במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

אני ממש מצטערת שאני מעלה פרק פעם בשבוע , תאשימו את הלחץ של הבית ספר לא אותי !! אוהבתתתת 

פרק 5- אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם...

"את מוכנה להגיד לנו כבר מה קרה?" עומר זירז אותי, לא מבין עד כמה זה קשה לי לספר להם

"שתוק כבר טוב? " הרמתי מעט את קולי גורמת לו להבין שמשהו לו בסדר ולהישען לאחור על הספה הלבנה שאיתנו כבר חמש שנים. אמא ואבא פשוט הסתכלו עליי בלי להוציא מילה, מחכים שאני אדבר.

"טוב, אז אני לא ממש יודעת איך מספרים דבר כזה, באמת שלא, אבל כנראה שפשוט צריכים לספר אותו. " התחלתי להתבלבל במילים, לא יודעת איך להתחיל, איך לספר.

"אז כולנו זוכרים את אותו היום לפני חודש וקצת נכון?"

"מה זה קשור עכשיו דור?" אבא הוא זה ששאל "תשתוק מאיר ותתן לה לדבר" היא ליטפה את שיערות ראשה של אורי שנרדמה על רגליה.

"אז בגלל אותו לילה, בגלל אותו בן אדם, אני הופכת להיות אמא." מבטיהם של אמא, אבא ועומר ננעצו בי. "אני בהריון." אמרתי לוודא שהם הבינו טוב טוב מה אני אומרת.

"את מה?" אבא שאל והתמתח במקומו

"בהריון.." הנחתי את ידיי על הבטן שלי, עומר קם ממקומו ויצא מהבית בטריקת דלת חזקה.

"בבקשה תגידו משהו.. " התחננתי בפניהם, אמא קמה על רגליה מניחה את אורי בעדינות על הספה

"דור את בטוחה שאת בהריון? איך גילית?"

"המחזור שלי מאחר ואני מקיאה כל היום, ואני גם עשיתי שתי בדיקות הריון, שתיהן חיוביות."

"אוקיי, אנחנו נלך מחר לרופא ונבדוק את זה, אם ייסתבר שאת באמת בהריון דור, אנחנו נקבע תור להפלה ונסיים עם העניין הזה." אמא אמרה והתחילה ללכת לכיוון החדר שלה.

"מה? לא!" הצעקה שלי גרמה לה להסתובב ולהביט בי "מה לא דור?"

"לא! אני לא עושה שום הפלה"

"את שומעת את עצמך? "

"כן אמא אני שומעת את עצמי ואני לא מתכוונת להרוג את הילד הזה!"

"הילד הזה הוא ילד של אנס! של מישהו שאנס אותך! את באמת רוצה להשאיר ילד כזה לעולם? שהוא ייגדל מה תגידו לו אה? אבא שלך אנס אותי וככה הגעת לעולם?" שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לה אבל לא רציתי להפיל את הילד הזה, אני לא יגיד לו שאבא שלו אנס. אני לא יודעת מה אני יגיד לו.

"בדיוק מה שחשבתי!" היא המשיכה לצעוק "את בת שבע עשרה דור, את לא צריכה ילד ! את צריכה לעבור הלאה ולחיות את החיים שלך כמו בן אדם נורמלי ובמיוחד אחרי מה שעברת"

"נכון אמא אחרי מה שאני עברתי, לא מה שאתם עברתם מה שאני! אותי אנסו, אותי הכניס אותי להריון, אותי! ואם אני החלטתי שהילד הזה נשאר, הוא נשאר ואת לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה, כי הוא הילד שלי!" אף פעם לא צעקתי על אמא כמו שצעקתי עכשיו, אבל אני לא מוכנה להפיל אותו, למרות הכל, למרות כל הבכי שלי ולמרות הצורה שזה קרה, זה הילד שלי.. ואני לא מוכנה לרצוח אותו.

"את מדברת שטויות דור! כאילו שאנחנו לא עברנו כלום כל החודש הזה"

"אתם עברתם! אבל זה נוגע לי עכשיו ואני לא עושה הפלה אמא. "

"ומי יעזור לך אה? כי אני לא מתכוונת לקחת שום חלק בשטות הזאת"

"אני יעזור לה" קולו של אבא נשמע, הוא התקדם לעברנו וכרך את ידו סביבי. "אני יעזור לה, אם דור רוצה להשאיר את הילד, הוא יישאר."

"מה אתה עושה מאיר? אתה מעודד אותה להשאיר את הילד!"

"אני מעודד אותה לא לרצוח, זה החלטה שלה ולא שלך!" אבא צעק בשבילי, לא הרגשתי בנוח עם העובדה שגרמתי לאמא ואבא לריב בגללי, אבל הרגשתי טוב שידעתי שאבא לצידי, שיש לי אותו.

"תודה" אמרתי בלחש ונשקתי ללחי של אבא

"לכי לישון מתוקה, את בהריון, את זקוקה לשינה טובה" הוא אמר ואני עליתי לחדר שלי,ברגע שעשיתי זאת בחילה גדולה תפסה אותי וגרמה לי להיכנס מיד לשירותים ולהקיא. באמת תהיתי למה לא הקאתי כל היום.

***

"בוקר טוב" דפקתי על דלת חדרו של עומר עם כוס שוקו חמה בידי. עומר כבר היה מוכן וישב על המחשב שלו, לא עונה לי.

"אתה מוכן לדבר איתי?"

"אני מדבר איתך דור"

"אתה לא, אתה כועס עליי. " הוא לא ענה לי "למה אתה כועס עליי? במה אני אשמה שהחליטו לאנוס אותי?"

