במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

אהובים שליי !! 

3 פרקיםםם בשבוע!! אני מקווה שאתם מרוצים!
אויי כמה חיכיתי להעלות לכם את הפרק הזה שיסדר לכם הכל !!!!!!!!!!!!

 אז הנה , תהנו לכם ושתהיה לכם שבת שלום ומבורכת !

*אני ממליצה לשים את השיר ברקע  .

פרק 11 - כל סיפור חיי

הסתכלתי על התאריך בלוח השנה שהיה בחדר שלי ושל ג'יימי. עצמתי את עיניי לכמה שניות, נזכרת בהם, באותו יום.

קול השירה של ג'יימי גרם לי לפקוח את עיניי בבהלה , "בוקר טוב" ג'יימי אמרה לי

"בוקר" אמרתי לה באדישות מוחלטת ונכנסתי לאמבטיה לסידורי הבוקר שלי.

כל שנה, באותו תאריך אני כאילו מאבדת את עצמי. כאילו ליום אחד בשנה אני ארין שונה, לא מתעצבנת ומנסה לכבד כמה שיותר את היום היחיד בשנה שמזכיר אותם.

הסתכלתי על עצמי במראה, על השיער הבלונדיני והארוך שכבר היה נמאס לי ממנו, אספתי אותו לקוקו גבוה ושטפתי את פניי.

כאשר יצאתי מהמקלחת ג'יימי כבר לא הייתה בחדר, זה היה יום שבת, יום חופש.תיארתי לעצמי שהיא הלכה לטום. התלבשתי ויצאתי לבחוץ, קיוויתי שאף אחד מהחברים שלי לא ייראה וזה ייתן לי זמן לשבת ולהיזכר בהם.

החצר הייתה ריקה, כולם היו בחדר אוכל רק שאני לא הייתי רעבה. התיישבתי על הדשא ונשענתי על העץ הגדול.

הסתכלתי אל השמיים והפרצופים שלהם הופיעו אל מול עיניי. "היי" אמרתי בלחש, כמעט בדממה.

דמעה ירדה מעיני ומיד אחריה עוד אחת ועוד אחת, המחנק בגרוני כבר כאב ופשוט שיחררתי הכל.

"ארין?" קול נשמע מאחורי, צעדיו נשמעו והוא התקרב אליי.

"ארין מה יש לך?" טום שאל אותי והתיישב לידי, מחבק אותי ונותן לי כתף לבכות עליה.

"מה, מה אתה עושה פה?" שאלתי ומיהרתי לנקות את הדמעות מפניי.

"מחפש אותך, לא היית בחדר אוכל וג'יימי אמרה שלא נראית לה טוב בבוקר, מה קרה?"

"כלום טום, באמת, זה סתם שטויות שלי. תודה שדאגת לי בכל אופן"

"הבכי הזה לא נראה כלום, ארין אני יודע שרק עכשיו נהפכנו להיות ידידים אבל אני מבטיח לך שכל מה שתספרי לי, לא משנה מה בחיים לא ייצא ממני. אני סיפרתי לך על הרצח שלי וידעתי שלא תספרי. אני מבקש ממך שתבטחי בי, לפעמים זה פשוט טוב לפרוק"

טום הסתכל עליי בעיניו הגדולות והכחולות, הוא נתן לי להרגיש ביטחון. לא ידעתי אם זה בסדר שאני מספרת לו אבל כבר לא היה לי אכפת, הסיפור הזה שאפילו דיוויד לא יודע עליו כבר העיק עליי. מישהו היה חייב לדעת את הסיפור שלי, את כל מה שעברתי.

"הדבר היחידי שאני מבקשת ממך, זה שלא תסתכל עליי ברחמים אחרי זה. אתה הבן אדם הראשון שאני מספרת לו את זה וכנראה שגם האחרון, בבקשה פשוט תקשיב לי" טום הנהן להסכמה ואני לקחתי כמה נשימות ארוכות.

