נמאס לי כבר, שום דבר טוב לא קורה מאז שהחופש הזה התחיל. אין לי את הכוחות לעמוד בהתדרדרות הזו. אני יודעת שבקרוב תקופה מאוד קשה הולכת להתחיל ופשוט אין לי כוח לזה.
אין לי כוח לעצמי, אין לי כוח למשפחה, אין לי כוח לחברים, אין לי כוח לבגרויות, אין לי כוח לפנימייה, לחדר אוכל, למרכז למידה, לשיחת קבוצה, למדריך, לאם בית, להשקמה המזדיינית, לש"ש העלוקות האלו. אין לי כוח למבטים, אין לי כוח לשיעמום, אין לי כוח לבדידות. אין לי כוח לכעוס על כל העולם, אין לי כוח לבכות. אין לי כוח לגעגועים, אין לי כוח למורים, לשיעורים, לילדים. אין לי כוח לקום בבוקר, אין לי כוח לשיחות מוטיבציה, אין לי כוח לחוות מחדש את ההטרדה המינית ולראות את ההיא כל יום. אין לי כוח לשיחות עם פסיכולוגים, אין לי כוח לשיחות עם פסיכיאטרים. אין לי כוח לעמדות על שלי ואין לי כוח לעשות מה שאומרים לי. אין לי כוח לנשום, אין לי כוח לכאוב ואין לי כוח להכיל. אין לי כוח להיות שם בשביל מישהו אחר ואין לי כוח שיהיה שם מישהו בשבילי. אין לי כוח לחתוך, אין לי כוח לעשן, אין לי כוח לצאת. אין לי כוח להבין אחרים, אין לי כוח להסביר את עצמי, אין לי כוח להקיא ואין לי כוח להשאיר הכל בבטן. אין לי כוח לעלות על המשקל, אין לי כוח לחשוב, אין לי כוח לחלומות האלו יותר. אין לי כוח למחשבות, אין לי כוח לבדידות ולתחושת הריקנות. אין לי כוח להרגיש, אין לי כוח לרצות למות ואין לי כוח לרצות לחיות.
תנו לי רק לישון כל היום ולבכות בלי שתפריעו לי בזמן שאני מדמיינת שהכל טוב, כי אם תפריעו, האשלייה תתפוגג ואני אצטרך להתמודד שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
