love stories

ניק...יעשה לי דבר כזה? לא לא אני לא רואה טוב, סער הסתובב לאן שהסתכלתי ,"מתחברת במהירות איילין תיראי מצאה לה חבר" הוא אמר ואז חזר מבטו אליי, הוא לא הבין מה אמר עכשיו אני לא יוכלה להאשים אותו הוא לא יודע!

ניק ואיילין כל כך קרובים ואחרי שהוא יודע מה קרה עם דן .. מה זה זה לא אמיתי נכון זה סיוט ? תעירו אותי! למה הם צמודים כל כך! "הכול טוב?" שאל אותי סער מנסה להסיח את דעתי מאיילין וניק, "לא!" צעקתי עליו דמעות עמדו בעיניי מה היא מנסה לעשות לגנוב לי את כל החברים חרם?!תיקון... את כל הבנים ! קמתי משם ורצתי לתוך המסיבה, רוצה כבר ללכת הביתה, איילין וניק אפילו לא שמו לב אליי, כל כך קרובים צמודים! דדיי די ..

"מה את רוצה איילין?" שאל אותה ניק, "סתם לדבר" היא אמרה והתקרבה אליו, "שמעתי על הסיפור עם דן למה עשית את זה?" "אוחח כולם שמעו עזוב את זה.." היא צחקה והחזיקה לו את היד, "ומה בדיוק קרה אתמול ?"הוא שאל , "הממ כבר שחכתה?"

"לא קרה אתמול כלום איילין, " "תקרא לי אלי ככה כל החברים הקרובים שלי קוראים לי" היא חייכה אליו והחיזקה את ידו שוב, "אני לא חבר קרוב שלך עכשיו תפסיקי להידבק אליי" צרח ניק והלך משם , לעבר בחזרה למסיבה, סער עמד שם מסתכל על איילין ,"מה יש הלך כעוס הבחור" אמר לה, "סתם הוא עייף אבל איזה חמוד הוא נכון???" היא שאלה אותו מצפה לתגובה סער עמד שם בוהה בה וצוחק , "ברור כן בשבילך כל בן אדם שני יפה ותידבקי אליו" ענה לה והלך משם,

"היי לאן זה ?" שאלה דנה אותי שבאתי לצאת מהבית , "הביתה" אמרתי הדמעות עדיין עמדו בעיניים,"למה מאמי מה קרה?" "כלום אין לי חשק" "בואי " היא לקחה אותי לשירותים וסימנה לליאן לבוא , ליאן עזבה הכול ורצה אלינו ככה זה שחברה בצרה, "כן ?" ""מה "אמרתי להם ,"ספרי אנחנו מחכות "

סיפרתי להם הכול כל מה שקרה שאיילין ה%#$ הזאת רוצה הכול לעצמה נדבקת לאחרים כמו (אתם יודעים )

"איזה... וי!" צרחה ליאן, "אני עכשיו יראה לה מזה!" הוסיפה ובאה לצאת לשם , "אל תעשי דרמה זה לא שווה אולי מאי לא ראית טוב מרחוק אוילי היא נדבקה אליו כמו שעשתה לדן " הרגיעה דנה את שנינו , "אולי ואולי.."גייס קטע אותי באמצע שהתפרץ לשירותים , "הממ שיחת בנות שמעתה?! לדפוק בדלת שמעתה?"צעקה עליו ליאן, "זה לא זמן לזה יש מכות בחוץ" הוא אמר אני ליאן ודנה ישר רצנו לברר מה קרה, ראינו את טלי רבה אם איילין , שניהן מושכות אחד לשני בשיער ואפחד לא חושב להפריד!? פתאום ראיתי את סער מתפרץ ומפריד בין אחותו לטלי. מה נהיה בינהם הם היו חברות! "יש תשובה אחת .."אמרה דנה " ניק " השלמתי את מה שדנה רצתה להגיד, "איפה הוא בכלל?"שאלה ושנינו חיפשנו בזמן שליאן גייס וסער מפרידים שם, "חזר הביתה" אמר כריס שנינו הסתובבנו אליו," מתי?"

