אוקייי אתם בכלל לא מבינים איזה שבוע נאחס עבר עליי !!!
המחשב הדביל שלי החליט לא לעבוד כל השבוע , המורה שלי מפגר והחליט להשאיר אותי לקורס קיץ במתמטיקה !!
ויש לי מיליון מתכונות ללמוד אליהן , ומחר אחת ענקית בהיסטוריה ופשוט אין לי כוח ללמוד אליה !! אבל בלי רצון אני לומדת .
אז לפחות העלתי לכם פרק וקראתי את כל התגובות המדהימות שלכםםם !!! אני יענה עליהם בקרוב, מבטיחה !!
אוהבת הכי בעולם ♥
פרק 14- ג'וני יודע
"אני פאקינג רעבה" אמרתי לכריס שליווה אותי לקפטיריה
"ארין אני נשבע לך שאם אנחנו לא מגיעים לקפטיריה תוך 3 דקות, אני שוקל לאכול לך יד" כריס אמר, די ברצינות ואני צחקתי.
"שאני לא יעיף לך תראש חתיכת דביל. בוא נלך כבר יותר מהר פדלאה" זירזתי את כריס וקפצתי על גבו, "מה נראה לך שאת עושה?"
"קדימה, לחדר אוכל"
"לכי לטיפול ורדי לי מהגב את שמנה"
"מעליב!" אמרתי בקול נעלב ונתתי לכריס מכה בכתף. הוא בינתיים המשיך ללכת כשאני על הגב שלו.
"אני לא מאמין שאני סוחב אותך"
"תאמין. יום חם היום ואני רעבה, אני לא מתכוונת ללכת ברגל"
"פרינססה"
"אם אתה לא רוצה להגיע לבית חולים עדיף שתשתוק " איימתי על כריס שצחק ופתח את דלת הקפטיריה. הסתכלנו על השולחן הקבוע שלנו וג'יימי טום וג'וני כבר ישבו שם, כל אחד עם מגש והסתכלו עלינו, צוחקים.
כריס הוריד אותי והתלונן ששברתי לו את הגב, לקחתי שני מגשים אחד לי ואחד לכריס והתקדמתי לשולחן.
"כריס! תשתוק כבר"
"זה לא אשמתי שאת פרה, מה את כבר אוכלת ? "
"אני לא אוכלת!"
"כן בטח" הוא אמר ודחף את המזלג לפיו, עירבבתי את כוס המיץ שהייתה לי על יד המגש ושתיתי ממנה.
"אתה מטומטם" צחקתי והוא חייך אליי
"ידוע."
"זאת רק אני או שזה היה השיעור הכי משעמם בעולם?" ג'יימי קטעה את השיחה שלי ושל כריס.
"השיעורי מתמטיקה האלה יהרגו אותי יום אחד" טום הצהיר וגרם לי להסתכל אליו
ג'יימי צחקה והחזיקה את ידו של טום שמיהר להזיז אותה ולהסתכל עליי, השפלתי את מבטי והתעסקתי עם האוכל שלי במזלג.
ניסיתי להקשיב לשיחה שג'וני וכריס ניהלו בינהם אך ללא הצלחה, הדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו זה טום, טום וטום. אוף!
זה ככה כל השבועיים האלה, שום מחשבה לא נכנסת לי לראש חוץ מטום וכמה אני פוגעת בג'יימי כשאני איתו. הסתכלתי על השעון שטום לימד אותי לקרוא בשבועיים האלה, ראיתי שנשארו עוד 20 דקות להפסקה. אני חייבת לגמור את זה, עכשיו.
"טוב אני הולכת לחדר לפני שההפסקה תיגמר" הודעתי וקמתי מהשולחן
"מה יש לך לעשות בחדר?" ג'יימי שאלה אותי
"שכחתי לקחת כמה ספרים שאני צריכה. ניפגש בכיתה" ג'יימי הנהנה בראשה ואני סימנתי לטום שהסתכל עליי לבוא אחריי.
