RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 4/2012
 הזיכרון שלהם, שלנו
הקטע שאני הכי אוהבת בעולם ביום הזיכרון, אם יש בכלל מה לאהוב בו, זה הצפירה.דקה לחשוב, עליהם, על מה שהם עשו בשבילנו, על המדינה שלנו, על כמה שחרא לנו פה אבל טוב כולם בשקט, בכביש כולם עוצרים, פשוט שקט, הכול שקט, שקט של רעש לבן, אני חושבת שזה הרגע הכי ישראלי שיש, כאילו כול הנשמות של כול הישראלים מתאחדים וחושבים ביחד. זה היום זיכרון שלהם, של החיילים שהגנו עליי, שאני אוכל לחיות פה בשקט, ועלינו, על כולם. בדקה הזאת, אני חושבת על החברים שלי שעומדים לידי, המורים, ההורים, האחים, הבחור שלי, ושכולם פה, רק בזכות אותם חיילים שנהרגו, הייתי היום באיזה מבצע של הנוער העובד והלומד, מבצע של "זר לנופל"- חילקנו זרים למשפחות שכולות בגדרה, זה היה אחד הדברים הכי בעלי משמעות שעשיתי בחיים, הרגשתי כאילו אני באמת תורמת לאנשים. היום הזה, הצפירה הזאת, העצב הזה שמעורבב בכזה שמחה גדולה על זה שאנחנו כאן כבר 64 שנים בזכות כול אלה שמתו, הוא היום הכי מיוחד בשנה לפי דעתי, למרות שאני עדיין חושבת שכן צריך לתת הפוגה למשפחות שכולות, ולגרום לזה שיהיה יום מנוחה בין שמחה לעצב כששניהם כולכך גדולים והפוכים אחד לשני, איך בנאדם יכול לשמוח בשמחה של האר שלנו כששעה לפני הוא בכה על האהובים שלו?..
| |
פצעים ונשיקות
מה יותר כדאי,למשור בבטן משו שכדאי שחברה לא תדע כי זה יכאיב לה, או לגלות לה, זה יכאיב לה אבל היא תתמודד עם זה? אז זה הסיפור- חברה, חברה טובה, רבתי איתה מיליון ואחת פעמים, אבל אני מאמינה בזה שקצת ריבים מחזקים את הקשר בין חברות, ישלה מין חבר, קטע, סטוץ, לא יודעת איך לקרוא לזה, במקרה הבחור שלה, הוא האקס שלי (שנפרד ממני בגלל שלא התנשקתי איתו, היה איתי 4 ימים, וגם זה רק בגלל שהיו לי ציצים גדולים) אני שונאת את הבחור הזה בדם ובנשמה שלי, ולא משנה מה ניסיתי לעשות כדי לאהוב אותו כול פעם הוא הרס את זה מחדש, גם ככה אם הייתי אוהבת אותו לפחות בתור ידיד זה לא היה עוזר כי זה לא הדדי, אבל לא השנאה שלי אליו היא הסיפור כאן. הסיפור זה, שהבנאדם הוא מנייאק מהנשמה, פוגע וזה אני לא רוצה שהיא תיפגע ממנו, והוא כול הזמן פוגע והיא כול הזמן חוזרת אליו וכול פעם אני זאתי שאומרת לה את הדברים הרעים כי לאפחד לא נעים להגיד לה אותם.. היום היא חזרה מספרד אחרי 10 ימים, וואה וואה מה שקרה ב10 ימים האלה... הבנאדם צרח בכיתה שהיא חברה שלו, שאלו אם הוא זיין אותה, והבנאדם פאינג ענה " את העניינים שמתחת למכנסיים נשמור לעצמנו" פאק. הבנאדם הזה צריך למות, חוצפן. אני מתעצבן כי הוא כן זיין אותה והוא מרשה לעצמו לצרוח