"הוא היה נסער ופשוט רצה לחזור לא יודע מה קרה לו" אני ודנה הסתכלנו אחת על השנייה " אילין" אמרנו ביחד, "שוב זאתי" "כן ה-זאתי נדבקת לכל בן שהיא רואה תיזהר שלא תהיה הבא בתור " אמרתי לו וצחקנו , "תאמיני לי היא לא הסגנון שלי וגם .."כריס עצר את עצמו מלהגיד את המשך המשפט , "וגם מה?" שאלה דנה, הוא "אווח שני אלה" אמר גייס שהצטרף לשיחה שלנו , "עזבו " אמר כריס והלך לשתוות בבר מים ,

"מה קרה לו?" שאל גייס, "כלום סתם .."אמרתי אבל באמת מה.. "טוב מה נהיה עם טלי ואיילין,?"

"ליאן סילקה אותם מהבית שירגעו אין לי מושג למה הם התפרצו ככה אחת על השנייה" אמר גייס, "טוב..." דנה צחקה, "לכם יש מושג..."גייס חייך ,"ניק" אמרנו אני ודנה ביחד, "אנחנו חושבות ... כי מה שראיתי מקודם .."אמרתי, "איזה מעצבנת היא אל תדאגו אליי בי היא לא תיגע!" אמר גייס מתגאה, וכולנו צחקנו , "היי" אמרה ליאן שהתישבה ליד כריס בבר, "היי" הוא אמר נבהל בקטנה, "מה קרה הבהלתי אותך ?"צחקה ליאן, "לא סתם .."אמר כריס והסתכל עלייה, "איזה מעצבנוות טלי ואלי האלה!" "חחח אלי" הוא צחק, "כן כמעט הרסו לי ת'בית " "העיקר זה לא קרה"

"אני פורש לבית באה דנה?" שאל רז , "ייאלה חיים " אמרה לו ואמרה לנו להתראות והלכה, "איפה דן ?"שאלתי את גייס שהם הלכו, "בסוף לא בא...צילומים" אמר, "חבל טוב בקושי אנשים נשארו, "אמרתי והסתכלתי סביב, רק אני, גייס, ליאן וכריס בבר, עוד שני אנשים שעכשיו הלכו שראו שריק..ו..סער? סער...

"שמעתי גר איתך הסער הזה "אמר גייס, "כן ואיילין אוף איתם" "לא נורא מסתדרים " הוא צחק, "לא עם מפלצת!" צרחתי וסער התקדם לעברנו , "הי " אמר לו גייס, "אחלה מסיבה" אמר סער ,"כן אם לה היה ת'ריב המפגר בכלל" התערבתי, "כן אחותי לפעמים ממש משוגעת " הוא צחק, "לפעמים?!" אמרתי וכולם צחקו, ליאן וכריס הצטרפו אלינו ישבנו שם סער ממש השתלב איתנו לרוב הפתעתי, כנראה טעיתי בגישה הראשונה שלי אליו, אפשר להתחבר איתו הוא ממש שונה מאחותו, טוב ועכשיו אני יגור איתו...אחרי כמה זמן היה כבר מאוחר והייתי צריכה לחזור "ייאלה חבר'ה נראה לי אני יחזור" אמרתי ,"אני יבוא איתך ילווה אותך " אמר סער, "טוב ביי "אמרו לנו והלכנו כל הדרך דיברנו הכרתי אותו יותר, "ועכשיו את יוכלה להגיד לי למה היית כל כך עצבנית בגינה מקודם?" "סתם עזוב" אמרתי "תרגישי חופשי " "עדיין לא" אמרתי ,"אז..אני תמיד פה בשבילך " הוא אמר והייתי בשוק מהמשפט הזה....

הדמעות מנסות לא לרדת ,

-

מקווה שאהבתם את הפרק ואת העיצוב החדש♥

ואני צריכה את העזרה שלכם במשהו מממש חשוב!! תיכנסו לדף הזה- http://www.facebook.com/54jeans?ref=stream תעשו לדף לייק

ובצד תסתכלו רותם טלקר פריסמה תמונה "גם אני קונה בגינס 54"

תעשו לתמונה לייק! למי שיש בעיה שיפנה אליי בתגובה,

מי שעושה לייק ואומר לי פה בתגובות אני מפרסמת את הבלוג שלו בפוסט שאני יעשה בקרוב  ♥

היי זאת ההגשה לבלוג הזה סאמר מקווה שתאהבו :) זה סיפור מדע בדיוני למרות שאני לא הכי טובה בסיפורי מדע בדינוי זה מה שצריך אז אני ינסה ...

****

קפיצה לעתיד

"אמא הם קיימים אני יודע! " אמרתי לה אבל היא כמובן לא התייחסה, "תפסיק החיים השתנו ! תפסיק לדמיין!" 