יצאתי בחוץ ולאחר כמה דקות גם טום היה לידי.
"מה קרה?" הוא שאל אותי, התקדמתי איתו אל עבר הדשא שהיה על יד השערים, איפה שהיינו נוהגים לברוח.
"מה אמרת להם לפני שיצאת? " שאלתי אותו והתיישבתי על הדשא
"שסילביה אמרה לי לבוא אליה עכשיו.קרה משהו ארין?"
"כן. " אמרתי לו טיפה חוששת להוציא את המילים האלה מהפה שלי, להפסיק את האושר שהיה לי כשאני איתו.
"אנחנו חייבים להפסיק את זה. את כל מה שקורה ביננו, כל הנשיקות מאחורי הגב של ג'יימי, כל השיחות הדיבורים החיבוקים הליטופים, הכל. " הוצאתי את זה מפי והסתכלתי אל תוך עיניו של טום שהיו נראות מבולבלות
"למה? מה קרה?"
"אנחנו פוגעים בה טום! אתה לא שם לב שאנחנו פוגעים בה? היא החברה הכי טובה שלי"
"אז בואי נספר לה ארין, בואי נספר לה הכל"
"מה כבר יש לנו לספר לה? שהתנשקנו וזה נמשך כבר שבועיים?"
"לא. בואי נספר לה את האמת"
"ומה האמת טום?"
"שאני אוהב אותך. " הוא אמר את שלושת המילים האלה שגרמו לליבי לפעום בחוזקה רבה, טום הסתכל עליי ואני עליו. חיוך קטן עלה על שפתיי, הוא ליטף את פניו וקירב אותי אליו.
"אני אוהב אותך, ארין. את לא מרגישה כמוני?"
"אני... אני גם,אני חושבת." רציתי כל כך להוציא את המילים האלה מהפה שלי אבל זה היה משחשבתי, אני אוהבת אותו?
לא היה לי ספק בכך. אני אוהבת אותו, אני מאוהבת בטום.
"טום זה לא מתקדם טוב, אתה לא יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי, אתה עם ג'יימי"
"אבל אני אוהב אותך! תביני את זה, למה את לא מסוגלת לקלוט שאני אוהב אותך?"
"כי גם אני אוהבת אותך טום! גם אני אוהבת אותך וגם אני הייתי מתה שאתה וג'יימי תיפרדו כי אני לא מסוגלת לראות אותכם יותר ביחד אפילו לא לשנייה. אני מקנאה בכל פעם שהיא מנשקת אותך או שהיא מלטפת אותך כי אני מרגישה שאתה שלי. אבל זה לא נכון וזה לא צריך להיות ככה, אתה שלה ! אתה היית איתה ולא איתי, אני זאת שבאה פתאום והתנשקה איתך כמו מטומטמת"
"את טועה ארין את כל כך טועה, אני לא אוהב אותה ואף פעם לא אהבתי אותה. " הוא אמר מחליש טיפה את הצעקות שלו ולאט לאט מוריד את ראשו ומניח אותו עליי.
ליטפתי את שיערו השחור ועצמתי את עיניי.לא רציתי לקום מהדשא ולחזור למציאות שבה טום הוא חבר של ג'יימי. הדקות עברו ואני וטום נשארנו ככה, בלי לדבר, מבינים אחד את השני בלי מילים.
לפתע קול מוכר ואהוב אמר את שמי וגרם לליבי לדהור.
"ארין, מה לעזאעזעל קורה פה?" ג'וני הסתכל עליי ועל טום בתדהמה מוחלטת.
טום מיהר לקום ושנינו נעמדנו מול ג'וני המופתע.
"אתם מוכנים להסביר לי כבר מה קורה פה? " הוא התעקש ואני וטום הסתכלנו אחד על השני.
