kiddo || סיפורים בהמשכים

הודעה !

הפרק קצת עמוס, תסלחו לי :)

פרק14:

ביום למחרת הגעתי כרגיל לבי"ס והופתעתי לגלות פתק שהיה בתוך הלוקר שלי- 'מלון הכפר*, חדר 420, חמש אחה"צ.'

לא זיהיתי את כתב היד אבל היה ברור שהוא היה של בת. תחבתי את הפתק לכיס המכנסיים שלי והלכתי לאולם הספורט לשיעור הראשון.

יום הלימודים עבר מהר ונסעתי לאסוף את מיילי. היא ביקשה שנאכל היום בחוץ אז הסכמתי ונסענו לסניף 'מקדונלדס' הקרוב. לא יודעת איך, אבל מיילי הצליחה להשאיר אותי מחוץ לבית המלון עד שהגיעה השעה חמש.

הגענו למלון וגבריאלה הייתה בדלפק. "היי גבי." חייכתי אליה. מיילי שלחה לה שלום מחוייך ורצה לחדר שלנו.

"אש, בואי. מישהו השאיר לך פה פתק." היא חייכה אליי חיוך מסתורי והושיטה לי פתק קטן ורוד מקופל לשניים. פתחתי את הפתק והיה כתוב בו- 'רצית הוכחה, לא?'

חיוך רחב עלה על פניי באופן מיידי.

"אני מבינה שזה דילן המפורסם." גבריאלה חייכה אליי ושלחה לי קריצה.

הנהנתי בראשי לחיוב כשעל פניי עדיין מרוח החיוך.

"תעלי, הוא מחכה לך." האיצה בי.

עליתי במעלית לקומה הרביעית וכשהגעתי לקומה גיליתי ורד שוכב על הרצפה, הרמתי אותו ואז הבחנתי בעוד ורד ששוכב במרחק כמה צעדים מקודמו, אחריו שכבו עוד שורה של ורדים שהובילו אותי ישר לחדר מספר 420. פתחתי את דלת החדר ולפניי נגלה חדר גדול פי שתיים מהחדרון הקטן שלי. החדר היה חשוך למעט שורה של נרות שהובילו אותי לשולחן אוכל שעליו ניצב בקבוק יין, שני נרות גבוהים ושתי צלחות מכוסות במכסה אלומיניום. דילן ישב על אחד הכיסאות והוא חייך כשראה שאני מסתכלת עליו.

"מה..." התחלתי לשאול, מבולבלת.

הוא נעזר בקביים שלו וקם מהכיסא, מתקדם לכיווני, "רצית הוכחות, נכון? לראות שאני רציני. אז הנה, משהו שיוכיח לך כמה את חשובה לי."

"וואו, זה מדהים." אמרתי מוקסמת.

"בואי נשב." דילן חייך אליי וחזר לשבת בכיסא שלו. התיישבתי בכיסא מולו. דילן הרים את המכסים מהאוכל ובתוך הצלחות שכבו רביולי בטטה ברוטב שמנת, אותם הרביולי שהוא הזמין במסעדה בפגישה הראשונה שלנו. הוא מזג לנו יין והתחלנו לאכול.

דילן ואני ישבנו על הרצפה, צמוד למיטה. האוכל כבר מזמן נגמר אבל בקבוק היין עוד היה חצי מלא. מזגתי לנו עוד כוס יין ולאחריה עוד כוס ועוד אחת עד שהבקבוק נגמר.

שכבנו על המיטה, מביטים בתקרה ומחזיקים את הבטן הכואבת מצחוק. לפתע הרגשתי בחילה נוראית מציפה אותי. התיישבתי על המיטה בבת אחת והרגשתי מסוחררת לכמה רגעים. לא יודעת למה, כנראה בגלל ההשפעה של האלכוהול, פשוט פרצתי בצחוק מטורף, דילן שאל אותי מה קרה ופרץ גם הוא בצחוק. צחקתי וצחקתי עד שכאבה לי הבטן.

"דיי, אני לא יכולה יותר." אמרתי תוך כדיי שאני מנסה להפסיק לצחוק.

דילן המשיך לצחוק.

הבחילה הנוראית ממקודם חזרה אליי והפסקתי לצחוק. "אני לא מרגישה ט...-" התחלתי להגיד עד שהרגשתי גוש עולה בגרוני. רצתי לשירותים והקאתי את נשמתי. שלחתי את ידי אל ידית הניאגרה והורדתי את המים. משכתי מגבת מהשיש וניגבתי את פניי. דילן נכנס לחדר האמבטיה כשהוא דורך על הרגל החבושה, הוא התיישב על הרצפה ושנינו נשענו על האמבטיה.

