חופשי פעם שניה

אנחנו חונכנו ומחנכים לסובלנות ולסבלנות אבל לעיתים זה ממש בעוכרינו...הסברתי את זה לבן שלי היום בערב , אני מעלים עין ,לא נאבק על דברים ,אומר לעצמי למה? ממילא אחריו יבוא לו עוד קטע מעצבן ,אבל מה שקורה זה או שאני מתמלא ומתפוצץ בלי פרופורציה או שזה נמשך כמו לנצח ואז אני לא מסוגל לסבול את הבן אדם והכל בגלל שלא הבהרתי מהתחלה שלא מתאים לי ! יוצא שאני אשם .פשוט ,חייב להגיב כדי שהסביבה תבין איך אני מוכן או מרשה לה להתנהל איתי ,ואם הסביבה לא משתנה - לעוף משם !

זה לא לשנות את הסביבה למה שאני רוצה ,זה להבהיר מה אני מוכן ומה לא , לדוגמא : האם אני מוכן שיעשנו לידי סמים ?  לא ,כי אם תיהייה פשיטה של משטרה אני בפנים ואם הבן שלי יראה את זה הוא יחשוב שזה בסדר מבחינתי .

ברמה הזו . אני לא מוכן שידברו איתי בצעקות ,יזלזלו בי ,יקללו...כל אחד מפריע לו משהו אחר וזה בסדר להבהיר למי שאתה מסתובב איתו או חיי בסביבתו שידע כי הוא בטוח הוגיע לך את זה ,את התנאים שלו מההתחלה ובשלושה העתקים...

"אני שונא שקרנים..." מוכר ? זה השקרן הכי גדול...סתם !

 אותי למשל, מעצבן אנשים שאומרים או שופטים מישהו או מצב מסויים ובעצמם עושים את זה..

או כאלה של "בעל המאה הוא בעל הדעה..." מבחינתי...שבעל המאה יקח את הדעה שלו ויתחוב אותה לתחת...

 אם אתה לא נותן על מנת שלא לקבל אז הנתינה שלך באה לשרת את הצרכים שלך ובטח אל תבוא ותזכיר כל הזמן שנתת או שאתה נותן כי אם משהו לא ניראה לך אז אל תתן יותר ...רק אל תתן לצד המקבל להרגיש פחות ממך...