במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

פרק 3- שני פסים ורודים

"את לא רוצה לאכול?" אמא שאלה אותי ברגע שאני ועומר נכנסו הבייתה

"לא אני לא רעבה, אני בחדר" אמרתי לה ועליתי במהירות לקומה השנייה, לקחתי מתוך התיק את בדיקת ההריון ונכנסתי לתוך השירותים שלי.

'בבקשה שזה יהיה שלילי' התפללתי והנחתי את בדיקת ההריון על הכיור שלי ביחד עם השתן.

התיישבתי על האסלה,מחכה שהזמן יעבור, כל דקה הרגישה לי כמו נצח.

אין סיכוי שאני בהריון, נכון? נשמתי עמוק מנסה להרגיע את עצמי.

אז מה אם המחזור שלי מאחר? זה קורה לכל אחת. אני בטוחה בזה.

בבקשה אלוהים, אני מבקשת ממך,תעשה שזה יהיה שלילי, אני לא מוכנה להיות אמא. אני בת 17.

לקחתי את המקלון והסתכלתי עליו, שני הפסים נראו ברורים. שני הפסים הורודים שאמרו לי שאישרו לי שאני בהריון. הוצאתי מתוך התיק את בדיקת ההריון השנייה שקניתי, מיהרתי להניח אותה על יד הראשונה ולחכות לתוצאות.

הסתכלתי על הבדיקה השנייה, הפסים הורודים היו גם בה, הפסים הורודים שאמרו לי שאני בהריון.

הרגשתי סחרחורת עזה ומיהרתי להתיישב על הרצפה נאחזת באסלת השירותים. זה לא יכול להיות.

הדמעות יצאו בזו אחר זו,אני בהריון. קיפלתי את רגליי היישר אל בטני, הסתכלתי שוב ושוב על בדיקת ההריון, זה פשוט לא יכול להיות שאני בהריון.

הרגשתי את הלב שלי מת אבל עם כל זאת משהו מלא חיים היה בו.

לא ידעתי אם לבכות או לשמוח שיש בי חיים קטנים. בינתיים מה שעשיתי היה לבכות, פשוט לבכות.

לא ידעתי כמה זמן הייתי שם, אני רק יודעת שהמחשבה היחידה שעברה לי בראש זה ההריון הזה ומה לעזאעזל אני הולכת לעשות איתו?

"מתוקה?" שמעתי את קולה של אמא נכנס לחדר שלי,מיהרתי לקום מהרצפה ולזרוק את בדיקת ההריון לפח.

"מה אמא?" פתחתי את ברז המים שלא תשמע את הרעידות שהיו בקולי

"הכל בסדר? לא ירדת לאכול"

"הכל בסדר אמא, אני נכנסת להתקלח טוב?"

"אוקיי מתוקה" רעש נעלי העקב נעלם, שטפתי את פניי והסתכלתי במראה, הדמות שעמדה בפניי לא הייתה נראית לי כמו אחת שרוצה להיות אמא או כמו אחת שיכולה להיות אמא.

איך בדיוק אני יכולה לגדל ילד? אני בקושי מצליחה לסבול את עצמי.

יצאתי מהשירותים הישר אל החדר שלי וזרקתי את עצמי על המיטה, נותנת לעצמי להתפרק בבכי, שוב.

***

"דורי?" כף יד קטנה הונחה על פניי, פקחתי את עיניי וראיתי מולי את אורי מחזיקה בידה את הדובי שלה כשהיא עדיין עם הפיג'מה הסגולה שלה.

"בוקר טוב" חייכתי אליה והיא חיבקה אותי

"אמא שואלת איך את מרגישה היום?" היא שאלה אותי,

"תגידי לה שטיפה יותר טוב" התיישבתי על המיטה , עבר שבוע כבר מאותו היום שגיליתי שאני בהריון. לא יכלתי ללכת לבית ספר, לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלשכב במיטה.

לא ידעתי מה לעשות, איך אני מספרת לאמא את זה?

אורי חייכה אליי ורצה במהירות לחדר של עומר, שמעתי את הצעקות של אורי ביחד עם הצחוק המתגלגל שלה. "די כבר" היא צעקה לעומר שצחק גם הוא. חייכתי חיוך קטן והעפתי ממני את השמיכה.הנחתי את היד על הבטן שלי מלטפת אותה.

"את באה היום לבית ספר?" עומר עמד בפתח הדלת שלי"אני חושבת שכן" הגיע הזמן ללכת לבית ספר, אני לא יכולה יותר לראות את המיטה שלי ואת המצעים הלבנים והמעצבנים האלה.

"יש לך חמש דקות להתארגן אם את לא רוצה ללכת ברגל"

"אם תעוף לי מהחדר אני אוכל להתארגן." קמתי מהמיטה הישר אל המקלחת שוטפת את פנים ומצחצת שיניים.

את שיערי אספתי לקוקו גבוה והתחלתי להתלבש.

ירדתי למטה לוקחת את המפתחות של האוטו. "אני בחוץ דביל" צעקתי לעומר ונכנסתי אל תוך מושב הנהג.

"מה נראה לך? אני נוהג"

"היום לא, כנס כבר" עומר נכנס אל תוך המושב שלידי וטרק אחריו את הדלת.