"את לא אשמה! זה בדיוק העניין דור, שאת לא אשמה"

"אז מה העניין אה? למה יצאת אתמול כמו משוגע מהבית? "

"ככה! כי איך בדיוק אני אמור להגיב שאחותי התאומה שקטנה ממני בדיוק בשלוש דקות בהריון? שהבן אדם שאני הכי אוהב בעולם הולך לסבול כל כך, סבל כל כך והכל בגלל הבן זונה הזה" התקרבתי לעומר שהתיישב על מיטתו וחיבקתי אותו

"אתה אמור לחבק אותך, ככה אתה אמור להגיב" עומר כרך את ידיו סביבי וניגב דמעה אחת מבין עיניו.

"אני הייתי אמור לשמור עלייך, אני הייתי אמור לשמור עלייך במסיבה הזאת"

"אתה שמרת"

"לא אני לא, אם הייתי שומר כל זה לא היה קורה"

"תפסיק להאשים את עצמך" חיבקתי את עומר חזק, הצחוק שלי ושל עומר נשמע ברקע כשראינו את אורי עומדת בפתח הדלת מחזיקה את הדובי שלה ומשלבת את ידיה בכעס.

"ומה קרה לך גברת?"

"למה לא קראתם לי?" היא רקעה ברגליה, שלחתי אליה יד והיא התקרבה אליי ואל עומר מצטרפת לחיבוק הענק שלנו.

"אורי, אנחנו נהיה דודים את יודעת? " עומר אמר וגרם לי להעלות חיוך ענק שהתרחב מיד כשאורי שאלה מה זה דודים.

***

"בוקר טוב" עופרי ואוראל נכנסו לכיתה כשהצלצול נשמע. "בוקר טוב" אמרתי להם בחיוך והכנסתי את מחברת היסטוריה בחזרה אל תוך התיק שלי.

"איפה עומר?" אוראל שאל אותי, במה זכיתי שהאדון דיבר אליי? "בטח בכיתה שלו עדיין" אמרתי לו והוא נשען על הקיר ומוציא את הפלאפון מהכיס שלו וממשיך להתעסק בו.

"אז מה עושים מחר?"

"מה יש מחר?" שאלתי את עופרי שהסתכלה עליי במבט מופתע "הלו! יום שישי מחר, סוף סוף יש לנו יום אחד בלי לראות את יוליה על הבוקר! אני חושבת שזה שווה מסיבה"

"אני חושבת שלא"

"למה לא?" היא שאלה אותי, איך אני אמורה להסביר לה שאסור לי ללכת יותר למסיבות עד סוף ימיי חיי בערך? "אני ומסיבות זה לא בדיוק השילוב הכי טוב שתמצאי, אבל היי, אני בטוחה שעומר יישמח לבוא"

"את יבשה"

"אני בטוחה שתתגברי על זה"

"אני לא מוכנה לוותר, אנחנו נעשה משהו ביום שישי הזה גם אם ייתהפך העולם, אני לא מתכוונת לבלות עוד שישי בבית."

"עופרי, בילית רק שישי אחד בבית וזה היה שבוע שעבר שאחותך הייתה חולה והיית צריכה להישאר לטפל בה" אוראל התערב ועזב לכמה שניות את הפלאפון שלו ומיד חזר לשחק בו

"שישי אחד יותר מדי" היא אמרה ונתנה לו מכה קטנה ברגל.

"טוב אתם יודעים מה? אני מוכנה להקריב את הבית שלי בשביל שנעשה משהו, תבואו אליי מחר ונראה סרט במקום ללכת למסיבה כי יש פה מישהי יבשה!" עופרי הפנתה את כל האשמה אליי וגרמה לי לצחוק.

"את בטוחה שאת תצליחי לשבת בשקט שעה שלמה ולראות סרט? " שאלתי והיא הראתה לי את הפרצוף הכועס שלה.

"בטח שכן, עכשיו מחר אתם אצלי, תודה וביי"

"לאן את הולכת? " שאלתי אותה כשהיא קמה ממקומה ולקחה את התיק שלה.

"יש מתמטיקה, ואני לעומתך ולעומת האידיוט שלידך, לא בשלוש יחידות ויש לי כיתה להגיע אליה" היא יצאה מפתח הדלת משאירה אותי ואת אוראל לבד צוחקים.

אוראל המשיך להתעסק בפלאפון שלו כאילו אני בכלל לא שם מה שכבר גרם לי להתעצבן. אם יש לו בעיה איתי שיגיד אותה כבר ושיפסיק להתעלם ממני, זה מעצבן.

"תגיד.. "

"כן?" הוא המשיך להסתכל על הפלאפון שלו ולהתעסק במקשים שם

"עשיתי לך משהו?"

"לא, למה?"

"אני פה כבר שבוע, ובכל השבוע הזה דיברת אליי פעם אחת וגם זה הייתה שיחה של שתי מילים"

"תירגעי לא עשית לי כלום."

"אז... יש סיבה מיוחדת שאתה לא מעוניין בלדבר איתי?"

"לא נראה לי ג'ינג'ית"

"ג'ינג'ית?"

"הכינוי החדש שלך, אני מקווה שהוא מוצא חן בעינייך כי זה הולך להיות השם שלך בזמן הרחוק שאת כנראה והולכת לבלות איתי"

"אז לא, אני לא מתה עליו"

"חבל." הוא אמר וקם ממקומו עובר למקום אחר בסוף הכיתה, הוא מוגבל שכלית או משהו? כי אם לא אז אני באמת לא מבינה מה עובר לאידיוט הזה בראש.

 הכוס שוקו שדור הביאה לעומר , מושלמים כאלה ♥