"את בסדר?" דילן שאל והחניק גיחוך, כנראה עדיין בהשפעת האלכוהול.

"כן... היין..." מלמלתי. הרגשתי הרבה יותר מפוקחת ממקודם אבל עדיין מסוחררת. "בוא, קום." קמתי ממקומי והושטתי את ידי לעזור לו לקום. הוא קם והלכנו בחזרה למיטה כשהוא צולע ונשען עליי. הוא נשכב על המיטה ומשך אותי לשכב צמוד אליו. צחקקתי בלי סיבה וליטפתי את פניו של דילן. "אתה יודע שלא יקרה כלום, נכון?" שאלתי בטון מעופף מעט. כנראה שהשפעת האלכוהול לא פגה לגמרי.

"אנחנו עוד נראה." ענה גם הוא בטון לא מפוקח משהו. חייכתי וקמתי מהמיטה, "אני לוקחת לשתות, להביא לך גם?" שאלתי בזמן שהתקדמתי לכיוון המטבחון.

דילן תוך שנייה התרומם לישיבה והזדקף במקומו, "נשאר עוד יין?" שאל בציפייה.

"לא." צחקקתי. "אני לוקחת מים, ואני חושבת שגם אתה צריך." מזגתי שתי כוסות מים והבאתי לדילן אחת, "תשתה."

ציוויתי עליו.

"לא רוצה." אמר בחיוך דבילי.

"אתה צריך." אמרתי ברצינות.

"אני צריך אותך." קרץ לי. הוא נשכב בחזרה במיטה ותפס את הראש בשתי ידיו, "אווווו... כל החדר מסתובב פתאום." רטן.

הנחתי את שתי הכוסות על השולחן והתיישבתי ליד דילן. "נראה לי שאתה צריך לישון." חייכתי. "וגם אני." הוספתי ונשכבתי לידו.

"את ישנה איתי?" שאל בישנוניות.

המהמתי לאישור.

בבוקר התעוררתי מקרני השמש שהאירו על פניי וסנוורו אותי. דילן עדיין ישן. שכבנו לרוחבה של המיטה כשזרועו של דילן עוטפת אותי. התיישבתי באיטיות במקומי והסתכלתי על החדר המבולגן מאתמול בלילה, כריות המיטה זרוקות בכל החדר, בקבוק היין שוכב על הרצפה, שולחן האוכל עדיין מבולגן...

אמש היה זכור לי במעורפל. דבר אחד וחשוב שדווקא כן זכרתי הוא שאני ודילן לא שכבנו.

הראש שלי דפק כ"כ חזק שהייתי משוכנעת שמישהו דופק לי עם פטישים בתוך המוח. מילאתי לעצמי כוס מים ושתיתי אותה באיטיות. נכנסתי לחדר האמבטיה ועשיתי סידורים של בוקר. כשיצאתי ראיתי שגם דילן התעורר.

"בוקר טוב." חייכתי והתיישבתי לידו.

"אחח... הראש שלי." אמר ותפס את הראש.

"אנחנו צריכים קפה, דחוף." גיחכתי למראה דילן השפוך.

דילן התיישב במקומו והסתכל סביב, על החדר. "וואו, מה קרה פה בלילה?" צחקק.

"האמת שגם אני לא זוכרת הרבה." צחקקתי במבוכה. שיערו המבולגן של דילן נתן לו מראה סקסי מתמיד. דילן תפס אותי בוחנת אותו ומיד הסטתי את מבטי ממנו.

"חדר האוכל ייסגר הקרוב, בוא נרד לאוכל." אמרתי בניסיון להפיג את האי-נוחות ששררה בחדר לכמה רגעים.

דילן הסכים איתי וירדנו לחדר האוכל.

אכלנו בזריזות ונסענו לביה"ס. נכנסנו לכיתה, מאט וזואי ישבו במקום הרגיל ביחד עם ג'ניפר ואריק. התקרבנו אליהם, זואי הייתה הראשונה ששמה לב אלינו, "הנה המתוקים שלי!" אמרה בחיוך. ג'ניפר שלחה לי מבט קר וחזרה לדבר עם אריק.

התיישבנו בשולחן שלנו, זואי ומאט הסתובבו אלינו, "נו, אשלי? אהבת?" זואי שאלה בחיוך מסתורי.

"בטח שאהבתי! מאיפה את יודעת על זה?" שאלתי.

