במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

היייי נסיכים !!! 

פרק לפני האחרוןןןןן תתרגשווו !! 

מקווה שתאהבו , לכל המעוניינים יש מתחת קטע שכתבתי לתחרות כתיבה. היינו אמורים לכתוב על קטע מהחיים שלנו וזה מה שיצא . (: 

אוהבתת 

פרק 17- לספר

"את מספרת לה" טום אמר לי והסתכלתי עליו במבט עצבני

"מה? למה אני?"

"כי את החברה הכי טובה שלה"

"ואתה האקס שלה"

"חברה הכי טובה זה יותר קרוב"

"מאמי די אתה מספר לה"

"אני לא רוצה למות אבל" הוא דיבר בקול חמוד שגרם לי לחייך טיפה. נעמדנו מחוץ לדלת של החדר שלי בידיעה שאני הולכת להרוס לחברה הכי טובה שלי את היום ושהיא הולכת לשנוא אותי. אבל זה עדיף מלשקר לה.

"טוב אני יספר לך, אבל טום, אם היא רוצה לרצוח אותי, תגן עליי בגופך !"

"מבטיח" הוא פתח את הדלת של החדר וג'יימי ישבה על המיטה, כשהיא ראתה אותי ואת טום נכנסים היא התיישרה והסתכלה עלינו.

"היי" היא דיברה לטום שחייך אליה והתיישב על המיטה שלי ממולה.

"אני וטום צריכים לספר לך משהו" אמרתי לג'יימי שהסתכלה עליי במבט שואל

"לכו על זה" היא אישרה לנו לדבר ואני לקחתי נשימה עמוקה. התיישבתי ליד טום כשג'יימי יושבת מולנו, מחייכת.

"טוב אז אין לי שמץ איך מתחילים לספר את זה.. אני פשוט יתחיל מהתחלה." לא היה נראה שג'יימי ממש מבינה מה אני רוצה ממנה, היא פשוט הסתכלה עליי מחכה שאני כבר יספר לה.

"אז בביקור הורים שהיה, לא זה, הקודם. כשאת וטום עוד הייתם ביחד, את זוכרת?"

"נו כן ארין" היא זירזה אותי לא מבינה עד כמה זה קשה לי לספר לה את זה.

"אז איכשהו אלוהים יודע איך אני וטום.. באותו רגע, מה שקרה זה ש.. אני וטום"

"את וטום.... " היא ניסתה לגרום לי להמשיך, "אז אני וטום התנשקנו" אמרתי את זה הכי מהר שאני יכולה להגיד, הסתכלתי על פניה של ג'יימי, החיוך שהיה על פניה נעלם .

"אנחנו לא ממש ידענו מה לעשות והוא רצה לספר לך אבל אני לא רציתי כי חשבתי שזה יהיה רק נשיקה אחת וזהו, אבל זה לא היה. זה המשיך " ג'יימי לא דיברה, טום הסתכל עליי ואז אליה ואני פשוט המשכתי לספר לחברה הכי טובה שלי איך התאהבתי בחבר שלה.

"ג'יימי אני התאהבתי בטום. אנחנו התחלנו לבלות ביחד כל יום, וכל יום שהוא היה פה איתך היה גורם לי לקנא כי ידעתי שהוא שלך. אני בחיים לא רציתי לפגוע בך ג'יימי"

דמעה ירדה מעיניה של ג'יימי והיא הסתכלה עליי במבט של שנאה.

"לא רצית לפגוע בי? " היא סוף סוף דיברה

"לא רצית פאקינג לפגוע בי? אז אני מצטערת להודיע לך ארין שכן פגעת בי! את, החברה הכי טובה שלי, החשבתי אותך לאחותי! את פשוט הלכת והתנשקת עם טום? עם החבר שלי, שלי ! וכל זה מאחורי הגב שלי, בזמן שאני והוא היינו מתנשקים הוא היה חושב עלייך? זה מה שאת רוצה להגיד לי?"

"לא ג'יימי זה לא ככה"

"אז איך זה?" היא תקפה אותי "אה? איך זה?"

"ג'יימי... " טום זה היה שדיבר

"לא אני ולא ארין התכוונו לפגוע בך, זה פשוט קרה"

"לא זה לא פשוט קרה ! " היא נעמדה והסתכלה עלינו" זה לא .. ג'יימי אני מצטערת את בכלל לא מבינה כמה שאני מצטערת"

"את זונה ארין, את פשוט זונה! אני לא חושבת ששנאתי מישהו כל כך כמו שאני שונאת אותך עכשיו, כמו שאני שונאת אותכם עכשיו!! הדבר היחידי שאני רוצה עכשיו זה שתמותי ותעלמי לי מהחיים, את שומעת? תעלמי לי מהחיים" ג'יימי יצאה מהחדר בטריקת דלת ובכי, הבטן שלי כאבה אבל היה בי איזשהו הרגשת הקלה קלה.