את זה בכול העולם, גם בפנים של מורים. ואין לי בעיה עם להזדיין שלא תחשבו, אני חושבת שזה אחלה דבר ושזה כיף לא נורמלי, אבל אני חושבת שזה צריך להיעשות בין בני זוג שאוהבים אחד את השני לא בקטע, במיוחד לא איתו. השאלה היא, אם לספר לה את זה ולסכסך שווווווב בניהם, או לא לספר לה וכשהיא תדע את זה מאנשים אחרים אני אפגע בה שוב? אז סיפרתי, ברור, אני מבשרת הרעות בין החברות שלי, אבל אני מעדיפה להיות כנה במקום לבחור בדרך אחרת, אבל כול הדרכים מובילות לרומא, כול הדרכים שאני אבחר יפגעו בסוף במישו
| |
 אני פשוט מרגישה... רע
אני לא יודעת אם זה המחזור המתומטם הזה, או שזה באמת ככה,אני פשוט מרגישה.. שמנה, אני מרגישה שמנה, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה- כול יום מחדש "מהיום- דיאטה!" בחיים זה לא קורה, ואני פשוט מרגישה שמנה, שכול היום אוכלת, כאילו האוכל הזה הוא האויב שלי שאני צריכה לנצח אותו במלחמה, יש לי הרגשה כזאת, כאילו כול פעם שאני מכניסה לפה שלי אוכל, כאילו הבטן שלי תופחת כפול שתיים ממה שהיא היתה, וכולם אומרים לי "אור, את ממש רזית" או, "יפה לך ממש הג'ינס הזה, רואים שהורדת קצת במותניים" אבל אני לא מרגישה ככה, כאילו הבטן שלי מסתכל עלי ואומרת " אור, תסתכלי על עצמך ותתפסי את עצמך בידיים, אל תאכלי יותר!" ומין מתנהל בנינו דו שיח מול המראה, אני מחזירה " אבל אם אני לא אוכל אני אהיה אנורקסית!" והבטן שלי מחזירה " אם תהיהי אנורקסית לפחות תהיהי רזה לא כמו עכשיו" ואז אני תופסת את עצמי, אומרת שאני לא משוגעת ושאני לא ממשיכה לדבר עם הבטן שלי כי זה מוזר, ויורדת למטה, להיות עם אנשים שמשכיחים ממני דברים שאני רוצה לשכוח.. אתמול, דיברתי עם הבחור שלי על זה, אמרתי לו שאני מרגישה שמנה, זה היה בדיוק כשהתיישבנו מול הטלוויזיה לאכול כדורי שוקולד, הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני אשתנה, שאני יפה ומהממת והבחורה הכי מדהימה שהוא ראה, אבל תכלס, הוא חבר שלי, הוא לא יגיד לי את האמת, אבל מצד שני, אולי דווקא בגלל שהוא הבחור שלי, אני כן צריכה להקשיב לו, שאני ממש בסדר, קילו פה קילו שם, למי זה באמת אכפת? העיקר שיש מישו שאוהב אותי כמו שאני. אני יודעת שאני מספיק רזה לבחור שלי, והבחור שלי אוהב אותי כמו שאני, אבל מה אם אני לא אוהבת אותי כמו שאני? מה אם אני רוצה להשתנות? להשתנות בשבילו או בשביל עצמי? אז להיות אנורקסית זה לא אופציה, אני שפויה ויש לי מספיק צרות על הראש גם בלי זה, לעשות דיאטה זאת אכלה אפשרות- פשוט אני צריכה מישהו שישמור עלי כדי שאני לא אוכל בין הארוחות- ותכלס, זאת הבעיה הכי גדולה שלי, לאכול בין הארוחות..
