הדבר שהבחנתי בו היה שלג , שלג לבן . לאחר מכן הבחנתי בעצים ובהרים שגם כוסו בשכבה לבנה עבה .
ואז בסוף הבנתי באגם הקפוא והנוצץ שנפרש למרחקים עצומים , הבטתי קפואה על מקומי ואז בתחושת פחד צעדתי קדימה אל עבר הדלתות .
ברגע שנכנסתי בגדי השתנו לבגדים חמים , ונעלתי נעליי סקייטים עם להב ארוך וחד .
צבעם היה לבן וכך גם צבע בגדיי , אזרתי אומץ והתקדמתי עוד אל עבר האגם הקפוא .
צעד אחר צעד הגעתי אל האגם הקפוא והגדול , מאיים להפיל אותי בכל רגע שבו ארוץ .
"נקבע חוקים" אמרתי והוא הגיע על ידי , ברור שצבעם של בגדיו היו שחור
"אין חוקים ," אמר ברוגז "ומה זה משנה , אני בכל מקרה אשבור אותם"
יש משהו בדברים שלו , זה לא כל כך משנה . נכענתי אבל קבעתי רק איך מנצחים , ברגע שחוצים את הקו האדום מנצחים בדו קרב .
"נא להתכונן" נשמע קול ונעמדנו על הקרח
"בספירה של שלוש . אחד שתיים ..." אמר הקול "שלוש"
יצאנו במהירות על הקרח , הופתעתי לגלות שהפעם הוא הקשיב לחוק הזה . אבל כנראה אומרים שבדו קרב זה החוק הכי חשוב .
זזתי מצד לצד על הקרח הקפוא ותחושת הביטחון לאט לאט זרמה אל תוך תוכי , ראיתי אותו מזווית עיניי נופל כמה פעמים ושמחתי על כך .
הסתובבתי וקפצתי , שמחתי להמשיך להחליק מאז שהפסקתי בגיל שש .
המראות הקפואים והמושלגים חלפו על ידי במהירות רבה ואפילו לא ייחסתי להם חשיבות , סתם נהנתי להחליק ולנשום את האוויר הצח .
לא שמתי לב מתי נשבר הקרח , ואז לפתע שמעתי קולות שבירה .
הבטתי למטה וראיתי את הפס הצר בין רגליי מאוחר מידי , במשך שנייה אחת קפאתי ולפתע הקרח התחיל לזוז משני הצדדים . צרחתי כשרגליי נסחפו גם ואז הבחנתי בג'ייק צוחק ברשעות ומחליק על קרח לפחות חמש פעמים .
"אתה" צרחתי בכעס
"אין חוקים , מלאך שלי" הוא חייך בזלזול
"אני לא המלאך שלך" אמרתי אבל הייתי יותר מידי מפוחדת בגלל שהקרח מאיים להפיל אותי למים הקפואים
"נתראה בקו הסיום" אמר ובעקבות זה הוא החליק עוד שלוש פעמים על הגב
הבטתי בזעם בדמותו השחורה של ג'ייק שטסה בהמשך האגם
רגליי כאבו מאוד , אני לא כל כך גמישה נזכרתי לפתע . אני לא מצליחה כל כך לעשות שפגט .
לפתע החלטתי לעוף , הרי אין חוקים לא ? נענעתי את כנפיי והתרוממתי לאוויר , במהירות נחתתי על האגם וטסתי במהירות .
איבדתי את ההיתרון שלי כך שעליי לטוס במהירות על הקרח , לפתע הייתה ירידה חדה כלפיי מטה ושמתי לב שהוא בצורת חצי עיגול .
פה אני חייבת להתרכז מאוד , החלקתי קדימה והכול קרה במהירות אני זוכרת שרק עפתי במהירות מסחררת ואז עשיתי סיבוב באוויר , נחתתי בקלות על הקרח והמשכתי להחליק .
לאחר שעברתי מטר או שניים הבנחתי בדמותו השחורה של ג'ייק על האגם יושב ומשפשף את גבו , החלטתי להחזיר לו .
אפילו מלאכים לבנים יכולים להחזיר מלחמה מידי פעם , נעצרתי בחריקה לידו ומבטו עלה אליי .
חייכתי אליו חיוך מתוק והבטתי בפניו החיוורות כמו חרסינה ושיערו השחור התעופף קצת באוויר הקריר , הוא הביט מופתע ועיניו הצטמצמו .
"נתראה בקו הסיום , מלאך שחור שלי" נופפתי אליו והחלקתי במהירות
"רגע ," שמעתי אותו זועק "אני צריך עזרה , זה כואב לי"
אני לא יודעת מה קרה לי אבל נעצרתי והסתובבתי ובמהירות שמתי לב שאני מחליקה אליו , למה כל כך אכפת לי לעזור לאויב שלי .
"איפה?" שאלתי ברחמים
הוא הביט בי ואז הצביע על גבו , החלקתי לשם והתיישבתי על ברכיי .
