make some noise

http://www.youtube.com/watch?v=-P-QpZcOu-A&ob=av2e

המצב נהיה הרבה יותר טוב.מצאתי דרך יצירתית איך להתרחק מהחברה המדוברת.אחת האקסיות של החתיך מהפוסט הקודם אמורה לעבור לבית ספר שלנו,אני אישית לא אוהבת אותה,מבחינתי היא מייצגת צד אחד של הטמטום של הנוער של היום.לא טימטום הפרחות אלא טימטום מהסוג של פרו אנה של ישראבלוג.אז בקיצור אם היא תעבור לבית ספר שלי היא כנראה תתחיל להסתובב עם החברים שלי.החברים שלי זאת חבורה מוזרה של אנשים שלא קשורים לעולם הזה בשיט-יש אחת מז',יש אותי ואת החברה שלי,יש את הרוסי וחבר שלו,יש את המלחיץ ואת המטריד וכמובן,את החתיך.ת'כלס זה ממש מוזר ומפוזר כי מי שנמצא שם תמיד מתחלף חוץ מהרוסי החבר שלו והמטריד.תמיד יש גם את החברה הנוכחית של הרוסי (הוא מחליף אותן כמו גרביים).

האמת,ממש נוח לי שם-כולנו רוסיים חוץ מהחברה שלי שהיא ממש מציקה לי עם זה ומבקשת ממני ללמד אותה רוסית ואני תמיד חוזרת ואומרת לה שזה שפה שלמה ושזה גדול עליה ושזה פשוט יותר מדי ממה שאני יכולה לעשות-כדי להיות רוסייה את צריכה להיוולד כזאת,את לא תשתייכי לרוסיים בשום צורה אחרת.זה טיפה מעליב אותי,זה שלפעמים כשהיא מדברת איתי היא מנסה לדבר עם מבטא רוסי (די כושל האמת) ואני גם אומרת לה "וותרי,זה לא יילך לך"

מה שמעליב בזה זה הקטע שהיא פשוט לא מבינה-מרוקאית בחיים לא תבין רוסי ובטח שלא תוכל להשתייך כמו שצריך למקום מלא ברוסיים.את אף פעם לא הרגשת את ההשפלה בזה שאיזה מרוקאי מחכה את המבטא הכבד שלך,לא הרגשת את הכאב כשכולם קוראים לך יאללה יאללה יא רוסייה מסריחה תחזרי לרוסיה לאכול חזיר

את לא תביני.

וכן,כולם מסתכלים עלייך בצורה מוזרה כשאת מנסה לדבר ברוסית כי המבטא שלך כושל ולא,כשאת מנסה לדבר ברוסית עם "מבטא רוסי" את נשמעת מגוכחת,לא יותר מזה."בחיים אל תנסי ללמד מרוקאי רוסית" המלחיץ אמר לי.אז לא הבנתי למה הוא התכוון.עכשיו אני מבינה בכל המובן המלא של זה.

אז בקיצור אמרתי לה שאנחנו צריכות להתחיל להיות איתם בהפסקות כמו פעם ולא רק בבקרים לפני השיעור-וזה עבד.

אני כלכך שמחה שזה עבד!!!!!!!!!

התרגלתי בארבע השנים האחרונות להרבה אנשים מסביב,שאף אחד לא תלוי בי ושאני לא תלויה באף אחד-אני כלכך מתגעגעת לתחושה הזאת.

אני מרגישה את התחרותיות שלי ושלה מתפתחת באוויר.עשיתי לה כל כך הרבה פוסטי עצבים בזמן האחרון שעזרו לי לפרוק אבל היא לא יודעת לגבי זה וזה מציק.

התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה (שוב) כי החלטתי שאני רוצה לנגן על בס.אני צריכה קודם כל ללמוד לנגן על גיטרה קלאסית לפני שבעוד שנתיים בערך אני יצליח לשכנע את ההורים לקנות לי בס.החלטנו ללמוד ביחד ושתינו סופר תחרותיות.אתמול היא השיגה גיטרה.אני ממש מרגישה את החשמל באוויר.

היא נחושה להראות לי שהיא יותר טובה ממני,אני יודעת את זה למרות ההתנהגות הנחמדה שלה.תמיד בסיפורים הקצרים שלה זאת שעם השם שלי זירו (זה כינוי כן?)היא הדמות שסובלת הכי הרבה וזאת שתמיד החבר שלה או זה שהיא אוהבת מעדיף את החברה הכי טובה שלה,הגיבורה המדהימה (היא).

