אתם מדהימים !! תודה רבה על כל התגובות המפרגנות והמדהימות ! אני אוהבת אתכם המון
הפרק השני יעלה קצת באיחור בגלל שאני לא בבית והוא שמור על המחשב שלי , כמו סתומה שכחתי להעביר אותו לפה ! מצטערתתת
מקווה שתהנו , שבת שלום
פרק ראשון - השגעונות שלי.
"את מוכנה לקום כבר? את מאחרת !"
"אני עייפה ואין לי כוח, תסגרי את הדלת" הנחתי מעל ראשי את הכרית שהייתה מונחת באחת הפינות של מיטת היחיד הקטנה שישנתי עליה.
"ארין קומי כבר!" היא צעקה עליי, "מה לא מובן באין לי כוח? "
" את לא יכולה לא להגיע, שוב ! עכשיו תקימי את עצמך מהמיטה הזאת ועופי לשטוף פנים. אני רוצה לראות אותך תוך עשר דקות בחוץ, קדימה !"
אני ממש שונאת את האישה הזאת, היא יצאה מהחדר בטריקת דלת שגרמה לעצבים בכל גופי.
קמתי מהמיטה ופתחתי את דלת המקלחת בעצבים, שוטפת את פניי. אישה מפגרת.
כשסיימתי להתארגן ולהתאפר הסתכלתי על השעה, יופי גם לארוחת בוקר אין לי זמן.
פתחתי את הדלת של החדר שלי ויצאתי ממנה בעצבים, התקדמתי במהירות אל עבר הכיתה, רק להיפטר מסילביה כמה שיותר מהר.
"תסתכל לאן אתה הולך אידיוט!" צעקתי כשמשהו נשפך לי על החולצה, הסתכלתי על החולצה שלי וראיתי כתם ענק של קפה.
"אידיוט תקראי לחברים שלך" הוא אמר והסתכל עליי, הוא לא היה מוכר לי, בחיים לא ראיתי אותו פה.
"אני בדרך להעיף לך סטירה אז עדיף שתשתוק"
"את מאיימת עליי?"
"אני רואה שאתה יודע לנחש טוב מאוד, מפגר."
"סתמי תפה כבר"
"די זה מספיק, ארין בואי נחזור מהר לחדר שלך כדי שתחליפי בגדים, ואתה, לך לשיעור שלך"
סילביה נתנה לנו פקודות וליוותה אותי לחדר, הורדתי מעליי את החולצה והעפתי אותה לכביסה, שמתי עליי חולצה אחרת וטרקתי את הדלת של החדר בעצבים. סילביה כמובן הלכה אחרי וליוותה אותי עד שהגעתי לכיתה.
"שיהיה לך יום נעים ארין" רטנתי באוזנייה ונכנסתי לכיתה מעיפה את התיק על שולחני.
"בסוף באת" ג'יימי ניגשה אליי.
"סילביה." אמרתי לה והורדתי את ראשי על השולחן.
"ארין את חייבת להתחיל להתנהג יפה, בסוף יעיפו אותך מפה"
"שיעיפו , זה לא שהפנימייה הזאת זה מציאה"
"זה הדבר היחיד שיש לנו בעולם הזה"
לא עניתי לה, ידעתי שהיא צודקת לא משנה מה אני יגיד, בלי הפנימייה הזאת הייתי נשארת ברחוב הקר בלי אף אחד שיהיה איתי.
רעש נעלי העקב נשמע בכיתה. "ג'יימי תחזרי למקום שלך בבקשה" מרסדס נכנסה לכיתה והעירה לג'יימי שמיהרה לגשת למקומה .
"ארין להרים את הראש" הפעם אני זאת שהיא העירה לה, הרמתי את הראש וכשהיא סיימה לקרוא שמות ראשי ירד שוב ועצמתי את עיניי מנסה להשלים את שעות השינה שחסרות לי.
