במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני התמכרתי למילה FUN , זה באמת כל כך fun להגיד fun!!

לאב יו !! ♥♥  

פרק 6- בדיקה ראשונה

היום עבר מהר ואני כבר מצאתי את עצמי יושבת עם אמא באוטו בדרך לרופא נשים, יש.

מסתבר שהיא בכלל לא החליטה לשאול אותי כלום וקבעה לי תור לעוד חצי שעה לרופא לבדוק אם אני באמת בהריון ושהבדיקות הריון שעשיתי נכונות, בלב שלי ידעתי שהן נכונות אבל עדיין המשכתי להתפלל שאולי עכשיו, כשרופא אמיתי בודק אותי, הן יהיו לא נכונות, שהכל יהיה טעות אחת גדולה ויסתבר שאני בעצם לא בהריון ואני יכולה להמשיך לחיות את החיים שלי גם בלי להתחיל לטפל בילד בזמן שאני עוד ילדה.

אמא החנתה את האוטו ואני והיא הלכנו במסדרון הגדול, התיישבנו באחד הכיסאות מחכות שיגיע התור שלנו, כל הדרך הזאת עברה בשקט מוחלט ביני לבין אמא, לא היה ספק שעדיין היה מתחים מאתמול. שאמא עדיין כועסת עליי.

הדלת נפתחה ורופא צעיר שהיה נראה בשנות השלושים לחייו קרא בשמי, הוצאתי אליו חיוך קטן וקמתי ביחד עם אמא שלי ונכנסו אל החדר.

"אז מי מכן בהריון?" הוא שאל ונעמד מולי ומול אמא, אמא מיהרה להגיד שאני היא זאת שהריון ואני פשוט חייכתי חיוך נבוך.

"אז את דור?" הוא שאל אותי וסימן לי בידיו לעמוד "כן" אמרתי בלחש, כנראה שהוא שם לב לבושה שהייתה בי ומיהר לחייך ולשים את ידו על כתפי. "אני אבנר, נעים מאוד דור"

"נעים מאוד." אבנר ביקש ממני לשכב על המיטה הלבנה שהייתה שם על מנת שיוכל לבדוק את העובר שלי ובאיזה שבוע אני, מסתבר שהריון בודקים בשבועות ולא בחודשים, טוב לדעת.

אבנר ניגש אליי וביקש ממני להרים טיפה את חולצתי, הוא שאל אם הרגשתי בזמן האחרון בחילות עייפות או רעב, אמרתי לו שרק בחילות. הוא הנהן להסכמה והודיע לי להתחיל להתכונן כי אני הולכת להיות עייפה ורעבה מהרגיל. הוא הניח חומר קר על בטני והחל ללטף את הבטן שלי עם מכשיר קטן, הוא אמר לי להסתכל על מכשיר הטלויזיה ושזה כרגע העובר שלי. לא ראיתי כלום, ראיתי רק כחול.

"את נמצאת בשבוע השישי להריון, בדיוק בכניסה לחודש השני." הנהנתי לעברו והוא המשיך להסביר לי

"העובר שלך כרגע מתפתח בצורה מהירה, המוח מתחיל לגדול וכך גם האוזניים והעיניים. כמו העובר גם הרחם שלך מתחיל לגדול ולהתפתח ובעוד כמה חודשים כבר כולם יוכלו לשים לב שאת בהריון. "

כולם ישימו לב שאני בהריון, מה יחשבו עליי? שאני איזה זונה ששכבה עם מישהו ונכנסה להריון, זה מה שיחשבו עליי.

"את יודעת דור.. לא הרבה בנות בגיל שלך באות אליי לבדיקות הריון, את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות? שאת רוצה להמשיך בהריון?" אבנר שאל אותי ואני הורדתי את חולצתי

"אני בטוחה בזה, אני לא הולכת לרצוח את הבן שלי." אמרתי ובכך סיימנו את הבדיקה, אבנר פיתח לי את התמונות למרות שלא רואים שם כלום, ונתן לי. אמא הודתה לו ואני והיא יצאנו מתוך המרפאה היישר אל תוך האוטו.