היא צעקה עליי והכינה אוכל, " אמא אני יוכיח...יוכיח לכולם שיש דבר כזה..יש דבר כזה חייזרים! " צעקתי והלכתי לחדר התיישבתי על המיטה, מסתכל סביבי אני מאמין בזה  שיש עולם שכולו מלא ביצורים אחרים לא כמונו ,

ישנתי עם הקומיקס הרגיל שלי קורא וקורא עד שאמא שלי שמה לב שיש אור בחדרי , "תישן ! אתה צריך לקום מחר !" שמתי את הקומיקס בצד וחשבתי על זה כל הלילה... חלמתי... 

שאני אני ילד בן 11 זוכה כולם מריאים לו...אני גילתי את החייזרים , מביאים לי מדליה ומכבדים אותי..קמתי לפתע לשמע רעשים מהחלון , פתחתי אותו שיפשיתי את עיניי לראות שאני רואה טוב, "לא אני לא מאמין " צרחתי בשמחה אני מקווה שלא הערתי את אמא, יצאתי מהחלון במהרה חללית ענקית עמדה מולי, התקדמתי לעברה ושמעתי קולות , "היי?" אמרתי מצפה לתגובה , משהו זז שם יכלתי לראות את זה "כנס" משהו בתוכי אמר לי.. נכנסתי לחללית , והוו זה ממש לא כמו בסרטים! זה מושלם ... כמו בית כזה קטן מרחף , הדלת מאוחריי נסגרה ורציתי להבין מה הולך פה לא לא פחדתי, "כן שמעתי שבונוס יש חיים ... " שמעתי קול , "מישהו?!" אמרתי בלחש אבל שם זה היה נשמע כמו צרחה, לרגע הייתה דממה, זה חייזרים ?! איך הם מדברים?! 

לא עבר דקה והייתי מוקף צלים שהתקדמו והבנתי שצדקתי אלו חייזירים! "אני צריך להגיד לאמא!" אמרתי בשמחה אבל לא ידעתי איך לצאת משם , "שלום ?"אמר חייזר אחד והסתכל עליי ,"היי!" אמרתי לו מתלהב מכל רגע כאילו הוא חלום , "בוא" אמר חייזר אחר והחזיק אותי, והוו הם נראים ממש כמונו טוב בערך, הם לא כחולים כמו שכולם אומרים יש להם ראש גדול וגוף קטן ממש כמו הבראציות של אחותי, 

"נראה לו?" שאל חייזר אחד, לא הבדלתי בינהם אבל מהצד ראיתי חייזר אחד שרק הסתכל עליי, חייכתי אליו וסובבתי מבטי בחזרה לאסיפה שהם עושים מולי, הרגשתי שהחייזר הזה בצד בוהה בי! הסתכלתי עליו שוב וחייכתי, כבר הרגשתי לא בנוח , עבר דקות ועמדתי שם ,"טוב די!" צעקתי על אותו חייזר שנבהל וברח משם ,"אופס" כל האסיפה הסתובבו אליי, "בוא ילד" גרר אותי חייזר והושיב אותי במושב כלשהו, "לאן?"

"לעתיד"

שמעתי עתיד כולי הייתי בהתרגשות שלא יודע מאיפה באה..עתיד?! "אלף שנה קדימה וזה מה שיהיה" אמר החייזר וחייך, בהיתי בו הוא עדיין חייך , "הממ טוב! " אמר החייזר, "יש לכם חיוך שונה" אמרתי

"כן תחדש לנו.."צחק חייזר אחר , "אתם ממש לא כמו הדרדסים " צחקתי, "לא כמו בקומיקס שלי " מילמלתי,

"הגענו" שמעתי קול ,"מה כל כך מהר לא הרגשתי כלום..."

"אתה לא אמור" הם גררו אותי החוצה והוו ראיתי עולם ... ראיתי חייזירים ובני אדם וחלליות מרחפות באוויר וגם מכוניות לידם , האנשים שונים...לבושים שונה כמו חליפות כאלה, והחייזירים שם בני אדם לכל דבר , והוו סוף סוף אני רואה את העולם שדמייני, חבל שאני לא יכול לצלם , "זה כל כך יפה" אמרתי בוהה בהכול לא רוצה לצאת משם , "צריך ללכת "