"תפתחו את הספרים בעמוד 76" מרסדס המשיכה לדבר ולדבר ואני כבר ממזמן הפסקתי להקשיב לה. אני בכלל לא מבינה למה אנחנו צריכים ללמוד, הרי כולם יודעים שלא ייצא מאיתנו כלום. אחרי הפנימייה אין לנו לאן ללכת, מוציאים אותנו לרחוב ומשם אנחנו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו, איכשהו.
דלת הכיתה נפתחה שוב, הקשבתי לצעדי העקב ולעוד צעדים.
היו לחשושים בכיתה, לא ייחסתי להם חשיבות והמשכתי בניסיותיי לישון.
"ארין חשבתי שביקשתי ממך להרים את הראש נכון?" צעקה או יותר נכון שאגה נשמעה בכיתה, מה היא התחרפנה?
"מה נדפקת מה יש לך?" צעקתי על מרסדס כשהרמתי את ראשי, אבל היא לא הייתה לבד, הפעם גם המנהלת ועוד ילד, נו באמת? מכל הילדים בעולם דווקא המפגר ששפך עליי את השתייה שלו חייב להיות איתי בכיתה?
"סליחה? איך את מעזה לדבר למורה שלך גברתי? " דברה, המנהלת התנפלה עליי.
"שתלמד לא לצעוק עליי"
"ארין אני מציעה שתירגעי"
אויש באמת .. הילד הסתכל עליי וכשהוא ראה שקלטתי אותו הוא מיהר לסובב את ראשו.
"אז לפני ההפרעה של ארין, מה שבאתי להגיד זה שמהיום טום מצטרף לפנימייה ולכיתה שלכם, אני מצפה מכולכם שתקבלו אותו יפה ובלי שטויות. "
כשהיא סיימה, דברה יצאה מהכיתה והשאירה את טום בידיה של מרסדס.
"בוא חמוד תשב, יש מקום בסוף ליד כריס" טום החל ללכת עד סוף הכיתה, כל הבנות נעצו בו את מבטיהן והחלו לסדר את שיערן בתקווה שהוא ייסתכל עליהן, פתטיות.
***
"הוא חתיך" ג'יימי אמרה לי בחדר האוכל
"מי?"
"מה מי? ארין מה את סתומה? נו טום הילד החדש"
"אה הוא, לא איכס. הוא גם בן אדם מטומטם! " אמרתי ולקחתי את התפוח שעמד שם ומיהרתי ללכת אחרי ג'יימי ולהתיישב בשולחן הקבוע שלנו. כריס וג'וני כבר חיכו לנו שם.
"איך הגעת למסקנה הזאת? את בכלל לא מכירה אותו "
"אני והחולצה שלי הספקנו להכיר אותו כשהוא שפך עלינו קפה בבוקר"
"לא נורא, זה היה בטעות, הוא מושלם!" היא המשיכה ולקחה ביס מהאוכל שלה.
"מי מושלם? " ג'וני שאל והסתכל עליי
"ג'יימי החליטה שטום, הילד החדש והאידיוט, מושלם"
"ג'יימי החליטה שכל אחד בעולם הזה מושלם"
"אבל הוא באמת! "
"איפה הוא בכלל אם כבר מדברים עליו?"
"לא יודע, אמרתי לו שיבוא לפה בהפסקה ושהוא יכול לשבת לידנו אם בא לו " כריס אמר וג'יימי פתחה את עיניה.
"כריס אתה מלך! מה הוא אמר ? הוא בא ? "
"מאיפה אני יודע, תשאלי אותו"
"כשאני יידע איפה הוא אני יישאל אותו " היא אמרה ונאנחה
"הנה הוא" אמרתי באדישות וקירבתי את המזלג אל פי, אני כל כך רעבה.
"כריס תקרא לו" ג'יימי פקדה על כריס
"לא רוצה, תקראי לו את"
"אבל אתה יושב לידו בטח הספקתם לדבר"
"אז מה.. "
"נו כריס ... בבקשה!!" ג'יימי עשתה לכריס פרצוף והוא כמו כל הגברים ישר הסכים וצעק לטום שיבוא.