"זה די מסובך" אמרתי לו בשקט
"לא מעניין אותי" הוא היה תקיף "אני רוצה לדעת למה לעזאעל ישבתם שניכם בדשא מחובקים כשאת מלטפת לו את השיער. אני לא יודע מה איתך אבל זה ממש לא נראה לי כמו התנהגות של שני אנשים ששונאים אחד את השני. "
"כי אנחנו לא, אנחנו לא שונאים אחד את השני" גימגמתי והורדתי את ראשי, התיישבתי על הדשא וטום וג'וני עשו את אותו הדבר אחריי.
"אז? " ג'וני שאל אותנו והפעם זה היה שדיבר, הגיע הזמן לספר לו הכל.
"כשאתם הייתם בביקורים שלכם בבתים אז אני וארין היינו פה לבד הרי, ואיכשהו יצא שהתנשקנו. "
"אוקיי נו" ג'וני לא היה נשמע מופתע או כועס ואני המשכתי לספר על מה שהיה מאז.
"והגענו למצב שאנחנו עכשיו ג'וני, אין ממש דרך להסביר את זה, זה פשוט קרה"
"מה המצב שאתם עכשיו?"
"אנחנו אוהבים אחד את השני" טום דיבר וגרם למשהו בתוכי לחייך .
"ומה עם ג'יימי? אתה ממשיך להיות עם ג'יימי ולפגוע בה בזמן שאתה הולך ומתנשק עם ארין."
"אני יודע שאני פוגע בג'יימי אבל זה לא קל כל המצב הזה"
"ואתם שניכם מקשים אותו"
"זה אשמתי ג'וני , אני זאת שלא רוצה שהוא וג'יימי ייפרדו, היא לא תסלח לי על זה בחיים, ג'וני אתה מכיר אותה"
"אני מכיר אותה, ובגלל זה אני יודע טוב מאוד כמה היא תיפגע יותר אם היא תגלה את זה לבד"
"הוא צודק ארין" טום תמך בו ואני הסתכלתי על שניהם בלי הבעה, אני לא רוצה לספר לה , אני פשוט לא רוצה.
"הגיע הזמן לספר לה" ג'וני אמר ואני התנגדתי "לא. אני לא מספרת לארין לא משנה מה"
"ארין את חייבת לספר לה" ג'וני הרים את קולו
"אני לא ! אני לא מספרת את זה לג'יימי, אני לא פוגעת בה ככה. "
"את פוגעת בה יותר כשאת לא מספרת לה ועושה את זה מאחורי הגב שלה"
הצלצול נשמע ואני טום וג'וני נשארנו ישובים על הדשא בלי לדבר, בלי להוציא מילה. ניסיתי להסתתר מפני המבטים הכועסים של ג'וני.
"לאן זה?" שאלתי את טום שנעמד
"להיפרד מג'יימי"
"מה? לא!" נעמדתי גם אני "בבקשה לא טום" .
"ארין אני הולך להיפרד מג'יימי ואין שום דבר שאת יכולה לעשות." אולי זה יהיה הדבר הכי טוב לעשות שהוא ייפרד ממנה.
"בסדר.." לחשתי "תיפרד ממנה, אבל טום הדבר היחיד שאני מבקשת ממך זה לא להגיד לה עליי ועלייך"
טום הנהנן בראשו ונישק אותי. הוא התקדם והלך ואני וג'וני נשארנו לבד.
"אני הולך לשיעור" ג'וני אמר בקול קר
"אתה כועס עליי?"
"לא, אני מאוכזב ממך ארין, אני מאוכזב שלא סיפרת לי על זה" הוא אמר והלך גם הוא . משאיר אותי לבד להתמודד עם כל החרא הזה.
***
הסתכלתי על הגדר שהייתה ממולי, למרות הרצון הרב שהיה בי פשוט לטפס מעליה ולצאת, לא עשיתי את זה. אני לא יקום ויעזוב את הכל, אני יתמודד.
פתאום ראיתי דמות הולכת בשביל ומתקדמת אל הגדר, ניסיתי לזהות מי זה וככל שהדמות התקרבה זיהיתי יותר ויותר. את השיער הבלונדיני והעיניים השחורות שלו שאני כל כך אוהבת.
