אהובים שלי , ממש סליחה שהפרק עולה באיחור אני פשוט חולה ואני ממש ניסיתי להעלות פרק,
אני יענה על התגובות עוד מעטטט אני הולכת לרופאאא ..
השינויים במזג אוויר האלה עוד יהרגו אותי, זו הפעם הרביעית שאני חולה בחודש הזה.
אוהבת המון ואני מקווה שתאהבו את הפרק הזה כי אני אהבתי את הצורה שבה הוא התנהל והכל..
זהוו תהנו ♥♥
-
פרק 7- הריב
הדלת נפתחה וג'יימי נכנסה לחדר, לעומת החודש האחרון היא נכנסה לבד לחדר בלי טום.
"היי" אמרתי לה והיא לא ענתה לי
"ג'יימי? " היא סובבה אליי את גבה ופתחה את הארון, מוציאה ממנו בגדים.
"ג'יימי !" קמתי מהמיטה והתקדמתי אליה
"מה יש לך?" נגעתי בכתפה והיא הסתובבה אליי
"אין לי כלום את יכולה לזוז?"
"לא."
"נו"
"לא. מה יש לך?"
"ארין נו"
"ג'יימי מה עשיתי לך שאת כועסת עליי?"
"את? כלום." היא ענתה בציניות מושלמת שכל כך התאימה לג'יימי.
"אוקיי... ועכשיו?"
"ארין מה כל כך קשה לדעת מה עשית לי? אה? את הורסת לי את כל הקשר עם טום. מההתחלה את כל הזמן יורדת עליו, מהרגע שאמרתי לך שהוא חמוד"
"כי הוא שפך עליי קפה!"
"נו ו..?" היא הרימה מעט את קולה "כשאני צריכה את העזרה שלך בתור חברה את לא באה אליי בכלל! אני בסך הכל ביקשתי ממך שתעזרי לי לבחור מה ללבוש והדבר היחידי שיכל לצאת לך מהפה זה כמה טום דפוק. אפילו לא חשבת עליי ועל כמה שאני כן רוצה שאני והוא נהיה ביחד, והנה אנחנו ביחד וזה הצליח ואני חושבת שהוא אוהב אותי אפילו, אבל את כשאת נכנסת לחדר ואת רואה אותי ואותו מתנשקים קשה לך לפרגן את פשוט מעיפה אותו מהחדר!" עכשיו ג'יימי כבר צעקה, אף פעם לא שמעתי את ג'יימי צועקת. כאילו שמעתי אבל רק במקרים מיוחדים, וכנראה שזה היה אחד מהם.
"ג'יימי זה ממש לא ככה! את מציגה את זה ככה ואת יודעת שזה לא נכון ! אני שונאת אותו אין מה לעשות, אני מהתחלה לא אהבתי אותו וזה שתהיו ביחד לא אומר שאני פתאום יתחיל לאהוב ואני יתחיל להסתדר איתו כי זה ממש לא ככה! וסליחה באמת שאני רוצה להתלבש בשקט כמו בן אדם בחדר שלי ולא להיות תקועה במקלחת הקטנה הזאת ולהתלבש שם כי את והוא החלטתם שבא לכם להתנשק לי בחדר!"
"את פשוט קנאית, את מקנאה כי אני והוא ביחד, ואת בודדה כמו תמיד"
"את כל כך טועה שאת בכלל לא יודעת כמה"
"אני לא טועה, אני צודקת! את מקנאה ארין, את רואה כמה טוב לי ואת פשוט לא יכולה לסבול שלמישהו אחר טוב ולך לא! שלי יש חבר ואת עדיין בודדה במחשבות על הדייוויד הזה שלך !"
"מאיפה את יודעת על דיוויד? זה הוא סיפר לך, נכון?"
"לא זה לא טום סיפר לי! זה לא כזה קשה לנחש מי זה דיוויד כשכל לילה את ממלמלת את השם הזה וכמה את מתגעגעת אליו, פתטית" היא אמרה לי בזלזול מוחלט, מה קורה לה?
"אני פתטית? אני? אני זאת שרוצה להיות הכי יפה בשביל טום ועושה בשבילו הכל? לא, זאת את ! אז אם כבר פתטיות את הפתטית מבין שתינו! "
"טום צדק, את באמת סתם זונה מטומטמת"
"את וטום יכולים למות מצידי"
"כנ"ל" היא אמרה וטרקה את דלת המקלחת. העצבים השתלטו עליי ויצאתי מהחדר, בחוץ כבר היה חשוך והשעה הייתה קרובה לכיבוי אורות, זה ממש לא עניין אותי ואני הלכתי לחדרים של הבנים, לחפש את טום.
***
"אני חשבתי שאתה שפל אבל באמת שלא ידעתי עד כמה!" פתחתי את דלת חדרו של טום, שם מצאתי אותו ועוד מישהו שלא ממש הכרתי שוכבים כל אחד על המיטה שלו וטום בתחתונים בלבד.
"מה עכשיו ארין?" טום שאל אותי וקם מהמיטה וגרם לי להסתכל על הגוף שלו.
"אתה באמת אידיוט אה? אני פשוט לא מאמינה שאתה מלכלך עליי עם ג'יימי ושבגללך אני והיא רבנו!"
"ארין הריבים שלך ושל ג'יימי זה לא בעיה שלי"
"אז זהו שהם כן!"
החבר המופתע ששכב על המיטה הסתכלת עליי ועל טום ולא הבין מה הולך פה.
"אתה מוכן לעוף מפה?" שאלתי אותו והוא קם מהמיטה ואיחל בהצלחה לטום וטרק את הדלת.
טום התיישב על המיטה שלו כאילו כלום לא קרה והיה נראה רגוע.
"את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך ולמה לעזאעזל את נכנסת לי לחדר ומעיפה מפה את רון?"
"בטח שאני יסביר לך, אני וג'יימי, החברה שלך, רבנו. והסיבה היחידה שרבנו היא אתה. אפשר להבין למה למען השם אתה גורם לה לשנוא אותי? " התפרצתי עליו, לא יכלתי יותר. הריב עם ג'יימי כבר עבר כל גבול שהחודש הזה יכל להציב לי, קודם כל טום אחרי זה דיוויד ועכשיו ג'יימי. אני לא יכולה יותר, אני פשוט לא מסוגלת.
"אני לא גורם לה לשנוא אותך ארין, אני פשוט אומר לה את מה שאני חושב עלייך, ובאמת תהיי אמיתית, זה לא שאת כל היום משבחת ומהללת אותי"
"זה לא שיש מה לשבח אותך"
"אאוץ'"
"וזונה מטומטמת תקרא לאחותך לא לי, חתיכת דביל" טום חייך והניח כרית מאחורי גבו
"משהו מצחיק שאתה מחייך?"
"את יפה כשאת כועסת את יודעת? "
"מ..מה?" הופתעתי, בהחלט לא ציפיתי לשמוע את זה מטום.
"את לא חייבת להסמיק, תגידי תודה ותשתקי פעם אחת בחיים שלך"
"לא ייקרה. ואני לא מסמיקה חתיכת אידיוט"
"שתהיי לי בריאה"
"תמות" אמרתי לו ויצאתי מהחדר שלו בטריקת דלת.
'את יפה כשאת עצבנית את יודעת?' המשפט הדהד לי בראש, אויש ארין הוא מפגר פשוט תלכי משם.
***
"בוקר טוב" סילביה אמרה לי בכניסה למזכירות.
"נמאס לי מהפגישות המפגרות האלה על הבוקר "
"תדברי אליי יפה ארין אני לא חברה שלך" היא העירה לי והתיישבתי על הכורסא האדומה והמרופטת שאף פעם לא אהבתי.
"אויש באמת..." סיננתי והיא הסתכלה עליי במבט כועס.
"אריןן תיכנסי למשרד שלי בבקשה" היא ביקשה ממני ופתחה את דלת המשרד שלה שהיה ליד חדר המנהלת, קמתי ממקומי והתקדמתי אל עבר החדר הקודר של סילביה, הוא תמיד הפחיד אותי, משהו בו לא עשה לי טוב.
"מה שלומך?" היא עשתה את עצמה מתעניינת בי.
"בסדר. "
"אוקי. את רוצה אולי לספר לי איך עבר לך השבוע הזה?"
"הוא עבר לי מצויין, אני יכולה לעוף מפה?"
"לא ארין! קבעתי לנו את השיחות האלה לא סתם, קבעתי אותם בשביל שנדבר עלייך ובשביל לעזור לך"
"אני לא צריכה עזרה, ושתינו יודעות שאת לא באמת רוצה לעשות את זה, את עושה את זה כי מכריחים אותך ואם לא היו מבקשים ממך או מעלים לך בשכר על זה את לא היית חושבת עליי בכלל. אז תעשי לשתינו טובה סילביה ותחסכי את השיחות האלה מאיתנו"
"למה את לא יכולה להאמין שמישהו רוצה בטובתך?"
"כי אף פעם לא רצו בטובתי, בגלל זה." הטחתי בפניה את דבריי ונשענתי על הכיסא.
צלצול הטלפון שלה נשמע והיא מיהרה לענות לו, היא זרקה כמה דברים לאוויר וביקשה ממני לחכות לה ושהיא כמה דקות חוזרת.
הדלת נסגרה ואני שיחקתי בדברים של סילביה, הסתובבתי בכיסא שלי והסתכלתי על הקירות שהיו מלאים בתמונות של אנשים עם חיוך מוזר.
קמתי ממקומי והתחלתי לחטט לסילביה בארונות, מה כבר יכול לקרות?
חייכתי לעצמי חיוך קטן כאשר פתחתי את המגירה עם התיקים האישיים שסילביה מטפלת בהם. יופי אולי ככה אני סוף סוף יוכל לראות מה כותבים עליי בבית ספר הזה.
החיוך הקטן שהיה על פניי גדל כאשר ראיתי את התיק האישי של טום.
פתחתי את הקלסר הקטן וקראתי את הדף הראשון.
ליבי עצר לרגע כשראיתי את סיבת הכניסה לפנימייה.. מיהרתי לסגור את התיק ולהכניס אותו בחזרה אל תוך המגירה, חזרתי למקומי ולא יכלתי להאמין, טום נכנס לפה בגלל רצח? טום רוצח?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