"לפני שהגעתי לפה, לפני דיוויד, לפני הכל, הייתה לי משפחה נורמלית. היינו אני אמא שלי, אבא שלי ואח שלי שגדול ממני בשנה, ריילי. היחסים ביננו היו טובים אתה יודע כמו של כל משפחה, היו ריבים, צעקות הכל אבל תמיד אהבנו אחד את השני וידענו שלא משנה תמיד לכל אחד מאיתנו יש את השני. הייתי ילדה שהיה לה הכל, כסף לא היה חסר, היה לי אהבה מההורים שלי ומאח שלי, הייתי מקובלת והיו לי המון חברים, כל מה שרציתי קיבלתי, הכל.

כשהייתי בערך בת 11, הגעתי הבייתה מבית ספר, ההורים שלי בדיוק התארגנו ליציאה וגם אח שלי. שאלתי אותם לאן הם הולכים והם אמרו שהם מסיעים את ריילי לבדיקות מחוץ לעיר ואם אני רוצה לבוא.כמובן שלא רציתי, העדפתי להישאר בבית ולראות טלויזיה מאשר לשבת כמה שעות בבדיקות בבית חולים. אחרי כמה שעות שהם יצאו היו דפיקות על הדלת של הבית שלי, פתחתי את הדלת ומולי הופיע שוטר. הוא שאל אם אני לבד בבית והודעתי לו שכן. הוא ביקש ממני לשבת על הספה ואני עשיתי כמו שהוא רצה, בתור ילדה בת 11 הייתי מאוד חכמה וידעתי שמשהו לא בסדר מיד כשראיתי את הפנים שלו. הוא אמר לי שבדרך חזרה מהבית חולים האוטו של ההורים שלי וריילי היה מעורב בתאונה, הוא לא סיפר לי יותר מדי פרטים הוא רק אמר לי ששלושתם נהרגו על המקום.

אני לא זוכרת מה היה באותו רגע, אני איבדתי את עצמי לגמרי. בכיתי ובכיתי ורק חיכיתי שהם ייכנסו בדלת של הבית שלי ויגידו לי שהכל בסדר ושהם חיים אבל כמובן שזה לא קרה.

הוא שאל אותי אם יש לי משפחה ואני שיקרתי ואמרתי לו שכן. ידעתי שאם אני אגיד שלא הוא ייקח אותי לפנימייה ולא רציתי את זה. הייתי מעדיפה הכל מאשר להיות בפנימייה. הוא כמובן שאל אותי המון שאלות ואני שיקרתי לו, שאלה אחרי שאלה פשוט שיקרתי ושיקרתי.

הוא כמובן האמין לי כי מי יכול לחשוב שילדה תמימה בת 11 תשקר לשוטר, הוא הציע לקחת אותי לבית של המשפחה שלי אבל אמרתי לו שלא ושאני ייתקשר אליהם שיבואו. ביקשתי שישאיר אותי לבד וזה מה שהוא עשה. השאיר אותי לבד.

באותו הרגע שהוא יצא התפרקתי, נכנסתי לחדר שלהם ובכיתי, הפכתי את כל הבית.

בסופו של דבר פשוט שטפתי פנים, החלפתי בגדים ויצאתי מהבית. נעלתי אותו והחבאתי את המפתח ופשוט רצתי, אני לא ידעתי לאן אני רצה אבל רצתי. אני פשוט רציתי למות אבל התאפסתי על עצמי. ידעתי שאני חייבת להתאפס על עצמי.

הייתי ברחוב והתחיל לרדת גשם ואז בחור אחד בשם סקוט קרא לי וניסה לגעת בי. ביקשתי ממנו שיעזוב אותי אבל הוא לא עזב אותי, לא עד שאמרו לו לעזוב אותי. עד שדיוויד אמר לו לעזוב אותי.

ואז הכרתי את דיוויד, הוא הציע לי להישאר איתו ועם החברים שלו, הם כולם היו גרים ברחוב. הרגשתי עם דיוויד בטוחה, הוא היה גדול ממני בשלוש שנים והוא שמר עליי. בהתחלה הוא שמר עליי כאילו הייתי אחותו הקטנה. הוא לימד אותי לגנוב, לאיים על אנשים והכל עשינו בשביל שיהיה לנו כסף כי היינו צריכים לחיות.