הוא הגיע לגדר והסתכל עליי יושבת ומתבוננת בו.
"מה אתה עושה פה דיוויד? " שאלתי אותו והוא פשוט טיפס מעל הגדר בקלילות והתקרב אליי. נעמדתי על רגליי והסתכלתי על דיוויד.
"היי"
"אל תגיד לי היי, מה אתה עושה פה?"
"ארין אני אמרתי לך שאני יחזור בשבילך ואני חזרתי, אני לא מוכן לוותר עלייך כשמצאתי אותך שוב"
"תוותר, תלמד לוותר"
"לא רוצה"
"בלי רצון" הסתובבתי ללכת אבל דיוויד תפס בידי וקירב אותי אליו "ארין אני אוהב אותך"
משום מה ליבי לא דפק בחוזקה כמו בכל הפעמים שדיוויד היה אומר לי שהוא אוהב אותי, הפעם הלב שלי נשאר בדיוק כמו שהוא.
"אני אוהב אותך ואני רוצה שתחזרי אליי"
"גם אני רוצה הרבה דברים, אני לא רואה שאני מקבלת אותם" עניתי לו בקרירות.
"ארין תפסיקי להיות כזאת קרה! מה קרה לך? שנתיים בפנימייה מסריחה שינו אותך? "
"כן דייוויד, שנתיים בפנימייה המסריחה הזאת שינו אותי, שינו אותי להיות בן אדם אחר, לא כמו שהייתי איתך!"
"אני אהבתי את הבן אדם שהייתי כשהיית איתי"
"בטח שאהבת! איך לא? אני הייתי מוכנה לעשות הכל בשבילך, הכל ! ילדה מטומטמת בת 14 שהתאהבה בך, זה מה שאני הייתי. אבל אני כבר לא כזאת, אני גדלתי והשתנתי . אני כבר לא בת 14 ואני כבר לא מאוהבת בך"
"את לא יכולה להגיד את זה! את אמרת בעצמך שאת אף פעם לא תפסיקי לאהוב אותי, אני זה שהצלתי אותך ! תיזכרי ארין אני זה שהצלתי אותך מהכל, מלחיות ברחוב לבד ורוב הסיכויים שבלעדיי כבר היית מתה"
"אז תודה דיוויד, תודה שהצלת אותי. אל תחשוב שאני אשכח את זה כי אני לא, ואני כל החיים שלי יודה לך על זה. אבל יש הבדל ענק בין להודות לך לבין לחזור אלייך ולהיות איתך שוב"
דיוויד הסתכל עליי בפנים מופתעות, כבר לא היה אכפת לי מה הוא חושב עליי ולא היה אכפת לי אם הוא אוהב אותי, כי אני כבר לא אוהבת אותו.
"דיוויד אני רוצה שתלך ואני לא רוצה שתחזור לפה" אם כמה שהיה לי קשה להגיד את המשפט הזה, אמרתי אותו. בלב שלי לדיוויד תמיד יהיה מקום, לא כמו שהיה לו אבל מקום קטנטן בלב תמיד יהיה שם. אבל אני פשוט רוצה שהוא יילך כדי שאני יישכח את העבר ואותו, שאני יוכל סוף סוף לקבור את העבר שלי.
"ארין אני הולך, אבל אני באמת רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ושאני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותך" הוא אמר לי והתקרב אליי, הוא אחד בידי ונישק אותי. הנשיקה הזאת לא עשתה לי כלום, היא צרבה לי בלב. הזזתי אותו ממני במהירות והוא טיפס על הגדר והלך , נעלם מחיי. בתקווה שלתמיד.
למה למען השם הוא נישק אותי ? הוא היה חייב לעשות את זה?
מחיאות כפיים נשמעו מאחורי גבי ומיד לאחר מכן קולו של טום. "אז אני רואה שהיה לך כיף בזמן שלא הייתי פה? אה ארין? " פאק פאק פאק פאק !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
