"אנג'ל , אני פה ." הוא אמר וחיבק את כתפיי "את בסדר? יש לך כנפיים , ידעת?"
לפתע פקחתי את עיניי בחוזקה למשמע דבריו , יש לי כנפיים?
בנשימה עצורה ליטפתי ברכות את כנפםיי הלבנות שהיו מוכתמות בדם , שהיו מוכתמות בדמי .
"וואו" לחשתי ואז הסתכלתי על ידי שעכשיו הייתה מכוסה דם אדמדם
"זה כאב לך?" הוא שאל
"מאוד" אמרתי ובעזרת מרפקיי הצלחתי לעלות
כל המלאכים שהגיעו נשמו לרווחה והתפנו ללכת לחדריהם , כמה שמחים בשמחתי וכמה מקנאים בי על זה שיש לי כנפיים לבנות .
"אנג'י" צרחה קייסי והיא הגיעה לחדרי מנשמת
"קייסי" חייכתי אליה חיוך קטן
"אומייגד , את הבהלת אותי למוות" היא אמרה בהתנשפויות "שמעתי צרחה , לרגע אחד לא זיהיתי אותה , ואז הבנתי שזאת את"
הנהנתי בהבנה , והרגשתי איך כנפיי מנסות למשוך את צומת ליבי מקייסי אליהן .
"ראית?" שאלתי וליטפתי אותן שוב ברכות
"או ווואו" צרחה קייסי בהתרגשות
"אני יודעת" אמרתי ושמחתי בליבי כל כך
"זה אומר שאת מוכנה" הוא אומר זאק ואפילו לא שמתי לב שהוא נעמד
"מוכנה למה?" שאלתי בחוסר הבנה
"את יודעת את מוכנה לפגוש אותו או אותה" אמר זאק בסלחנות
"לא אין לי מושג" עיניתי לו בסבלנות
"את לא יודעת למה אני מתכוון?" הוא שאל ואני הנדתי בראשי
זאק נשם עמוק והנהנן "את מוכנה לפגוש את האויב שלך?"
ואני החוורתי מרוב מחשבה על זה שיש או שהולך להיות לי אויב , אני יודעת שהוא מתכוון למלאכים השחורים . הם מטבעם אויבים של המלאכים הלבנים שאלו אנחנו .
"את מוכנה?" הוא שאל והושיט לי את ידו
"כן" עניתי בביטחון בעוד מה שרציתי לומר היה לא
"קודם תחליפי בגדים וננקה את הכנפיים שלך" הוא אמר וחייך
אחרי שקייסי וזאק ניקו את כנפיי בכל כוחם , ואפילו ג'ון הצטרף ועזר לקייסי בגלל שהיא די חדשה בזה .
ולאחר מכן אני וקייסי הוצאנו את הבנים מהחדר , יותר נכון דחפנו , וקייסי עזרה לי לבחור בגדים חמודים ומגניבים .
בסוף לבשתי שמלה עם כתפיים רחבים והיא מגיעה לי כמעט עד הברך , נעלתי נעלי עקב לבנות תואמות לשמלה שאפשר לסגור אותן עם רוכסן .
יצאנו החוצה וזאק אמר שאני נראית כמו מלאך אפילו עם יש לי או אם אין לי כנפיים , ואני בתגובה למחמאה הזאת הסמקתי עמוקות עד שהרגשתי את הלהט הזה .
הוא אחז בידי עד שהגענו לגן הירוק , משם הוא הודיע לי שחייבים לעוף , אל התיכון של המלאכים השחורים .
קייסי אמרה בגבורה שהיא מצטרפת וג'ון הצטרף גם אליי ואל זאק , ג'ון הניף בקלילות את הקייסי שציחקקה בנתיים אבל אני לא שמתי לב לזה , כי זאק אחז חזק בידי והתחיל לעוף .
כנפיי בתגובה התחילו ללעוף בחוזקה עד שאני הנפתי את זאק מה שהיה די קשה אבל כנפיי היו חזקות בשביל זה .
"אולי תפסיקי למשוך אותי" אמר זאק כאילו שהוא כועס
"אוקיי" אמרתי וציחקקתי מעט
הנמכתי קצת עד ששנינו היינו באותו הגובה שהיד שלי איפשרה ואז אני הרגשתי בנוח , הוא הדריך אותי במהירות איפה נמצא כל דבר עד שהגענו אל עבר התיכון , ברגע שנחתנו בתוך השטח שדה לבן הגן עלינו .
"זה מפני פגיעה בנו" הוא אמר לי בלחש "במקרים שלא היה כזה דבר המלאכים השחורים היו זורקים דברים על המלאכים הלבנים"
"הבנתי" אמרתי והנהנתי באיטיות בעודי קולטת ומעכלת את הכול
"כשאנחנו כאן , למלאכים לבנים שהם כבר שומרים אין כוחות" זאק אמר ברצינות "ואותו הדבר גם אצלנו"
המשכתי להנהן גם כשהוא הפסיק לדבר , זה כל כך הרבה דברים לדעת אבל דבר אחד ידעתי .
