במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

טוב אז זה קטע קצר שכתבתי לתחרות כתיבה של המדהימה הזאת רנצ'וק 

אז לכל מי שקורא אני מקווה שתהנו ושיהיה לי בהצלחה !! 

לכל השואלים , הפרק יעלה מחר , אוהבת ♥

אם יישאלו אותי מה זה אבא בשבילי, אני לא יוכל לענות.

אף פעם לא הכרתי את אבא שלי וכנראה שאני גם לא יכיר.

לא כולם יודעים מה זה לגדול בלי אבא ואני שמחה על זה, אני שמחה שיש לרוב שני הורים שאוהבים אותם ומגדלים אותם ביחד, למרות כל השמחה הזאת תמיד היה בי קנאה.

קנאה שהם קמים בבוקר והם רואים את אבא שלהם הולך לעבודה ומחבקים אותו, קנאה שיצא להם בכלל להגיד את המילה אבא כל כך הרבה פעמים בחיים שלהם ולי אפילו לא פעם אחת,שהם מחבקים אותו והוא אותם, שהם עצובים הם הולכים אליו והוא פותר להם דברים, לצחוק איתו, לדבר איתו, אם סתם לשבת איתו בשקט.

את כל הדברים האלה לא אף פעם לא יצא לחוות.

כשאבא שלי מת, אני לא ידעתי, אני הייתי בסך הכל תינוקת ובתור תינוקת כנראה שלא ממש הבנתי עד כמה זה הולך להשפיע לי על החיים.

כשהוא מת, כולם היו בדיכאון חוץ ממני.כולם ידעו, חוץ ממני.

אני המשכתי לחיות את החיים שלי כמו שהם, לאכול ולבכות ולצפות שכולם יתייחסו אליי.

כשהוא מת, החיים שלי התהפכו, החיים שהיו אמורים להיות לי כבר לא יהיו, האבא שהיה אמור לי להיות לי, כבר לא יהיה, הזיכרונות שהיו אמורים להיות לי, כבר לא יהיו.

הדבר היחיד שנשאר לי זה רק תמונה קטנה על שידה שמונחת על יד המיטה שלי, ככה שבכל פעם שאני מתעוררת, אני מסתכלת על אבא והוא מסתכל עליי, על הבת שלו שזוכרת אותו יום יום למרות שלא יצא לה להכיר אותו.


זהו :):)
מקווה שאהבת