכיתה ונתקע בכיתה שעמד שם.

"אני אשמח אם תפסיקי לצחוק עליי ארין"

"אני לא אשמה שאתה כל כך מפגר" אמרתי לו והמשכתי לצחוק, הוא סידר את שיערו השחור והפרוע וניער את החולצה שהבליטה לו את הגוף המלא שרירים שהיה לו.

"לא ידעתי שיכול להיות כל כך כואב להיתקע בכיסא" הוא צחק ואני איתו.

"לא ידעתי שיכול להיות כל כך מצחיק לראות אותך נתקע בכיסא"

"מה השעה כבר ולמה לעזאזעל אף אחד לא הגיע עדיין?" טום שאל והתיישב על השולחן שלי

"לא יודעת"

"ארין יש מולך שעון, תקראי"

"אני לא יודעת לקרוא שעון" אמרתי ומיד נשמע קול צחוק, הפעם של טום.

"מה אתה צוחק אידיוט? "

"מי לא יודע לקרוא שעון מה את בת שש?"

"סליחה באמת, פעם הבאה אני יידע"

"טוב די סליחה, בואי אני ילמד אותך" הוא התיישב לצידי והצביע על המחוגים, הוא התחיל למלמל שם דברים על המחוג הארוך והקצר ואני הקשבתי לו ולבסוף הנהנתי בראשי כמבינה.

"אז מה השעה ארין?"

"שבע ועשרים?" טום מחא לי כפיים וצחק

"אחח... אני יישקול להיות מורה" הוא התגאה בעצמו

"אני עוד דקה שוקלת להעיף לך סטירה"

"ככה? אחרי שלימדתי אותך לקרוא שעון? אין בעיה ארין.." הוא הפך את טון דיברו לנפגע

"אוקי אוקי, אני מצטערת"

"לא מספק, תגידי אני מצטערת טום המלך והמדהים שזילזתי ככה ביכולתך להיות מורה, ואני בטוחה שאם היית המורה שלי היית מתעלפת מרוב היופי שלך. באהבה ארין"

"אוקי לא ייקרה"

"נו "

"לא ייקרה" אמרתי והתחלתי לצחוק

"אין שום בעיה, אני פשוט לא ידבר איתך אף פעם" הוא עשה את עצמו לנעלב.

"אתה ילד בן שלוש" הודעתי לו "אני מצטערת טום המלך והמדהים שזילזלתי ככה במשהו שלך להיות מורה ואני בטוחה שאם לא היית המורה שלי הייתי מתעלפת מרוב הטמטום שלך, בחיבה ארין"

"מספק אותי" הוא התסכל אליי ואני עליו, היה רגע של שקט לכמה שניות ואז נשמע קולו של כריס שדיבר עם טום בקשר לכוסית שהם ראו אתמול כשהם ישבו בחצר.

"טוב אני מצטערת להגיד לכם שהדיבורים שלכם על כמה היא כוסית מעניינים לי תתחת, אתם יותר ממוזמנים לעוף לי מהמקום." פניתי לטום וכריס שצחקו, וקמו מהמקום שלי ועברו לשלהם.

שיהיו בריאים, זה כל מה שיש לי להגיד.

אז איןןןןןןן בפרק משהו מיוחד, פשוט העובדה שהם השלימווווו ועוד קטע מתוק של ארין וטום .....................

זהוו , אוהבת ♥♥