"אני לא מאמינה שהקשבת לה וקראת לו" אני וג'וני צחקנו וכריס העיף אלינו מבט עצבני.
טום התקדם אל השולחן שלנו וכריס סימן לו לשבת .
"היי" ג'יימי אמרה לו וחייכה
"היי"
"תכיר, זה ג'וני, ואלה ג'יימי וארין" כריס הציג אותנו בפני טום, הוא הסתכל עליי ואני העפתי את מבטי ממנו בעצבים.
"כן אני כבר מכיר את ארין"
"איך?" ג'וני התעניין
"הוא שפך עליה קפה בבוקר והיא התעצבנה כרגיל" ג'יימי התערבה בשיחה שלי ושל ג'וני.
במהלך כל הארוחת צהריים ג'יימי ניסתה למשוך את תשומת ליבו של טום. היא הייתה כל כך צפויה עד שהיה בא לי לצעוק לה שדי, את שקופה!
"איזה שיעור יש עכשיו?" שאלתי את ג'וני
"ארין את חייבת לרשום כבר מערכת שעות "
"כן כן .. מה יש עכשיו?"
"אומנות" הוא אמר ואני עשיתי פרצוף עייף .
"למה לומדים פה אומנות?" טום שאל
"הם אומרים שזה עוזר לנו להוציא את הכעסים מהעבר שלנו" כריס חיקה את דברה וכולנו צחקנו.
"יאללה בואו" ג'יימי אמרה וכולנו התרוממנו מהשולחן והלכנו אל עבר חדר אומנות.
***
"אני רוצה שתציירו את משמעות החיים בשבילכם" שון, המורה לאומנות הורא לנו.
"אם אין לי משמעות לחיים?" ילדה אחת שאלה וכולם הסתכלו עליה
"אז תחפשי יותר טוב משמעות לחיים" הערתי לה, איף.
"אל תתערבי ארין"
"אני ייתערב כמה שאני רוצה"
"פשוט תסתמי תפה חתיכת פרחה" הרגשתי את הדם שלי רותח מעצבים. "די ארין תירגעי" ג'יימי אמרה לי .
"אל תגידי לי להירגע, תגידי לשרמוטה שמולי להירגע"
"בנות ! זה מספיק " שון נזכר להעיר לנו
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, בפעם הבאה שתקראי לי פרחה, את תמצאי את עצמך בבית חולים. זה מובן? " התקדמתי אל הילדה בעלת השיער האדום, אפילו את השם שלה ידעתי.
"ואם אני יגיד לך שלא? "
צעקה צווחנית נשמעה בכיתה כשדלי הצבע נשפך כולו על הראש שלה.
"אז לא. " אמרתי וחזרתי למקום שלי.
"את לא נורמלית" ג'יימי אמרה לי וצחקה מה שסחף את כל הכיתה.
"ארין, עופי לדברה ותחכי לי שם! מיד ! ואת, ג'ני, לכי להתנקות וגם את, לדברה.! " הפנים של שון האדימו מרוב כעס.
"טוב חיים שלי, רק אל תתעצבן כן?" טפחתי לו על הגב ויצאתי מהכיתה מתפקעת מצחוק.
אני חייבת להירגע עם השגעונות שלי.
עריכה - 3.4
אהובים שלי תודה רבה על התגובות, אני עדיין פה ולא נעלמתי. פשוט זה קשה לי להיכנס הרבה בגלל שאני מנקה המון כי אני צריכה לעזור לאמא שלי ולאחיות שלי לנקות להם בבתים ... בקיצור אני אוהבת אתכם, כמו שאמרתי הפרק השני יעלה טיפה באיחור, אני אצל אחותי ואין לי תמחשב שלי, אמרתי לאמא להביא לי את הלפטופ שלי ואני יעלה את הפרק ביום שבת בערב .
אוהבת וסליחה על החפירה, חג שמח !!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: