במקום לרצות לקרוא סיפור, תכתוב אותו

הייי נסיכים ונסיכות !! 

פרקק שנייי !! 

תודה רבה על כל התוגובת שחיממו את הלב ! ♥♥

אז פרק שני !! (: 

פרק שני - הילדים החדשים

פתחתי את זרם המים בשירותים ויצאתי אל החדר שלי, "עומר התעוררת?"

"עכשיו כן" הוא ענה לי ושמעתי את הקללות שלו כמו בכל בוקר.

פתחתי את הארון שלי והוצאתי משם בגדים, אז היום אני מצטרפת לבית ספר חדש. אוי אלוהים.

"בוקר טוב" אמא נכנסה לחדר שלי עם אורי בידיה בזמן שהחלפתי חולצה

"בוקר טוב " פשטתי את מכנס הפיג'מה שלי והחלפתי אותו בג'ינס גבוה.

הסתכלתי במראה על השיער הג'ינג'י שהציק לי בעין, אי אפשר להגיד שאני שונאת אותו אבל אני גם לא ממש אוהבת אותו, הוא מיוחד.

"בוקר טוב מתוקה" אבא ישב במטבח קורא עיתון ושותה את הקפה שלו

"בוקר טוב אבא" נישקתי אותו על הלחי ופתחתי את המקרר לוקחת והוצאתי חלב, הכנתי לעצמי את השוקו שלי ולעומר הכנתי קפה, כמו אבא.

"הנס שלך מוכן" אמרתי לעומר שירד במדרגות והתיישב לידי וליד אבא

"תודה"

"אתם מתרגשים?" אבא שאל והניח את העיתון בצד

"טיפה" "לא" אני ועומר ענינו ביחד, אבל כמובן תשובות שונות

"איך זה שאתה לא מתרגש?" שאלתי את עומר שטבל כמה עוגיות בשוקו שלי.

"תראי איך אני נראה, ממה יש לי להתרגש?"

"אתה מכוער"

"אני מושלם" הוא התגאה ביופי שלו, טוב אין ספק שעומר היה חתיך אבל אף פעם אני לא יגיד את זה לידו, הוא יעוף על עצמו יותר מעכשיו.

הוא הסתכל על עצמו במראה כמה שניות וסידר את השיער השחור שלו, אוח למה הוא ואורי היו חייבים לקבל את הגנים של אבא?

"בוא כבר חתיכת נרקיסיסט, אתה מתארגן יותר זמן ממני" לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאנו מהדלת, נוסעים אחרי ההוראות שאמא נתנה לנו.

עומר החנה את האוטו ושנינו יצאנו ממנו כשכמעט כל המבטים עלינו. פאדיחות.

נכנסנו אל תוך המבנה שם חיכתה לנו אישה שנראית בשנות החמישים לחייה.

"אז אני יכולה לנחש שאתם עומר ודור ?"

"כן" אמרתי לה די בלחש

"נעים מאוד, אני מיכל,בואו אחרי" היא כיוונה אותנו במסדרון והכניסה אותנו אל תוך המשרד שככל הנראה היה שלה.

"שבו מתוקים" אני ועומר התיישבנו על שני הכיסאות שהיו מונחים מולה,

היא הוציאה שני דפים, ונתנה אחד לי ואחד לעומר.

"טוב אז כמו שאתם רואים כל אחד מכם משובץ בכיתה אחרת, את דור בי"א 5 ואתה בי"א 6.צירפתי את שניכם למגמות פה, והנה המערכת שעות שלכם." מיכל המשיכה לדבר ובסופו של דבר כשנשמע הצלצול היא ליוותה כל אחד לכיתה שלו.

נכנסתי לכיתה וכולם הסתכלו עליי, הלכתי עד לסוף הכיתה והתיישבתי במושב האחורי ליד החלון.

