kiddo || סיפורים בהמשכים

אני חייבת לכן התנצלות.. היה לי שבוע עמוס מתמטיקה עד הבגרות(היום!!) ולא היה לי זמן לכתוב..

ו... אממ.. טוב.. המחברת של הסיפור נקרעה לי ונשארתי רק עם חצי מהפרק השני אז אני מעתיקה אותו וכותבת את השאר פה..

פרק 2:

אני לא בטוחה כמה זמן שכבתי שם אבל נפלתי לשינה עמוקה, כשהתעוררתי הופתעתי לראות את אדריאן יושב לידי ומלטף את שיערי ברכות, "בוקר טוב ליפיפייה הנרדמת."

"מתי הגעת?" התעלמתי מהשאלה שלו.

"לפניי שעה בערך. בחיי, את ישנה חזק!" הוא נשכב לידי, מניח את שתי ידיו מאחוריי ראשו. "מצאתי אותך פה אחריי ששמעתי נחירות בכל הכפר. הייתי חייב לחפש את הדוב שנוחר ככה!"

תקעתי בו מרפק, "אני לא נוחרת..." מלמלתי.

"הו, זה בסדר," הוא נשכב על הצד, עם הפנים אליי, נשען על ידו הימנית, "אני עדיין אוהב אותך."

חיוך לא רצוני עלה על פניי , גלגלתי עיניים.

"תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא מרגישה אותו דבר כלפיי." ביקש.

"אדריאן, אתה החבר הכי טוב שלי, בטח שאני אוהבת אותך." חייכתי וליטפתי את פניו שהתמלאו שכבה דקה של זיפים מחוספסים ונעימים.

"את יודעת למה התכוונתי," הוא אחז בידי והצמיד את שפתיו עליה, מנשק נשיקה אחת עדינה ומיישר את מבטו אליי, "תגידי לי שאת לא חושבת על היום ההוא לפניי כמה שנים, על הנשיקה ההיא, תגידי לי שזה לא נמצא במחשבות שלך כל יום וכל רגע שאנחנו ביחד."

פתחתי את פי על מנת לענות לו, אבל שום קול לא יצא. הוא צודק. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.

"אני רוצה אותך, זאת בדיוק הסיבה למה אני לא מסתכל ולא הסתכלתי על אף אחת בכפר, אני...-"

קטעתי אותו, "אמרנו שנשכח מזה, אתה יודע שהמשפחה שלי לא תקבל את זה שאני אתחתן עם חוטב עצים, הם חושבים שמגיע לי מישהו מהמעמד הגבוה."

"ממתי אכפת לך מה המשפחה שלך חושבת?"

שתקתי. מבטי נח על השפתיים של אדריאן, השפתיים שכבר שנים אני מפנטזת עליהן.

"אנחנו יכולים להיות ביחד, את יודעת, אף אחד לא חייב לדעת מזה," חייך. הוא הניח את ידו על פניי ברוך, "חיים רק פעם אחת, אז למה לא לנצל את החיים עד הסוף?"

התענגתי על מגע ידו שליטפה את ידי ברכות. בלי ששמתי לב, אדריאן התקרב אליי עוד ועוד עד ששפתיו כבר רפרפו על שלי. השפתיים הבשרניות והטעימות שלו, הטעם המתוק של הנשיקה שנשאר בדיוק כמו שזכרתי. הוא מצמיד את שפתיו שלי וליבי מחסיר פעימה, אני יודעת שזה לא בסדר, אבל אני לא נרתעת כי זה פשוט, באמת ובתמים, התגשמות חלום. הרגע החלומי הזה מנתק אותי לרגע מכל מה שקורה בכפר ובבית ומשכיח ממני את המחשבות על - מה יהיה ומה יחשבו. אדריאן מפשק את שפתיי בעזרת שפתיו ודחוף את לשונו, ולמרות כל החששות שלי, התחושה היא מדהימה וגורמת לי לזרמים חשמליים בכל רמ"ח איבריי.

לאט ובעדינות אדריאן פותח את המחוך שלי ואז מסיר גם את חולצתו. אנחנו מתנשקים בלהט, מלטפים ומתנשפים, מתענגים על כל שנייה מהרגע האסור הזה.

וככה אני מתמסרת לגבר לראשונה בחיי, החדר הקטן שמעל האסם.

אני מלטפת את גופו החשוף של אדריאן ששוב לידי, מכוסה בזיעה חמה ומתוקה, זיעה של אהבה. "זה היה ברור שזה יקרה מתישהו." אדריאן פלט לפתע.

"ברור? לי זה לא היה ברור. תמיד חלמתי שהפעם הראשונה שלי תהיה אחריי החתונה עם הגבר שאני אבלה איתו את שארית חיי."

"זה עדיין יכול להיות ככה, שנבלה ביחד את שארית חיינו." הוא אימץ אותי לחיקו ונשק קלות על ראשי.

"אבל אדריאן...-"

הוא קטע אותי, "בואי נעזוב את זה היום. נהנה מהרגע ונתעסק בזה מחר."

הנהנתי, על פניי עלה חיוך קטן והשענתי את ראשי על החזה המוצק של אדריאן, רק נהנית מהרגע.

*          *          *          *          *

אני ממש מצטערת שהפרק כ"כ קצר! אני פשוט חייבת להתארגן ולצאת לבגרות !

שיהיה בהצלחה בבגרות לכל מי שעושה !

אוהבת 3>