הרמתי את מעילו וגם את הסוודר שלו , עד שנראתה רק חולצתו השחורה . נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שזה רק כדי לבחון פצע .
הרמתי את חולצתו וראיתי שאכן היה שם סימן אדום , בחנתי אותו ואז הסתכלתי על עיניו החומות כהות של ג'ייק .
"זה לא נראה גרוע כל כך ," אמרתי בנסיון גרוע להישמע כמו דוקטור "אבל זה לא אומר שזה יהיה בסדר , ייקח לזה כמה ימים"
"אני חושב כמה דקות" אמר ג'ייק וחייך במסתוריות
"למה אתה מתכוון? יש לך סימן אדום , רואים את זה ברור לגמרי" אמרתי והסתכלתי עליו מופתעת
"תסתכלי שוב" הוא אמר
הנהנתי והסתכלתי שוב והפעם לא היה כלום חוץ מעורו בגוון חרסינה , הוא רעד ממש כנראה מהקור ולכן מיהרתי להוריד את בגדיו בחזרה .
"טוב זה מוזר" סיכמתי
"למלאכים הפציעות נעלמות תוך שתי דקות או אפילו תוך שניות ," הוא אמר וחייך חיוך גאה "בלי זה העצמות שלי היו מרוסקות כבר ממזמן"
"מה עם הדו קרב?" שאלתי לפתע מרגישה מוזר עם היחס הידידותי הפתאומי שלו
"אהה כן , בנוגע לזה ." הוא אמר ונאנח "אין לי סיכוי , רוצי קדימה אנחנו כבר נראה מי יצחק אחרון"
הוא חייך ברשעות וסימן לי בראשי קדימה
שמחתי מזה ובמהירות חזרתי להחליק , תוך כמה דקות הגעתי וחציתי את הקו האדום . כשהסתכלתי למעלה אל השמיים המעוננים הבחנתי בג'ייק טס והבטתי בו ברגש אשם , המלאך שחור או מלאך לבן הוא הפסיד בגללי .
הוא ויתר לי כדי שתהיה לי זכות ראשונה לעזור בן אדם , לא יכולתי שלהודות לו למשך שתי דקות שלמות .
אחרי הדו קרב הזה נראה לי שהיחס הידידותי הזה יתפוגג וישכח אבל אני לא אשכח לעולם , אני אזכור את זה .
עפתי למעלה עד שהגעתי לדתות הכחולות שהיו פתוחות , מחוץ להן ג'ייק ישב על האדמה המושלגת נשען על גזע עץ קפוא .
"ג'ייק , אתה לא הולך?" שאלתי אותו אבל הוא לא הקשיב לי
משכתי בכתפי ועפתי אל הרחבה , חשתי בעיניו נועצות בגבי . הסתובבתי וראיתי אותו מסתכל אליי , הוא השפיל מבט בסופו של דבר אל ידיו .
אני הסתובבתי ונענתי את ראשי כאילו לא קרה משהו כשהבטתי בעיניו החומות המדהימות שמזכירות לי גזע עץ או אדמה , עיניו נצצו ואהבתי זה .
רגע מה?
גיחכתי ואמרתי לעצמי שמה שחשבתי הוא לא אמיתי , כי ג'ייק הוא אויב שלי .
חזרתי אל חדרי ונכנסתי לתוכו , שם חיכו לי זאק וקייסי .
כשנפתחה הדלת הם ישר זינקו עליי , שאלו אותי שאלות
"מה קרה?" שאלה קייסי
"ניצחת?" שאל זאק בשמחה
"כן ניצחתי ," אמרתי בעייפות "אני הולכת לישון"
"אוקיי" אמרה קייסי מאוכזבת ואז היא קפצה נרגשת וחיבקה אותי
"אממ , אני חושב שלקייסי יש משהו חשוב לומר לך" אמר ג'ון לפתע מאחוריי כולו מחויך
"מה?" שאלתי
קייסי השאירה אותי במתח ואז אמרה בהתרגשות "אני וג'ון חברים"
פי נפער בתדהמה , לא אני לא מבינה איך זה קורה כל כך מהר .
"אני שמחה בשבילך קייסי" חייכתי בעייפות
"זאק וג'ון , בואו נעזוב את אנג'ל לבד ," אמרה וקייסי והביטה בי ברחמים "ניתן לה לישון , למסכנה שלי"
"בטח ," אמר זאק וחיבק אותי "אני שמח שניצחת אבל תזכרי שג'ייק יכול גם לנצח , לא רק בדו קרב"
הבנתי למה הוא התכוון והנהנתי חלושות .
הם אמרו לי ביי ואיחלו לי הצלחה , ברגע שהדלת נטרקה רצתי אל המיטה וקפצתי עלייה מתחפרת בתוך הכרית .
איך שהוא נשארו בי כוחות והחלפתי את בגדיי לכותונת המשי הלבנה שלי ואז נשכבתי על המיטה הגדולה והרכה , מוודאת שהכרית על ראשי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