"לא לא רוצה!" צרחתי, "חייב אם תישאר פה עוד כמה דקות תישאר פה לנצח ואתה לא רוצה שזה יקרה" "דווקא כן " חייכתי, החייזירם הסתכלו אחד על השני מופתעים כמו מאיפה בא היצור הזה... "טוב אבל אנחנו צריכים לחזור למאדים " הם אמרו ולקחו אותי חזרה לחללית והוו איזה הרגשה מוזרה זה אחרי שרואים את העתיד, "אני חושב שתחזור הביתה" "לאא אני רוצה להיות איתכם במאדים " "זה לא אפשרי לבן אנוש" הינהתי בעצב בזמן שהחללית חזרה לביתי עדיין היה חושך , "ביי "אמרו כולם ונופנו לשלום , חיבקתי את כולם ודמעות  יצאו מעיניי, הם הסתכלו עליי מוזר ואז חייכו אחד לשני והחזירו בקידה מוזרה, נשכבתי על המיטה מנסה לעכל הכול ... אולי אני לא יוכיח את זה לעולם אבל בשבילי הגשמתי חלום וזה מספיק לי... רק חבל שאני לא אחיה עוד אלף שנה:\ XD

****

הסווף יצא קצת ארוך..סורי מקווה שאהבתם♥

יאיי סוף סוף פרק ראשון אני מצפה למלאא תגובוות כן ? כמה השקעתי ועוד פרק ארווך יחסית :)

אז תהנו פרק ראשון למלכת השכבה♥

****

"דיי בוא כבר לא כל יום חוגגים שנה " אמרתי לו בטלפון מצפה כבר לחגוג,"חכי אני מתכונן כמו שאמרת לא כל יום חוגגים שנה " הוא צחק ,"טוב דבר איתי חיימ " 

"אני מנתק" "לאא!!" צרחתי אבל הוא ניתק ואני התחלתי לצחוק מצפה לו כבר! יושבת על המיטה הסתכלתי על התמונה שלנו והמתנה שאני כבר מתה לתת לו יוו אנחנו חוגגים שנה חברות ,התלהכתי בחדר הכול היה מוכן החטיפים הסרט רק הוא.... לא פה אוחח נמאס לי כבר לחכות התקשרתי אליו , לא עונה השארתי הודעה " חיימשלי ייאלה כבר לא צריך להשקיע כל כך בלבוש " אבל אפחד לא ענה... 

עברו שנתיים ועדיין אפחד לא ענה ... 

**** 

"קומי ישנונית כל כך חיכת ליום הזה " שמעתי את אמי צועקת , "קממה" צווחתי ,כן באמת חיכיתי יום הראשון ללימודים! חיוך עלה בפניי ,ציחצחתי שיניים אכלתי ארוחת בוקר ורצתי להתארגן , חיפשתי בגדים ללבוש בארון , "אמרתי לך להוציא אתמול " שמעתי את אמי וצחקתי ,

לבשתי את זה- http://www.polyvore.com/untitled/set?id=26869445

סידרתי את השיער עשיתי בייביליס התאפרתי וסוף סוף הייתי מוכנה, "מאמי איזה יפה" אמרה אמי וצילמה אותי, "בהצלחה היום " היא הוסיפה וחיבקה אותי, "תוודה" אמרתי לה וירדתי למטה שמה פגשתי את נינה ,"נינוווש"

חיבקתי אותה חזק חזק, "ונסוווש התגעגעתי " היא אמרה , "את בסדר כן ? " שאלה , "ברור"

"היום הזה התאריך הזה ... "מילמלתי, "זה..היום הראשון "אמרה נינה, "ואיזה יפה את " היא שינתה את הנושא, "גם את .. " אמרתי לה ונזכרתי ...נזכרתי באותו יום ,

****

"איפה אתה.. " מילמלתי לעצמי שראיתי שכבר שעות והוא לא בא , "כמה זמן " ירדתי למטה פתחתי את הדלת אפחד לא היה ניסתי להתקשר שוב אבל כלום ... אין מענה, לא הפסקתי ככה עברה עוד שעה אפחד לא עונה בחוץ לא היה סימן אליו וגם אפילו הייתי בבית שלו ואפחד לא פתח! כל כך נבהלתי התחלתי להילחץ ,פתאום מישהו התקשר אליי רצתי לענות ... ושמעתי מה שבחיים לא חשבתי שאשמע...

**** 

" הגענו " הכריזה נינה "הממ כדור הארץ לונווס" היא אמרה המשפט הזה תמיד הצחיק אותי אבל לא עכשיו ,עכשיו הייתי שקועת זיכרונות ,היא צעקה והתעוררתי כאילו מחלום ,"אל תגידי לי שחשבת עליו ""כן אני לא אשקר כבר שנתיים ..." "חיימי בואי נדפוק כניסה זה יעבור זה תמיד עובר"

כן ...זה תמיד עובר...אבל לא ביום הזה שיכלנו לחגוג שלוש שנים חברות ... שנתיים עברו והוא לא יוצא לי מהראש אני תמיד נזכרת בשיחה שהרסה את חיי בציפייה למשהו שכבר לא קיים ....