שתינו יודעות טוב מאד שאנשים מחבבים אותי יותר כי בדרך כלל אני יותר בוגרת.ולמרות שאת היית זאת שהבאת אותי לחברים שלנו,אני די בטוחה בזה שאם אני אתאמץ קצת יותר ואהיה יותר רחוקה ממך ולא אתן לאישיות שלך להאפיל על שלי,הם יעדיפו אותי.

סורי מותק,רוסיים מעדיפים רוסיות.

מרוקאים אוהבים מרוקאיות.

אני למדתי את זה בדרך הקשה,אל תנסי גם את.

ובעוד שבועיים מהיום,הם יעדיפו אותי כי הצלחת להוציא את זירו התחרותית והפייטרית והזועמת שבי.כל הכבוד טי,כל הכבוד.

                                                                                                                                                       zero percent

אתה...מסקרן הייתי אומרת.

http://www.youtube.com/watch?v=KFL9wRLpgng&ob=av2e

לצורך העיניין אני אקרא לך loverboy

אין לי מושג קלוש מי אתה,בטח שלך אין מושג מי אני ובכל זאת.אני בטוחה שזה במראה החיצוני.

פגשתי אותך בפעם הראשונה בתחילת השנה,משהו במראה שלך תפס לי את זווית העין.אוקיי,בסדר,אני אפסיק לדבר בולשיט,זה לא היית אתה,אני שטחית רצח ושמתי לב לחבר הנמוך והמתולתל שלך,שאותו אני זוכרת מעורפל מכיתה ה'.הימים הראשונים שלי ביית ספר חדש,אמצע שנה,אני מרגישהב לא קשורה בשיט לשום מקום אז פשוט לקחתי את האם פי שלי והתיישבתי על איזה ספסל.מישהו שנראה מעולה,המתולתל ואני די בטוחה שהיה עוד מישהו התנחלתם גם על הספסל שלי.החתיך שאל אותי מה אני שומעת.guns and roses הייתה התשובה שלי.הוא נראה מופתע,כנראה גם הוא הכיר אותם.זה כל מה שאני זוכרת מהמקרה,הכל מעורפל אצלי עכשיו,זה קרה רק לפני 4 וחצי שנים בערך אבל קשה לי להיזכר,הכל היה כלכך חדש ומעורבב ומטושטש.

אז חזרה לשנת 2011.

תחילת שנת הלימודים.אני רואה את המתולתל וחבורה של חנונים ביחד איתו,כל החמישה מתרגשים מהיום הראשון שלהם בחטיבת הביניים.החתיך אגב,היה הקראש שלי מאז כיתה ו'.ראיתי אותו ממש קצת והוא היה מסתורי,עכשיו אני רואה אותו כל בוקר.אנחנו בקושי מדברים אבל הוא לא מסתורי כמו פעם.והחברה מהפוסט הקודם נדלקה עליו.בגלל שאני הדלקתי אותה עליו.ווהו.אני מרגישה מרושעת כשאני אומרת את זה אבל הוא לא שם עליה.ושתינו יודעות את זה.

אם יבוא יום שבו היא תמצא את הבלוג הזה,החברות שלנו תסתיים בצורה ממש מכוערת.

אוקיי,עוד פעם,חזרה לנושא.

החתיך לא היה קשור אליהם,הוא שמר מרחק.נמאו שם המתולתל,חבר שלו-שמנמן וגבוהה עם שער שחור מתולתל טיפה.רק הם בולטים לי לעין.תראו לי את שאר החברים שלהם בלעדיהם אני לא אזהה אותם.בכלל לא.אבל אז יש אותך,loverboy.

יכול להיות שאתה היית השלישי בסצנה בכיתה ה',באמת שאני לא זוכרת.אתה נראה יוצא דופן,גם שם,עם החברים המוזרים שלך.

הרבה פעמם ראיתי אותך מעביר עליי מבט בוחן,משפיל את המבט שלך או מסמיק בכל פעם שאני עוברת באזור.יכול להיות שזה קשור לעובדה שפעם תפסתי אותך מתבודד במסדרון ביחד עם זאת שהייתה אז חברה שלך,אותה אחת שסיפרה לי עלייך מבלי שהיה לי מושג שזה אתה ויושבת לידי בשיעור מתמטיקה.

סצנה אחרת

אני וחברה שלי יושבות בטקס יום הזיכרון בחצר על כיסאות פלסטיק.אתה וחברים שלך,מכל שאר המקומות בצד השני בחרתם להתיישב מאחורינו.כשביקשו ממכם לזוז,לקחתם את הכיסאות וניסיתם להתיישב לידינו אבל הבנתם שאין מקום אז עברתם לשורה מולינו,אתה לקחת את המקום שהיה הכי קרוב אליי.כשהיתיישבת ראיתי שאתה מסדר את השער בסתר עם המראה של הטלפון שלך.חמוד.אתה נראה כלכך בטוח בעצמך ובעקרונות שלך ובאותו זמן כלכך ביישן.אתה מסקרן אותי.לגמרי.אבל אני מפחדת לעשות משהו לגבי זה.אצלי הכל רגעי,אבל אני יכולה להנות גם מהרגעי,לא?