"כולם לשבת בבקשה" נכנסה אישה מבוגרת לכיתה

"אני רוצה להציג בפניכם את התלמידה החדשה, דור. מהיום היא תלמד פה, בכיתה הזאת." כל הילדים בכיתה הסתובבו אליי, כמה חייכו אליי וכמה פשוט היו אדישים.

"דור נעים מאוד, אני מירה המחנכת שלך." היא הציגה את עצמה בפניי, חייכתי אליה והתחננתי שיעברו נושא כבר.

"נעים מאוד" אמרתי די בשקט והוצאתי מהתיק את המחברת שלי.

מירה התחילה לדבר ולדבר על היסטוריה. ואני רק חיכיתי שהיום הזה ייגמר ושאני אוכל ללכת הבייתה ולישון.

***

"אז, הכרת מישהו?" שאלתי את עומר כשהתיישבנו על אחד מהספסלים מחוץ למבנה

"לא, ואת?"

"כנ"ל"

"אתה קולט שאנחנו הילדים החדשים? ואני שונאת ילדים חדשים"

"אני בטוח שתתגברי, וחוץ מזה אנחנו פה כולה חצי יום נשאר לנו עוד שעתיים ואני בטוח שמחר יהיה יותר טוב" עומר ניסה לנחם אותי אך ללא הצלחה.

"היי" התקדמה אלינו ילדה מדהימה ביופיה, השיער שלה היה שחור והוא היה די ארוך, היא הייתה גבוהה וכבר מרחוק היה אפשר לראות את העיניים הכחולות שלה.

"היי" עניתי לה בחזרה ויכלתי לראות מהצד את עומר מתיישר על הספסל.

"נעים מאוד, אני עופרי" היא חייכה אליי ואל עומר

"עומר" הוא מיהר להציג את עצמו "דור" הצגתי אני את עצמי.

"מאיפה אתם?"

"מתל אביב"

"וואו אז זה שינוי ענק לעבור מתל אביב לישוב. אבל אל תדאגו אני בטוחה שתסדרו פה ממש מהר" היא חייכה אליי ואל עומר, היא נראתה די נחמדה, טוב לפחות היא היחידה שבאה אלינו היום.

היא הסתכלה ימינה וצעקה לאחד מהילדים שם. הוא בדיוק נכנס בשער של בית ספר והוא התקדם לעברנו. הייתי צריכה לנשום עמוק כשראיתי בבירור את פניו.

"למה אתה שוב מאחר?" היא שאלה אותו כאילו היא הייתה אמא שלו

"לא התעוררתי" הקול שלו היה גברי , הוא הסתכל עליי ועל עומר ונתן לעופרי מכה קטנה ביד.

"אה כן, תכיר זה עומר וזאת דור, הם חדשים" הוא הסתכל עליי ועל עומר בוחן את שנינו

"אוראל" הוא הציג את עצמו בפנינו.

"מה אחי מאיפה הגעתם?" הוא פנה אל עומר

"תל אביב"

"ומה איך שם? בטח שונה מפה אה?" הוא פנה אל עומר, שוב, הלו, גם אני פה.

"כן שונה ממש אבל אתה יודע, מסתדרים לאט לאט." הם שניהם המשיכו לדבר איתנו, טוב במיוחד עם עומר עד שהיה צלצול.

התיישבתי בכיסא שלי במקום האחורי, לבד. המורה נכנסה לכיתה והסתכלה עליי במבט שואל. כמה בנות כבר סיפרו לה מי אני והיא פשוט עברה הלאה.

ככל הנראה שהיא הייתה המורה ללשון, פתאום הרגשתי שוב את הבחילות שאני רגילה להרגיש.פאק פאק פאק, אני ממש לא רוצה להקיא באמצע הכיתה.

קמתי מהר מהמקום שלי בלי להגיד כלום ורצתי במהירות לשירותים. פתחתי את דלת השירותים והקאתי, מה שכבר היה די רגיל אצלי בימים האחרונים.