"את רוצה לראות? את התמונות? " ניסיתי להפר את המתח ששרר באוטו ביני לבין אמא, "ראיתי באולטרסאונד" היא אמרה בקול קר, מה קורה לה? זאת לא האמא שאני מכירה.

"את אפילו לא הסתכלת באולטרסאונד, אני ראיתי אותך"

"מתי הספקת? היית כל כך מאושרת לראות את היצור שהולך להרוס לך את החיים!" היא צעקה עליי והחנתה את הרכב בחנייה של הבית "שלא תעזי לקרוא ככה לבן שלי! לנכד שלך!" פתחתי את דלת המכונית ויצאתי ממנה טורקת אחרי את הדלת, כמוני גם אמא עשתה.

"דור הוא לא הנכד שלי ! הוא בן של אנס, והוא לא הנכד שלי!"

"הוא גם הבן שלי ולא רק שלו, הוא הבן רק שלי וזו זכותי המלאה לשמור עליו ולגדל אותו, ואם אני הורסת לעצמי את החיים זה בחירה שלי!" בזה סיימתי את הוויכוח ונכנסתי הבייתה הישר לזרועותיו של אבא שישב במטבח מביט בי בהלם.

"מה קרה מותק?" הוא שאל אותי וליטף את שיערות ראשי, לא עניתי לו פשוט המשכתי לבכות בזמן ששמעתי את נעליי העקב של אמא מטפסים במדרגות הבית.

***

את ההודעה לאלירן שלחתי שעה אחרי שאני ואמא חזרנו הבייתה מהבדיקה, הוא כמובן הציע שניפגש. "אני הולכת" אמרתי לאבא ועומר שישבו בסלון וטרקתי אחרי את דלת הבית. נכנסתי אל תוך האוטו ונסעתי אל המקום שבו אני ואלירן קבענו להיפגש.

כשהגעתי הוא כבר עמד שם, מחוץ לאוטו עם משקפי שמש על פניו, היה נחמד לראות אותו שוב והפעם כשאני לא בוכה.

"תודה שנפגשת איתי" אמרתי לו והתיישבנו על ספסל שהיה מונח מתחת לעץ הגדול.

"תודה שביקשת שנפגש, לא הייתי בטוח אם תתקשרי אליי"

"שלחתי הודעה, מספק אותך?"

"מספק מאוד" הוא צחק, שיחקתי בידי עם עלה ירוק וקטן שהיה על הספסל "סיפרתי להם"

"מתי?"

"אחרי שחזרתי מהים"

"איך הם הגיבו?"

"טוב יותר ממה שציפיתי, טוב בערך" המשכתי לשחק בעלה הקטן והפעם התעללתי בו והתחלתי לקרוע אותו לחתיכות קטנות קטנות שהתאספו בידי.

"אבא שלי קיבל את זה די טוב, עדיין אפשר לראות את המבט של האכזבה שהייתה לו על הפנים"

"ואמא שלך?"

"זוועה, היא לא מוכנה לדבר איתי, היא רוצה שאני יעשה הפלה"

"את רוצה לעשות הפלה?"

"לא, אני רוצה להשאיר את הילד שלי, אני לא ארצח אותו בגלל שטות שבכלל לא תיכננתי, שבכלל לא רציתי. הוא לא אשם בזה שאנסו אותי"

"הבן אדם היחיד שאשם באונס הזה זה מי שאנס אותך, ולא את ולא התינוק שלך אשמים בזה."

חייכתי, היה לי כיף לשמוע את הדברים האלה יוצאים מפיו של בן אדם שבכלל ולא מכיר אותי, שהדבר היחיד שהוא יודע עליי זה שאני בהריון ושאנסו אותי, אבל אם חושבים על זה הוא יודע את שני הדברים הכי חשובים בחיים שלי כרגע, ההריון והסיבה להריון, ולי זה מספיק.

"תראה" הוצאתי מתוך התיק הקטן שלי את התמונות שאבנר הביא לי

"זה הולך להיות התינוק שלי"

"זה מדהים" הוא הביט בתמונות ובחן אותן אחת אחת ואפילו יכלתי להבחין בניצוץ קטן שהיה בעיניו.