| |
הלילה הכי נורא בחיים
הלילה הזה, היה בכיתה ח' היינו בטיול בנוער העובד, נהננו, אכלנו, צחקנו,קפאנו מקור, והלכנו לישון בכפיות כול הקבוצה כדי להתחמם ישנתי ליד איזה אחד, הייתי מאוהבת בו אז והרגשתי מזה תחושה כזאת כאילו זה שאני הולכת לישון לידו זה מה שיעשה לי את הטיול.. באמצע הלילה, אני מתעוררת, ואני ושמעת שלוחשים לי באוזן את השם שלי, לא עניתי, רציתי לחזור לישון.. פתאום, אני מרגישה יד, את היד שלו, עוברת מעל הגוף שלי, נכנסת מתחת לסווטשיר, עוד סווטשיר, חולצת תנועה, גופייה, חזייה בום, היד שלו מעל לגוף שלי, ממששת ומלטפת, כאילו האחד הזה היה סקרן ולא יכל לשלוט בעצמו, אז הוא נגע ולחץ וזה כאב מאוד, והידיים שלו היו קרות, הייתי בבלק אאוט מהסרטים- אי אפשר לזוז, לנשום, לחשוב על משו אחר חוץ ממה שהוא עושה שם, יצור גועלי שכמוהו. ואז הוא הזיז את היד לכיוון העיניינים למטה ועוד ועוד, ואני החזקתי את היד שלו שלא תזוז, אני לא רוצה שהוא יגיע לשם, אבל הוא חזק מידי ואני מתאמצת בכול הכוח שלי, והצלחתי, הוא לא נגע אני מרגישה הקלה, אבל, פתאום אני רואה את היד שלו הולכת לכיוון חברה שלי שישנה בצד השני שלי, ואמרתי לעצמי שמה שהוא עשה לי,הוא לא יעשה גם לה, אז כמו גיבורה בסרטים, לקחתי את היד שלו ושמתי אותה עלי. הוא ידע שאני ערה עכשיו, על בטוח הוא נגע,, וליטף ומישש והסתקרן ואז חזר לישון, ואני התעוררתי וקמתי מהשקש, והערתי את אותה חברה שתלך איתי לשירותים, סיפרתי לה הכול.. והיא חשבה שאני עובדת עליה, אני לא! חזרנו לשקש, הערתי אותו, ואמרתי לו " אני יודעת מה עשית, שלא תחשוב שזה יעבור בשתיקה, אל תיגע בי יותר בחיים" לא דיברתי איתו במשך חודשיים, ואז הלכנו כול החברים לראות אצל חברה סרט, והוא חיבק אותי ועלה לאט לאט למעלה, ונגע לי בתחת, לא דיברתי איתו שוב.. ואז, כמו טיפשה מתומטמת, הלכתי לישון אצלו עם כול החברים, ישבנו אני, הוא ועוד אחת על הספה ומעלינו שמיכה, ופתאום אני מרגישה יד עולה במעלה הירך שלי, מגיעה לתחתונים שלי וכמעט עוברת אותם, קמתי, הצלחתי לזוז, לא קפאתי כמו בפעמים הראשונות, בלי בלק אאוט מסחרר יכולתי לחשוב צלול ולהבין שאני צריכה לספר למישו, אז סיפרתי לאמא, ולמחנכת שלי, ביקשתי לעבור כיתה, לא יכולתי לראות יותר את הפנים שלו. היועצת דיברה איתו, ורק אז הוא דיבר איתי וסיפר לי שגם הוא מרגיש אלי משהו, ושאת כמעט אותו דבר הוא עשה לעוד שתי בנות חוץ ממני אבל רק פעם אחת..
| |
 מקום לברוח אליו
אז זה הפוסט הראשון שלי.פשוט בזמן האחרון אני מרגישה שאני צריכה מקום לברוח אליו, מקום שאני יכולה להגיד בו מה שאני רוצה בלי שיעבירו עלי ביקורת אז הנה קצת אני- אני לא באמת גדולה ומבוגרת, אבל כן עברתי דברים בחיים שלי, אני אספר עליהם איזה פעם.. באתי לכאן לפרוק פה, כי אין מקום אחר. אז זה מה שקורה כרגע אצלי- הבחור, שאנחנו ביחד כבר שנה וחודשיים עוד מעט, נפרדנו לאיזה שבוע לפני חודש וחצי, בכיתי כמו מטורפת והחברות תמכו ועזרו, וכשחזרנו, הן רב איתי, כי הן אומרות שהוא משחק בי ואני לא רואה את זה, אני מכירה את האופי שלה הבנאדם ואני יודעת מתי משחקים בי ומתי לא.. אחרי שהשלמנו, הן ביקשו ממני לא לספר להן דברים עליו בחיים יותר, בעיקר כי שנינו היינו חברים טובים של אותן בנות והן טענו ש"עירבנו" אותן יותר מידי, אין בעיה לא לספר, פשוט אם לא מספרים אז זה צריך להיות הדדי.. הן דורשות ממני גם לא להיות איתו רק ולשמור אותן לאופציה ב', מה שלא נכון בכלל.. אז עכשיו חופש פסח וכשאני איתו ישלי רגשות אשם שאני לא איתןן, הן עושות פרצופים אחרי זה.. ראבאק, עברנו את הגן כבר לפני 10 שנים.. אז זהו, זה מה שיש עד עכשיו, נדבר, אור
| |
| כינוי:
or'ch♥
בת: 29
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