לא נכנסתי לשיעור וישבתי בחוץ עד שהוא ייגמר ויהיה צלצול ואני יוכל לקחת את התיק שלי ולעוף משם. 'סוף סוף' נאנחתי וקמתי מאסלת השירותים והתקדמתי לכיתה, כולם כבר יצאו ממנה, רק המורה עדיין הייתה שם.

"ואפשר להבין למה יצאת מהשיעור בכזו מהירות גברתי?"

"לא הרגשתי טוב"

"יש לך מזל, את חדשה. אם זה קורה עוד פעם אחת, אני מורידה לך מהציון" היא אמרה ויצאה מהכיתה, כלבה.

אספתי את הדברים שלי ויצאתי לחניה, שם כבר עומר חיכה לי ליד המכונית.

נכנסתי אל תוך המכונית בלי להגיד כלום וחגרתי חגורה.

"סוף סוף הבייתה אה?"

"תוריד אותי לפני בבית מרקחת?"

"למה?" הוא שאל אותי והגביר את הרדיו

"לא עניינך"

"דור!"

"אני צריכה לקנות תחבושות, אני צריכה לקבל מחזור ושיירד לי דם, טוב לך?" עומר עשה פרצוף נגעל "את לא צריכה לפרט את יודעת"

"אתה ביקשת את זה" הוא עצר את האוטו ליד בית מרקחת, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהאוטו.

"שלום" המוכרת שהייתה מאחורי הדלפק חייכה אליי

"שלום"

"כן מה את צריכה?" היא דיברה עם מבטא רוסי כבד,

"אני צריכה בדיקת הריון בבקשה."

למרות שהתמונה לא קשורה לפרק, היא יפה לפחות !! 

זה לא אשמתי שלא מצאתי אף תמונה מתאימה... (: 

טוב אז זהו, מקווה שאהבתם !! 

שבוע טוב ♥

מושלמים שלי, 

הפרק הראשוןןןןןןןן בסיפור החדש שלי 'חלק ממני' . 

אני ממש מקווה שההקדמה הצליחה לסקרן את כולכם, אז הנה הפרק הראשון. 

תהנו !! (: 

פרק ראשון- המעבר

"אני אתגעגע אלייך" חיבקתי את שיר, "גם אני אלייך, כל כך" היא ענתה לי וחיבקה אותי בחזרה.

נכנסתי אל תוך האוטו מפלסת את מקומי בין עומר לאורי.

"זהו? אפשר לנסוע?" אמא שאלה אותנו והתניעה את האוטו, הנסיעה לצפון הייתה ארוכה בהרבה ממה שציפיתי.

לעבור לגור בישוב אחרי כל כך הרבה שנים שאני גרה בתל אביב, זה שינוי ענק. אבל לא יכלתי להישאר שם יותר, לא אחרי מה שקרה.

שיר לא הבינה את סיבת העזיבה שלי ואני גם לא חושבת שהיא אי פעם תבין, אני מבחינתי לא רוצה לשמור על קשר עם אף אחד. אני רוצה לעבור למקום חדש, חיים חדשים.

"אמא משעמם לי, עוד כמה זמן מגיעים?" אורי הקטנה שאלה את אמא שהדליקה בינתיים את הרדיו.

"עוד כמה דקות מתוקה שלי, בינתיים תנסי לישון קצת, עומר תן לה לשים עלייך ראש" שמתי את האוזניות והדלקתי לי שירים, הסתכלתי דרך החלון כל הדרך, מנסה לשכוח, מנסה לעבור הלאה, אבל משהו לא נתן לי, כאילו משהו היה תמיד שם, לא רוצה לעזוב.

"אמא תעצרי את האוטו!" צעקתי לפתע

"מה קרה?" היא נלחצה ומיהרה לעצור בצד, ברגע שהאוטו נעצר אני פתחתי את הדלת ויצאתי בחוץ, הסתכלתי על הרצפה, רואה את הקיא שלי ונגעלת.

"דור את לא מרגישה טוב?" היא שאלה אותי ויצאה מהאוטו מחבקת אותי.