"אז לפי העצבים שלך אני רואה שקיבלת מחזור"

"אני לא עצבנית !" צעקתי עליו והתחלתי לנסוע לכיוון הבית ספר. הלוואי שהייתי מקבלת מחזור, אבל אני עצבנית מסיבות אחרות.

אולי זה לא נכון, עשיתי רק בדיקת הריון אחת, אולי אני טועה. אולי אני בכלל לא בהריון ואני סתם מלחיצה את עצמי, בדיקה אחת לא יכולה להגיד הכל.

"עומר מה התאריך היום?"

"החמישי לחודש, למה?"

"סתם."

החמישי.. פאק פאק פאק.

צפרתי לנהג המטומטם שהיה מולי ולא זז למרות שהאדום ברמזור התחלף לירוק.

הייתי אמורה לקבל בשלישי, אני באיחור של כבר כמעט חודשיים. אז עכשיו אין בכלל ספק, אני בהריון. מה שקרה לי קרה לפני חודש וקצת, מה זה אומר? שאני בחודש הראשון להריון? באיזה שבוע אני לעזאעל?

החנתי את האוטו בחנייה של בית ספר ועומר מיהר לרדת משאיר אותי מאחור. הלכתי באיטיות עד לכיתה שלי.

"היי הגעת סוף סוף" עופרי התיישבה מולי

"כן.." עניתי לה בביישנות, הערכתי אותה שהיא באה לדבר איתי, היא היחידה מבין כל הילדים שבכלל ניסתה לדבר איתי.

"עומר אמר שלא הרגשת טוב, איך את עכשיו?"

"עכשיו אני כבר יותר טוב, תודה."

"יופי אני שמחה לשמוע" היא חייכה אליי חיוך אמיתי ומיהרה להתיישב במקום שלה כשהמורה לספרות נכנסה לכיתה והתחילה ללמד. הראש שלי היה במקום אחר, לא היה מקום בראש עכשיו בשביל לחשוב על היצירות של שייקספיר.

אני לא יודעת אם אמא תבין אותי, אם עומר יבין אותי. איך אני יביא תינוק לעולם שאני בקושי יודעת מי האבא שלו? שהדבר היחיד שאני יודעת על אבא שלו זה שהוא אנס, שהוא אנס אותי.

אני באמת רוצה להביא את הילד הזה לעולם? שיסבול כל חייו בידיעה שאבא שלו זה אנס?

את התשובות לשאלות האלה לא ידעתי וגם לא רציתי ממש לחשוב עליהם, ניסיתי להחדיק אותם למקום אחר בראשי, למקום קטן בו אני לא אצטרך לחשוב על העובדה שאני בהריון. לשכוח מהבטן המוזרה הזאת לכמה זמן, אפילו אם זה לכמה שעות, פשוט לשכוח ולהגיע למקום אחר עם עצמי, למקום שקט יותר, בלי מחשבות.

**

אני ועופרי התקדמנו אל עבר עומר ואוראל שישבו בספסל שבו אני ועומר ישבנו כשהכרנו אותם.

"תקשיבו, אני הכי עייף בארץ" אוראל אמר והתיישב על משענת הספסל, מניח את שתי רגליו על המושב.

"אז אני חושבת שאנחנו בתחרות" עופרי מיהרה להגיב ושילבה את שתי רגליה.

"ישנתי שעה בלילה, ועוד לבוא בבוקר ולשמוע את החפירות של יוליה, זה התאבדות" הוא המשיך לקטר וגרם לי להעלות חיוך על פניי, "ואם כבר מדברים על החמור" עופרי אמרה והצביעה אל עבר האישה המבוגרת שהלכה עם תיק הצד שלה ועם החולצה הישנה שלה.

היא לא הייתה נראית אישה שאוהבת לטפח את עצמה ועליה באמת הייתי מאמינה שהיא לובשת את הדבר הראשון שהיא רואה בארון.

"אני חושבת שהיא זקוקה למקלחת" אמרתי ושמעתי את קול צחוקם של עופרי, אוראל ועומר.

"אני חושבת שכולם חושבים ככה" ישבנו שם רבע שעה עד שהצלצול נשמע.

"אין לי כבר כוחות" עומר התלונן גם הוא

"די אנחנו נשמעים כמו חבורת קשישים, קומו כבר עצלנים" קמתי מהספסל ומשכתי את עומר ועופרי עשתה את אותו הדבר לאוראל. הלכנו ארבעתנו, כל אחד לכיתה שלו, ללמוד עוד שעתיים ולחכות שהן ייגמרו.

כל השיעור חשבתי על ההריון, למרות שניסיתי להיות בלי מחשבות זה לא ממש הצליח לי, חשבתי על לספר את זה לעומר אבל מיד המחשבה הזאת עפה מראשי. אין מצב בעולם שאני מספרת על זה למישהו, לפחות לא עד שאני בעצמי יודעת מה לעשות עם ההריון הזה. הנחתי את העט בתוך הקלמר לא מאמינה שאני באמת חושבת על דברים כאלה, אני בסך הכל בת שבע עשרה, אני אמורה לחשוב על מה ללבוש או איך להתאפר, ולא על איך התינוק שלי ייראה, ואיך לספר לכולם שאני בהריון.

הפעם בלי חפירות מיותרות שלי, רק בגלל שאני כל כך עייפה !! אתם קולטים שאני לומדת גם בחחופששש?? כל יום משמונה בבוקר עד שש בערב? סופית הבית ספר התחרפן !! 

אוהבתתת ♥♥
ו