המדים שלך מונחים על הכיסא בקצה החדר.
יש להם את הריח שלך, הריח של הבושם והסיגריות. ואולי לא, אולי זה התת מודע שמשחק איתי משחקים. אני מעבירה את היד על סיכות הדרגות ונזכרת ביום שהתגייסת, החולצה שלך הייתה ספוגה בדמעות שלי, לא האמנתי שלוקחים לי אותך,
הבטחת לי ״אני אחזור״, ״לא תספיקי להתגעגע״, ״נדבר כל יום״
אחרי שבועיים חזרת, ישבתי בתחנת אוטובוס וחיכיתי לך ולפתע היה מולי צל גבוה עם ידיים פרוסות לחיבוק. עמדת שם במדים עם המבט המדהים הזה שלך והחיוך הכובש. הייתי גאה בך גבר שלי, גאה שאתה עושה מה שאהבת יותר מהכל, תורם למדינה שלך.
הזמן עבר, כבר התרגלתי למצב, לראות אותך פעם בחודש, הודעות בוקר טוב, געגועים לריח, לשפתיים, געגועים אלייך.
אבל ספגתי הכל מלאך שלי כי ידעתי שתחזור.
אחת לפנות בוקר, אני מתעוררת מצלצול טלפון.
״יפה שלי, אין לי הרבה זמן לדבר אבל רציתי לשמוע את הקול שלך. יש מבצע ענק, אנחנו נכנסים לעזה, לא אומרים לכמה זמן״
שתקתי.
״אני מבטיח לשלוח הודעה ולעדכן ברגע שאוכל, חיים שלי הכל יהיה בסדר אנחנו נסיים עם זה כמה שיותר מהר ובעזרת השם עוד שבועיים אני בבית״
הלב דופק, עוד רגע יוצא מהחזה, אין מילים בפה, המחשבות משתוללות, התמונות רצות מול העיניים.
״אתה תחזור נכון?"
״מבטיח. נסיכה שלי אני אוהב אותך, תמסרי לאמא שלי שהכל בסדר ושלא תתחפן, נדבר.״
הייתי אצלך בבית באותו יום. עברו יומיים מאותה שיחה ומאז לא דיברנו.
אמא שלך ישבה ליד השולחן וקראה תהילים, היא רצתה שאקרא גם אבל סירבתי. האמנתי שתחזור, אלוהים רוצה שתחזור.
אחיך הקטן ישב על הריצפה ושיחק במכונית צעצוע של טנק. הוא כל כך העריץ אותך, חלם להיות חייל בקרבי בדיוק כמוך, השוויץ שאח שלו לוחם בצהל מול כל ילדי הגן.
ואז.. טוב מאז אני לא זוכרת הרבה דברים. אני זוכרת שלוש דפיקות חזקות בדלת. אני זוכרת את אמא שלך מתמוטטת לקצין בידיים. אני זוכרת את אחיך הקטן רץ לחדר.
ואני ישבתי שם, רואה את הכל כמו סרט נע. אומרת לעצמי שזה תכף ייגמר, זה רק חלום רע.
הבטחת לי, הבטחת לי שתחזור, שנדבר כל יום, הבטחת לי שהכל יהיה בסדר,
שמעתי סיפור כזה כל כך הרבה פעמים, לא האמנתי שיקחו לי אותך, לא האמנתי שלא אראה יותר את החיוך שלך, לא אזכה להיות בין בידיים הגדולות שלך.
מלאך שלי, תשמור עלי משם, כי פה כבר אין מי שישמור,
אהוב שלי, אולי כל זה רק דמיון, אולי תופיע עכשיו בפתח הדלת במדים, עם המבט והחיוך?
אני יושבת פה בחדר שלך, מול המדים, מתפללת לאלוהים שיחזיר לי את הסיבה לחיים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