גם זאת שיושבת לידי מדאיגהה אותי.אני יודעת שהיא תמיד תאהב אותו ותמיד אהבה אותו כמו אח,לא יותר מזה,אבל בכל זאת אני מרגישה שאם אני אנסה לעשות משהו זה יהיה כמו פלישה לטריטוריה שהיא לא שלי.

מצד שני,מי אמר שהוא בכלל שם עליי וזה לא סתם בראש שלי?

שיהיה,אני סקרנית ואני צריכה לעשות לגבי זה משהו,שזה לא ייגמר כמו עם הביישן,שהיום אגב גיליתי שיש לו חברה.מכל האנשים בעולם,זאת דווקא מישהי שהפכה את החיים שלי ביסודי לסיוט.

הלוליה.

אוקיי,סיכמתי עם עצמי,ביטחון.אני צריכה להשיג ביטחון עצמי.אחלה דרך לבחון את עצמי לא?

הלכתי לחפש אותו בפייס.

ככה מסתיימת החפירה השנייה שלי להיום,הייתי צריכה לפרוק נואשות  

                                                                                                                                              zero percent

חברה שלי מתחילה (פחחחחחח מתחילה,זה תמיד היה ככה) לעצבן אותי.

היא היצור הכי ילדותי שקיים.

היא מוציאה אותי פסיכית בכל מקום.זה משגע אותי.זה אפילו לא החלק הרע.

בכתיבה יצירתית אנחנו כותבים סיפור,אז לפני כמה ימים היא השאירה את המחברת שלה אצלי אז פתחתי אותה לראות אם יש משהו שהיא כתבה ואני פיספסתי (היא כותבת כמה סיפורים ביחד)אז כשפתחתי אני מצאתי שם המשך לסיפור שלי מהקטע שאני עצרתי בו.

אין ביטוי יותר טוב מ WTF כדי לתאר את זה.הקטע הזה של הכתיבה,היא התחילה לכתוב אחריי.כשהיא אומרת לי שכל מה שאני כותבת מושפע ממנה כי היא "עוזרת לי עם הסיפור" אני נותנת לה מבט רצחני.דבר ראשון-אני כותבת הרבה,אבל הרבה יותר טוב ממנה.זה ידוע.דבר שני-את שאלת אותי שאלות לגבי איך אני ממשיכה את הסיפר,זה שעליתי על רעיונות חדשים לידך לא אומר כלום.זה כלכך מעצבן,זה כאילו שהיא אומרת לי "אני הרבה יותר טובה ממך"היא קוראת לי הרבה פעמים מפגרת וגם זה מעצבן כי לי יש ציונים הרבה יותר גבוהים משלה.

זה לא שאני אומרת שאני כל הזמן נחמדה אליה אבל יחס גורר יחס.

את בוגרת מותק,להתחיל לרקוד ברחוב זה מביך,ולעשות פרצוצפים שאני בדרך כלל עושה למצלמה זה מעצבן.

עו קטע שממש עיצבן אותי זה שגם היא התחילה לכתוב שירים באנגלית.

לא סתם שירים,אלא שירין בסגנון שאני כותבת ועוד עם שגיאות של גרמר.

מטורפות אבל.

אני זאת שכותבת שירים.כן,בעיקר באנגלית כי אני מרגישה יותר מחוברת לשפה הזאת.

ולא,כשיש לך שגיאות כלכך בסיסיות ושום ניסיון לתקן אותן וציונים של 30 ומשהו באנגלית לא גורמים לטיעון הזה להישמע משכנע כשאת אומרת אותו,במיוחד כשאני אמרתי אותו לפנייך.

אני מתחברת מהר לאנשים ואנשים אליי אבל עם החברות הקודמות כבר הרסתי לגמרי.

חחח הרסתי,פשוט נמאס לי מהן.אני לא טיפוס של אודם ורוד בוהק,ולא,ללא ממש מעניין אותי מה ג'סטין ביבר אמר בטקס כלשהו,תודה.

מצד אחד אני מתקדמת,מצד שני אני פשוט תקועה במקום

עצוב

בקטע הזה אני בדרך כלל מוסיפה איזה שיר.

לצערכם הרב,זה שיר גרוע שמתאים בול למצברוח שלי.הכניסה על אחריותכםhttp://www.youtube.com/watch?v=dxCPCteWZqw

                                                                                                                                                             zero percent