"באמת נראה לך שדילן חשב על זה לבד?" החניקה גיחוך. "הוא בן, הוא לא יצירתי מספיק בשביל לתכנן דבר כזה."

"תהיי בשקט." נהם.

מאט שתק ורק חייך וקרץ לי.

המורה נכנסה לכיתה והשיעור התחיל.

שאר היום עבר רגיל, בסוף יום הלימודים הסעתי את דילן הבייתה. "את צריכה לדבר עם מייקל." אמר לפתע.

"אני יודעת." נאנחתי.

"הוא לא רצה לפגוע בך. בדיוק כמוני, הוא רק רוצה לעזור." הוסיף.

הורדתי את דילן בבית ונסעתי לכיוון הקניון. נכנסתי והלכתי לבית הקפה, לא הופתעתי כשראיתי את מייקל עומד מאחוריי הבר, אבל הופתעתי לראות אותו מפלרטט עם מישהי. נכנסתי לבית הקפה והתיישבתי על הבר, במרחק כמה כיסאות מהבחורה שהוא פלרטט איתה. מייקל שם לב אליי, הוא אמר לבחורה משהו ובא אליי.

"היי בוס." חייכתי אליו.

הוא נראה מופתע קצת, "אשלי. מה את עושה פה?" שאל.

"באתי להתנצל. אני מצטערת על ההתנהגות שלי. פשוט... קשה לי שמתערבים לי בחיים." אמרתי ומחקתי את החיוך מפניי.

"סלחתי. אז, את חוזרת לעבוד איתי?" שאל בחיוך.

"בתנאי שתפסיק להזכיר את העניין עם המשפחה שלי כל פעם. אני מסתדרת לבד." אמרתי.

הוא הסכים. קבענו שאני אבוא לעבוד מחר ונסעתי בחזרה לבית המלון.

השבוע עבר כרגיל, עבדתי אצל מייקל, נפגשתי עם דילן עוד כמה פעמים וביליתי הרבה במלון עם מיילי. ניק כמעט ולא היה איתנו, הוא היה עם גבריאלה, כ"כ שמחתי בשבילם!

בסוף השבוע החלטנו לחזור הבייתה. ארזנו את כל הדברים ונסענו הבייתה. כשהגענו הבייתה, מיילי ואני עלינו למעלה עם התיקים וניק נשאר למטה. צעקות התחילו להישמע מלמטה, ניק ואבא. מיילי הלכה לחדר ואני ירדתי למטה.

"תראו מי פה! הזונה הקטנה של העיר! עם כמה בנים כבר הספקת לשכב?" אבא צעק עליי.

"דיי כבר! נמאס לי ממך!" צרחתי. לא יכולתי יותר לספוג את הצעקות שלו. "אתה זבל של אבא! זבל של בן אדם! אני לא מבינה למה אמא התחתנה איתך בכלל! מגיע לך מוות איטי וכואב!"

"תסתמי את הפה שלך! חבל שנולדת בכלל! את ילדה טעות!" צעק עליי. ניק עמד בצד והסתכל עליי, מופתע ממני.

"חבל שאתה חי." אמרתי בכעס. אבא התקרב אליי וסטר בחוזקה על לחיי. הרמתי את ראשי וירקתי עליו. הוא דחף אותי על הרצפה ובעט בגבי בחוזקה. ניק תפס אותו והרחיק אותו ממני. הכאב היה חד וצורם, כאב בלתי נסבל. שכבתי על הרצפה, מתפתלת מכאבים. במפתיע, אימי רצה מהסלון ובאה אליי. "אשלי!" קראה בשמי בעודה בוכה. היא התכופפה אליי ומאז אני לא זוכרת הרבה. ראשי החל לפעום בחוזקה ועיניי נעצמו לאט, לאט.

*(מלון הכפר זה המלון בו אשלי שוהה עם ניק ומיילי)

אני מצטערת שאין תמונה וגם אין לי זמן ממש לכתוב לכן כי אני ממהרת לעבודה..

גם לא הספקתי לעבור על הפרק אחריי שהעתקתי מהוורד אז אם יש שגיאות, משהו לא נראה לכן- תגידו לי ואני אתקן !

אני מבטיחה שאני אשתדל להעלות פרקים בתדירות יותר גבוה!

בנתיים, יום טוב לכן ! :)

עריכה:

בטח שמתם לב שהתחדשתי בעיצוב חדש לבלוג !

אז אני רוצה להגיד תודה רבה ל- לורן - סיפורים בהמשכים על העיצוב המתוק !

אוהבת ! 3>