אני ודיוויד בשלב מסויים נהפכנו לבני זוג ואהבתי אותו יותר מכל דבר בעולם, זאת הייתה אהבה שלא הייתה כמוהה, הייתי בסך הכל בת 12, אבל אהבתי אותו כמו שלא אהבתי מעולם.

לא סיפרתי לדיוויד שההורים שלי מתו, בכל פעם שהוא שאל למה עזבתי את הבית אמרתי לו שפשוט לא הסתדרתי איתם והחלטתי לעזוב והוא האמין לי. סקוט, זה שניסה לגעת בי כשרק הגעתי לרחוב תמיד הסתכל עליי בעין מוזרה, תמיד בחן אותי. ויום אחד כשדיוויד יצא לגנוב הוא אנס אותי. כמובן שלא סיפרתי על זה לדיוויד כי ידעתי שהוא יירצח את סקוט ברגע שהוא יידע על זה, כל מי שפגע בי דיוויד לא חשב פעמיים ורצח אותו. הכל בשביל להגן עליי.

באותו הלילה שסקוט אנס אותי חשבתי על לברוח אבל החלטתי להישאר עם דיוויד, לא יכלתי לעזוב אותו. כשהוא הגיע חיבקתי אותו ולא רציתי לעזוב אותו גם לא לדקה, הוא לא הבין מה יש לי אבל הוא שמח כי בדרך כלל הייתי קרה אליו ליד כולם ורק כשהיינו לבד נתתי לעצמי לאהוב אותו.

אחרי הלילה שסקוט אנס אותי, משהו בי השתנה, התבגרתי. כבר סיימתי להיות הילדה התמימה שבאה מהבית העשיר של הצפונים, סיימתי להיות ארין הזאת והפכתי להיות ארין אחרת, קשוחה שלא נותנת לשום דבר לפגוע בה, ככה הייתי ליד כולם אבל לא ליד דיוויד שהכיר אותי באמת.

עד שבא היום הזה שאני ודיוויד יצאנו לגנוב ביחד. אני ודיוויד תמיד גנבנו את הדברים הטובים ביותר, תמיד פרצנו למקומות שמלאים בכסף, ויום אחד פרצנו לחנות זהב. משהו התפקשש שם והמשטרה הגיעה. אני ודיוויד רצנו וניסינו לברוח. אני נפלתי וכשקראתי לדיוויד הוא לא ענה לי והמשטרה תפסה אותי והביאה אותי לפה. "

לא ידעתי אם לבכות או לשמוח, לבכות על כל החיים שלי או לשמוח שסוף סוף סיפרתי את זה למישהו. לא תיכננתי לספר לטום את כל מה שעברתי, רציתי לספר רק למה ההורים שלי מתו, אבל היה משהו בעיניו, משהו מבין שפשוט לא יכלתי לעצור וסיפרתי לו הכל. כל מה שחוויתי.

טום הסתכל עליי והוא לא היה נראה כועס או מלא רחמים. הוא לא שפט אותי.

הוא פשוט חיבק אותי ונתן לי לבכות בידיים שלו, לא אמר מילה אבל חיבק אותי. הנחתי את ראשי על החזה של טום ולחשתי לו תודה. הוא ליטף את שיערי ולא הפסיק לחבק אותי.

"את בסדר?" הוא שאל לאחר כמה דקות

"אני חושבת שכן" אמרתי לו ונשארנו ככה שנינו, באותה תנוחה, טום לא הפסיק לרגע ללטף את שיערי. לא ידעתי למה סיפרתי את זה דווקא לו, לבן אדם שעד לפני שבוע שנאתי.

אבל משהו בו גורם לי לבטוח בו, משהו בטום גורם לי להרגיש רגועה.

אז אני יודעת שהפרק קצר אבל אני פשוט לא רציתי להוסיף כלום חוץ מאת הסיפור חיים של ארין. 

מקווה שאהבתם ♥