"היי, אני בטוח שאני הולך להיות דוד מדהים" אלירן צחק ומיד אחריו גם אני מכניסה לתוך התיק שלי בחזרה את התמונות.

"מי אמר שאני יסכים לך להתקרב לילד שלי?"

"מי אמר שאני שואל אותך?"

"בטח שאתה שואל אותי, זה התינוק שלי ואתה בסך הכל מכיר אותי יומיים בלחץ"

"אני הראשון שסיפרת לו שאת בהריון, אני זוקף את זה לזכותי"

"אתה אידיוט אתה מודע לזה?"

"הרבה אמרו לי אבל אני עדיין בטוח שאני בן אדם חכם חתיך ומצחיק" המשפט האחרון שאלירן אמר גרם לי לצחוק, הוא כל כך חי בסרט.

"היי את רואה? הדמעות כן נגמרות באיזשהו שלב, והרבה יותר מתאים לך לצחוק"

"מתאים לי הכל"

"הופה... הגברת עפה על עצמה"

"למדתי הכל ממך "

"היי, את מכירה אותי יומיים בלחץ הספקת ללמוד ממני כל כך מהר?"

"אני פשוט חכמה מדי, לומדת הכל מהר"

"גם את המשפט הזה אני זוקף לזכותי" אלירן נשען על הספסל והניח את משקפי השמש שלו בחזרה על עיניו וחייך.

"אז.. מתי את תתחילי להיות פרה?"

"אני לא יהיה פרה!"

"את כן, מתי זה ייקרה?"

"אבנר אומר שבקרוב מאוד אני אתחיל להרגיש רעב עייפות ורצון גדול ללכת לשירותים בכל פעם"

"מבטיח לדאוג להאכיל אותך כל היום, ומי זה לעזאעל אבנר?"

"הרופא שלי, הוא נסיך"

"שתהיי לי בריאה דור"

"שתוק טוב?"

***

ערב שישי הגיע מהר משחשבתי ואני ועומר כבר מצאנו את עצמנו יושבים בבית של עופרי ביחד עם אוראל שהיה עסוק בלצחוק על אחת השחקניות בסרט שהייתה שמנה יתר על המידה.

"אתה רע"

"אני לא רע אני אמיתי" הוא המשיך בויכוח שלו עם עופרי ואני בינתיים הייתי עסוקה בלטחון פופקורן.

"אתה בן אדם רע, תתמודד עם זה"

"ג'ינג'ית את מוכנה להגיד לה שאני לא בן אדם רע?"

"יש לך מקום שמור בגיהנום, ותפסיק לקרוא לי ג'ינג'ית!"

"רואה?" עופרי המשיכה להתגרות וחטפה מידי את הפופקורן.

"אני לא מאמין שביום שישי אני יושב עם ילדים בעלי מוגבליות!"

"המוגבל היחיד פה זה אתה" אמרתי לעומר ומיהרתי לחטוף בחזרה את קערת הפופקרן אליי, אוראל ועופרי צחקו, הם אהבו את ההתגרויות שלי ושל עומר אחד בשנים, ככה זה אחים... שייתרגלו.

"אני לא יודעת מה איתכם לי יש פיפי"

"קומה למעלה, לכי ישר תפני ימינה, תהני"

"אני אשתדל" קמתי ממקומי והלכתי על פי ההדרכות של עופרי, אוח פיפי, כמה טוב זה כשאתה משתחרר.

פתחתי את המים והסתכלתי על עצמי במראה מנסה לראות עד כמה הבטן שלי תהיה גדולה בקרוב.

אני יהיה שמנה, מאוד שמנה.

ירדתי למטה בחזרה אל עומר עופרי ואוראל שישבו והמשיכו לראות את הסרט, אני לעומתם הייתי עסוקה בלהחזיר הודעות לאלירן שניסה להפיג את השעמום שלו בלדבר איתי.

'הסתכלתי על עצמי עכשיו במראה, אני מושלם' הוא שלח לי וגרם לי להעלות חיוך על הפנים שלי.

'אתה מכוער, תתמודד.'