"אני בסדר.. סתם הייתי צריכה להקיא"

"אוקיי, בואי תישבי" התיישבתי במושב ליד אורי שישנה ולא שמעה כלום, עומר הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח והגיש לי את בקבוק המים.

אמא המשיכה לנסוע ואני פשוט ניסיתי לשים את הראש ולישון.

"היי מתוקים קומו" אמא העירה אותי, את עומר ואת אורי. "הגענו?" אורי מילמלה

"כן" היא פתחתי את הדלת של האוטו והסתכלתי על הבית שעמד מולי, הוא היה גדול יחסית לחמש נפשות בבית.

"תעזרו לי לפרוק" אמא פתחה את תא המטען והוציאה משם כמה דברים שהעדפנו להכניס לפה מאשר להובלה שמסתבר כבר הגיעה יחד עם אבא.

"אבוש" אורי רצה בצהלות אל עבר זרועתיו הגדולות של אבא שחיכה לנו בפתח הבית

"מאיר, בוא תעזור לנו" אמא הסתכלה עליו והוא מיד החל להרים כמה קופסאות לבית.

נתתי יד לאורי ושתינו נכנסו ביחד אל הבית והתפעלנו ממנו ביחד.

"אז מה את אומרת דור? הוא מוצא חן בעינייך?" אבא הניח את ידו על כתפי "מאוד"

"בואי, החדר שלך בקומה השנייה והארגזים שלך שם, קדימה לפרוק!"

עליתי ביחד עם אבא ואורי אל עבר הקומה השנייה והתקדמתי לחדר שלי שהיה כולו בצבעי ורוד לבן, בדיוק כמו הקודם.

"דור בואי תראי את החדר שלי!" אורי צעקה לי מהחדר שהיה ממש לידי.

נכנסתי אל תוך החדר של אורי, היא ישבה על המיטה שלה עם הרגליים הקטנות והרזות שלה והסתכלה על כל החדר בחיוך ענק.

"נכון שהוא יפה?"

"הוא מאוד יפה" חיבקתי אותה וחזרתי לחדר שלי מתחילה לפרוק את כל הדברים ולסדר אותם במקום.

***

"דור, את בסדר?" עומר דפק על דלת השירותים שלי

"כן, אני דקה יוצאת" אמרתי והתיישבתי על הרצפה, מתנשמת.מה קורה? למה אני יומיים כבר מקיאה?

שטפתי את הפה שלי ויצאתי מהשירותים, "מה יש לך?" עומר שאל אותי

"כלום, לא הרגשתי טוב"

"זה קורה לך המון בזמן האחרון, את לא חושבת שכדאי לבדוק את זה?"

"לא, זה כלום באמת" התיישבתי על המיטה שלי נשענת אחורה, בבקשה שזה לא יהיה מה שאני חושבת שזה, בבקשה רק לא זה.

ירדתי למטה, אמא בדיוק פתחה את הדלת ובידיה היו כמה טפסים. "מה זה?" שאלתי אותה והתיישבתי על הספה ,"הטופס הרשמה שלך לבית הספר, מחר את ועומר מתחילים" עומר ירד במדרגות והתיישב לידי.

"את תוכלי ללכת לבית ספר?" הוא לחש לי

"למה לא?"

"דור באמת, את מקיאה בתדירות גבוהה, אולי כדאי שתגידי את זה לאמא"

"לא! תיזהר להגיד את זה לאמא, היא גם ככה בלחץ ממה שקרה." אמרתי לו והחלפתי ערוץ בטלויזיה. הסתכלתי על אורי ששיחקה עם הבובות שלה בסלון, הבית כבר היה מסודר כולו אחרי כל העבודה שלנו אתמול.

הנחתי את ראשי על הספה ולפני ששמתי לב כבר שקעתי בחלומות עמוקים.




  

מקווה שאהבתם!! 
התגובות שלכם חשובות לי, באמת ! אוהבתתת