זאק הוא חבר נהדר , והוא אוהב אותי . מה שמאוד הפתיע אותי זה שאני גם מחבבת אותו מאוד למרות הפרש הגילאים , כשאימא שלי הייתה מגלה את זה היא הייתה הורגת אותי ואותו וכבונוס את קייסי .
הגענו אל גרם מדרגות שמוביל אל שער גדול ושחור , איכס שחור . עוד אחד הדברים שמלאכים לבנים שונאים במלאכים שחורים .
נכנסו אל תוך הבית ספר שבנתיים שררה בו כנראה התקוטטות ואני התחלתי להיבהל למראה הילדים הצועקים שימשיכו .
"קדימה טימי את תחטיף לו" צרחה ילדה בקולי קולות
"אין סיכוי ג'ייק יכסח אותו על בטוח" צרחה עליה ילדה והחטיפה לה אגרוף
עוד כמה צרחו את השם ג'ייק וטימי , והרוב פשוט צרחו מכות .
"שקט" קול עמוק וכבד ציווה
וכל הילדים הפסיקו מלעודד חוץ משני ילדים שהמשיכו להתקוטט .
"זה מספיק להיום" חייכה ברשעות אישה עם שיער שחור וארוך עד הרצפה
היא לבשה שמלה ארוכה עם שרוולים ארוכים , והיה לא מחשוף מאוד נמוך מה שגרם להרבה מלאכים שחורים להזיל ריר .
איכס . גועל נפש . חוץ מזה למה הם רבים , אין דרכי שלום ?
"יש לנו אורחים" אמרה האישה והצביעה עלינו
ברגע שהם הסתובבו הם נהמו עלינו , ברגע שהם עשו זאת הרגשתי איך השדה הלבן נעלם .
"זאק" לחשתי בפחד וחיבקתי בחוזקה את ידו החסונה
"אל תדאגי אני אשמור עלייך" הוא ליטף בידו השנייה את שיערי
"מה רצונכם?" שאלה האישה
"אנחנו פה עם מלאכית חדשה" אמר זאק ודחף אותי בעדינות קדימה אל מול עיניה הרושפות של האישה
"מצוין" היא חייכה
"מה?" לחשתי וכנראה היא שמעה את זה
"בואי נראה , מה שמך?" שאלה האישה בעדינות
"אנג'ל" גימגמתי
"למישהו יש אויב שקוראים לו אנג'ל?" היא פנתה אל המלאכים השחורים
זה לקח כמה דקות , עד שהבחנתי באחד הנערים שהוא כמעט בגובה של זאק שנאבק בזרועות של אחד הנערים .
"לי יש" הוא נעמד ליד האישה ואז סקר אותי מכף רגל ועד ראש
"הבנתי" היא חייכה והנהנה
"אני ג'ייק" הוא אמר וחייך ברשעות
"אני אנג'ל" ניסיתי לחייך בחביבות , לא הצליח ...
הוא גיחך "בן 16 , אני מניח שגם את"
הנהנתי "מה יש עוד או שהשיחה הזאת כבר הסתיימה?"
"מתי אנחנו עושים את המשימה הראשונה?" הוא שאל את האישה
"אתם רוצים לעשות את הדו קרב עכשיו?" היא שאלה וג'ייק הנהנן
"בסדר" נאנחתי ורציתי שזה כבר ייגמר כמה שיותר מהר
"את תבחרי ראשונה דו קרב" אמר בשחצנות
"אממ" אמרתי וחשבתי טוב עד שמצאתי את הספורט הכי אהוב עליי "יש לך מחליקיים?"
"מה?" ראיתי שהוא כמעט צרח ואני חייכתי .
תוך כמה דקות הגענו אל הבניין שאמור להיות בניין הדו קרב , בפנים היו מליוני דלתות שמהם יצאו מלאכים לבנים ושחורים רבים .
"ממתי את מלאכית?" הוא שאל
"מאז.." שברתי את הראש בניסיון למצוא מתי הגעתי "מאתמול" אמרתי מופתעת לבסוף
"וואו , זה מרשים" הוא אמר ונחר בבוז "אני הגעתי לפני חודש , אני חיכיתי הרבה זמן בשבילך נסיכה"
"מה זה אמור לומר לי עכשיו?" אמרתי והרגשתי איך עקצוץ של כעס מאיים לפרוץ החוצה
"זה אומר , שחודש שלם חיכיתי עד שתבואי" הוא אמר "למה את חושבת שהלכתי מכות? כי היה משעממם , לא יכולתי לנצח אותך בדו קרב או בבחירה של בני האדם"
"סלח לי עם היית צריך לחכות הרבה" נעצרתי ושילבתי ידיים
"את לא מתאימה להיות מלאכית לבנה" הוא אמר וחייך בעוקצנות
"לא נכון" עניתי במהירות בתגובה
"כן נכון" הוא החזיר אליי
"אווך" אמרתי וברגע שסיימתי נפתחה הדלת האוטומטית בידיעה שהזירה מוכנה
כשהדלת נפתחה למולי נגלה נוף מושלם , נוף כל כך מפתה .
אבל נזכרתי בג'ייק ואם לא הייתי כל כך טובה בזה הייתי נמחצת על ידיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