הדמעות שלי התחילו לצאת, לא ידעתי מה לעשות. אני מבינה אותה באיזשהו אופן, אני החברה הכי טובה שלה, לפחות הייתי.

ידיו של טום עטפו אותי וזה היה הדבר היחידי שגרם לי להרגיש יותר טוב, הוא חיבק אותי חזק ולא עזב, נותן לי לבכות ולהתפרק אצלו.

"היא שונאת אותי"

"היא לא שונאת אותך"

"לא שמעת אותה?"

"זה מכעס ארין, היא לא באמת התכוונה"

"היא כן, אני מכירה את ג'יימי, היא שונאת אותי."

"ארין גם אם היא שונאת אותך, אז מה? תחשבי על הדבר הטוב שיצא לנו מזה, אנחנו סוף סוף יכולים להיות ביחד ושכולם יידעו. " טום נישק אותי, הדבר הזה עשה לי כל כך טוב, הנשיקה של טום.

***

אני וטום נכנסו אל תוך החדר אוכל כשהוא מחזיק את ידי. הסתכלנו על השולחן, רק ג'וני וכריס ישבו שם.

התיישבנו בשולחן כשכריס מסתכל עלינו במבט שואל.

"ארין את יודעת אולי איפה ג'יימי?" ג'וני שאל ושתה מהמיץ שלו

"סיפרנו לה, אז לא אני לא ממש יודעת איפה היא" ג'וני היה נראה מופתע

"סיפרתם לה? " הוא כמעט וצעק, כריס הסתכל עלינו בתדהמה ולא הפסיק לשאול מה סיפרנו לה.

"כן, לפני שעה בערך"

"ואיך היא הגיבה?"

"איך נראה לך שהיא הגיבה? בצעקות."

"אני הולך לחפש אותה" ג'וני קם במהירות מהשולחן ויצא בריצה לחפש את ג'יימי.

"אוקי מישהו מוכן להגיד לי מה סיפרתם לג'יימי"

"שאני וטום ביחד" כריס כמעט ונחנק מהאוכל שלו.

"אתם ביחד? " הוא שאל כמה וכמה פעמים

"כן כריס בפעם השביעית להיום."

"סליחה אני עדיין לא מבין"

"טוב לי נעלם התאבון, טום אתה בא?"

"כן בואי" הוא קם איתי ויצאנו לבחוץ.

"טום ?" שאלתי אותו והוא הסתכל עליי

"רוצה לבוא איתי מחר למקום ממש חשוב ?"

"ברור איפה הוא?" הוא שאל וחיבק אותי .

"מחוץ לגדר, אני רוצה ללכת לבית שלי" טום הסתכל עליי לכמה שניות ומיד לאחר מכן הנהנן. לא עניין אותי אם סילביה תעיף אותי, פשוט רציתי ללכת מפה לכמה שעות, למקום שאני הכי אוהבת בעולם. לבית שלי. כבר כמה ימים שאני חושבת על זה והרצון לדעת מה קרה עם הבית שלי, אם הוא נשאר כמו שהוא. לראות את החדר שלי שוב , את החדר של ההורים שלי. הרצון הזה היה חזק מדי .

***

החושך ירד והיינו צריכים להיכנס למיטות , ניסיתי לבלות את כל היום מחוץ לחדר כדי לא להיתקל בג'יימי ולהרגיש רע עם עצמי, שוב.

אבל עכשיו אין ברירה, אני לא מתכוונת לישון בחוץ.

נכנסתי לחדר וראיתי מזוודה על המיטה של ג'יימי ובתוכה בגדים, הארון היה פתוח וג'יימי יצאה מתוך חדר האבטיה עם המברשת שיניים שלה.

"ג'יימי מה את עושה? "

"עוברת חדר" היא ענתה לי בקרירות וסגרה את המזוודה שלה.

"מה ? ג'יימי בבקשה לא. סילביה יודעת על זה?"

"בטח שסילביה יודעת על זה, ביי ארין." היא התקדמה אל עבר הדלת, מיהרתי לחסום את הדרך שלה.

"זוזי"

"לא רוצה, ג'יימי אל תעזבי"

"אני לא שואלת אותך, זוזי"

"בבקשה, ג'יימי אני מבקשת סליחה, אני מצטערת אני כל כך מצטערת אני לא תיכננתי שככה הדברים יהיו. אני לא תיכננתי להתאהב בו!"

"כן רואים, עכשיו זוזי כבר!" זזתי מהדלת נותנת לג'יימי לעבור ולצאת מהחדר שלי.

הסתכלתי על המיטה שלה שהייתה מסודרת ועל השידה הריקה שלה.

החדר היה נראה כאילו מעולם לא היה בו מישהו, כאילו רק אני הייתי בו כל הזמן הזה. בלי ג'יימי.