חזרתי במשתמש אחר. חזרתי בבלוג אחר. שלא ידעו, שלא יזהו...
מפחד שידעו.
עדיף שלא.. הכל מסובך מדי...
עברתי המון, התבגרתי המון. עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד וזה הזמן לשחרר.
פעמיים. כן פעמיים. פעמיים פירסמתי את השיר הזה,בשני מקומות שונים, וזה לא הזיז לאף אחד. אין יחס. אוויר. ממש ההרגשה של הכלום בהתגלמותה.
למה?
כי אתה , אתה אמרת את המילים האלה...
אתה יודע שאני נפגע בקלות... אמרת לי את המילים האלה. ההצבת תנאי הזאת.. העלבת אותי,פגעת בי. אחרי שעברנו דברים קשים יחד. אחרי המבריבות שלנו.. ואני , אני עדיין אוהב אותך... אוהב אותך כמו דפוק..
הדמעות רק רוצות לצאת ולא מצליחות.. להירדם עם הבגדים על השמיכה והכרית.. אין כוח להוריד אותם.. אפילו זה צריך איזה כוח בשביל לעשות את זה.. וכרגע? הכוחות מתרכזים בלהחלים את הפצע. לסגור את הסדק.
למה? למה אתה עושה לי את זה?
אני אוהב אותך כלכך, ואתה התוודאת בפניי שגם אתה.
עוד מעט יש לנו שלושה חודשים.
ולמה יצאת עלי? כי אני לא בחוץ?
כי אני חסר ביטחון?
כי, אתה יודע, שאני לא גאה במי שאני? שאני לא מסוגל ללכת למשהו כזה כרגע..
דווקא ממך ציפיתי שתבין אותי הכי הכי בעולם. שתרגיע. שתתן לי יד מלטפת. הרי אתה אוהב אותי לא?
אמרת לי אפילו בכינו בפלאפון אחד לשני, שאתה אוהב אותי, ושאמרת שתרגיש חלול בלעדיי..
אני אוהב אותך כלכך, ואתה פגעת בי כלכך...
אמרתי לך שנפגעתי קצת אתמול.. ובמקום לנסות לסדר עניינים, שוב נכנסת בי ואמרת מילים שפגעו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
