הדבר הכי קשה לי היום זה חוסר העצמאות שלי...ואמא שיושבת על הווריד ומנענעת ת'רגליים בהנאה גלויה...
אני יודע שזוהי רק תקופה כזו והיא תעבור ...זה לא מונע ממני לגנוח בכאב כשכואב...כשקשה ...
הייתי חוזר מהעבודה וזה נראה לי מה זה מוזר...גבר בן 46 חוזר מהעבודה אל אמאלה...
רבאק...אני צריך לזיין בלילה...לחבק משהיא יקרה כשהיא עומדת ומראה לי בפעם המליון איך היא רוצה שארחוץ את הכלים...לשמוע אותה מרצה לי על נפלאות הסבון כשידי מטרידות מינית את שדיה ולשוני חוקרת את צווארה הענוג ואפי...שואף את ריחה אפילו אם היא אחרי יום של ריצות,זיעה ואבק...פאק...אני מה זה בוואקום מטורף..
הגוף שלי אולי מחפש גוף נשי כסומא המגשש אחר משקפיו אבל הלב שלי מכוון לכיוון אחד...ואני יודע שדבר לא יחליף אותה...ולא!אני ממש לא מדבר על הפוסטמה שהתגרשתי ממנה...ממש לא...
אני לא חושב שחוויתי את הגירושים הללו בכלל, סובבתי את הגב ופשוט הלכתי ,ואם לא היתה לי ילדה בת 6.5 מהנשואין הללו בנקודה הזו זה היה נגמר...
חסרה לי בחיי האישה האולטימטווית ,הטליה שלי ,משוש חיי, החללית שלי לירח, צמרת העץ ממנה צפיתי אל העולם בהנאה והבטתי על כולם מלמעלה...פשוט נפלתי משם...מעין נפילה חופשית ואההההההההההה כזה עד למטה...באמצע חבטה מאיזה ענף....צליפות של ענפים קטנים ודקים וכל מיני כאלה ששרטו אותי עד לריסוק הסופי...
מה שנשאר הנמלים תולשות ואוכלות...גוררות אל הקן שלהן...אפשר לומר שהלב שלי,איפוא שנפצעתי הכי ....כבר חציו מתחת לאדמה...ממלא את ביטנן התפוחה של שומרות המלכה ופועלות המניקות את התינוקות...
העולם והמציאות ממחזרים אותי...
אני אחייה ואמשיך ואשרוד, אני יודע ...בערך כמו אריק שרון...יש בזה תוחלת חיים אך אין בזה איכות חיים...וחיים ללא איכות זה לא חיים...והיא ,היא תמצית איכות חיי
לאורך זמן חשבתי שהיא יצאה מדעתה...למדתי, שהיא מעולם לא עשתה מדעת ,כך היא ...איך אמרת לי ....אני משוגעת....ואני משוגע לך על התחת...יכול להיות שכך זה נועד...לאהוב מרחוק...לעיתים נגיעות..לעיתים להיות, לפעמים לא...הרבה בשלט מרחוק ...לה יש חיים,לי כמובן שיש ילדים וחיים וזמן בקושי ללכת לשירותים...שמונה חודשים חייתי דרך האנדרואיד...עזרתי לה לבחור מלפפונים בסופר 500 סמסים בחודש ,3500 דקות שיחה...האמת שהכי הרבה היה 2800 אבל מי סופר ?
התחייבתי לקבל אותה כמו שהיא,אז so be it יותר טוב מכלום...אני מוכן לכל מה שתרצה...העיקר שתיהייה...
אני לא מרגיש פחות או מנוצל או חנוני ,ממש לא ואני מקווה שהיא לא תחשוב עלי דברים כאלה ,אני חושב שזה משהו שאני צריך לקבל אותו על עצמי,ואם היא תחשוב שאני חלש או מה שלא יהייה והיא תרצה מישהו החלטי וחזק שמשדר עוצמה...טוב ,אז אם היא תיהייה מטומטמת מספיק לחשוב שלקבל אותה ולהכיל את השיגעון שלה זו לא עוצמה אדירה של ביטחון עצמי וכוח סבל והכלה ואיפוק....אני יכול להיות אני,וזהו.שום דבר אחר לא...
אם אני יכול לקבל אותה עם השיגעון...אז היא יכולה לקבל אותי עם השלווה והסבלנות...
אני חושב שכגבר ,המוטו שלי..."אם אתה רוצה שהיונה תשאר בשובך, תשאיר אותו פתוח..." זו הדרך הנכונה לחיות...אני עצמי מעדיף לא להיות קשור לאף אחד בשום קשר שהוא אלא בעבותות אהבה שאני אורג לי.
טוב מיציתי את הפוסט הזה...
יש לי כגבר עוד בעיות ותהיות ...איזה גבר מאושר אני...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