"אההעע מושלמוות" מעיין רצה לעברנו מחבקת אותנו , נכנסנו בשער ככה כמובן לדפוק הופעה! הסתכלתי על כולם ...אבל המבטים היו במקום אחר... היה אסיפה ליד השכבה... "מה הולך שם ?" שאלה נינה ,"בואו נבדוק" אמרתי והתקדמנו ביחד לשם , "היי " זה היה כריס עמד בדרכנו ,"היי " אמרה נינה מתלהבת אחח שניהם מאוהבים אחד בשני בסתר ולא מראים א זה זה כל כך שקוף אמרנו לו שלום נינה נשארה איתו אני ומעיין רצינו לראות מה יותר מעניין מאיתנו , "או מי גוד!" שמעתי את נעמי צורחת , "היי נעמי מה הולך שם? " שאלתי אותה ,  "נער חדש בשכבה " אמרה, "אוחח ירד להם ההתלהבות!" אמרה מעיין והתקדמנו לעבר הכיתה, בלי לראות מי החדש, "מסקרן אותי לראות אותו" אמרתי וחייכתי, "אחח מאמיי בואי" היא צחקה באנו לצאת מהכיתה ומעיין נתקלה בדין ה"ילד הרע" "היי " הוא אמר וקרץ לה , "הייי התגעגעתי "אמרתי לו והתחבקנו הוא כמובן אחד מה'חברה שלנו , "היי " אמרה מעיין שניהם רבים כל הזמן .. אבל הם כאלה דומים...רגילים לקבל מה שהם רוצים...אוהבים לעשות כיף חיים מכל דבר ובלאגן , השארתי אותם שם לריב והלכתי גם עדי האוייבת שלי כמובן עמדה באסיפה ואז ראיתי אותו בולט עם נוחכות יפה כזה...מיוחד ...אמרתי שלום לכמה שם כולל מאט שבדיוק בא אחח אוהב לבוא בדקה ה-90 אין עליו חח ,

"גייק" שמעתי קול זה היה ויל ,"וילוווווווווווווש!" צוחחתי הרסתי לכמה את האוזניים וראיתי שכל המבטים הופנו אליי כולל החדש , חיבקתי את ויל חזק ... ואז נזכרתי מה הוא אמר ,"גייק?!"שאלתי מופתעת בטעות בקול , החדש הסתכל עליי ואז בדיוק היה צלצול, "לחדש קוראים גייק" אמר ויל וצחק, "אויי אתה כל כך מת! ואתה גרמתה לי לצרוח את שמו ואני בכלל לא ידעתי אוי נוו בגלל זה הוא חייך " צעקתי עליו ,והוא צחק שנינו התקדמנו לכיתה, "איך את עם היום הזה ?" שאל , "בסדר" אמרתי " והאמת ?" הוא שאל אחח הוא כל כך מכיר אותי, "לא טוב כל כך " הוצאתי את זה, "תעברי את זה כמו גדולה... " הוא אמר וחיבק אותי חצי חיבוק, "אני מקווה" 

נכנסנו לכיתה ראיתי את גייק שם אוו הוא גם בכיתה איתנו ואיזה פאדיחות עשיתיי פאק!!

התיישבתי וחיכנו למורה שבדיוק נכנסה ... אני חייבת לשכוח מזה מהתאריך הזה ... זה לא יכול לרדוף אותי כל הזמן זה נגמר... זה היה לפני הרבה זמן ואני חייבת להתגבר על עצמי ...

****

"הוא עבר תאונה...הוא כרגע במצב קשה בבית חולים..."הטלפון נפל לי מהיד לא יכלתי להמשיך לשמוע , דמעות ירדו וירדו .... הבנתי שזהו לא זה לא יכול להיות ! צרחתי בבכי תים אחי ששמע רץ אליי וניחם אותי , נסענו לבית חולים וגילנו שזהו ....חשבתי שחיי נגמרו הייתי בדיכאון ולא יכלתי לעשות כלום ... החזקתי את התמונה ביד...כולה הייתה רטובה מדמעות, זה הסוף "הוא כבר לא איתנו " שמעתי....

הצייפיה למשהו שלא יבוא :'(