במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

ברגע שהוא סגר את הדלת הרשתי לעצמי לבכות, הרשתי לעצמי להתפרק. לידו אף פעם לא עשיתי את זה, לידו פחדתי, פחדתי שהוא יחשוב שאני חלשה, שאני חסרת תועלת, שאני לא שווה. וככה הרגשתי, לא שווה, כי הרי מה שווים החיים שלך בלי הבן אדם שמחזיק אותך? אז זהו, שהם לא שווים, ובמיוחד לא החיים שלי.

את הכפכפים השארתי על החוף והלכתי לכיוון המים, לכיוון הים. פה נפגשנו בפעם הראשונה, מול הגלים, מול השקיעה, אבל פה זה גם ייגמר, הכל ייגמר, החיים שלי ייגמרו.

נכנסתי אל תוך הים הריק מאנשים, נכנסת עמוק יותר ועמוק יותר, כשהגעתי לחלק שכבר לא יכלתי לעמוד, שחררתי את גופי, נותנת לו ליפול אל תוך המים אך לא לפני שאני מזילה דמעה אחרונה. הרגשתי את הגוף מתרוקן מכל העצב, הדמעות, הכעסים, מהכל, הרגשתי את כל זה עד, שפשוט כבר לא הרגשתי כלום.