אליסיום הוא סרטו השני של ניל בלומקמפ, הבמאי-תסריטאי של 'מחוז 9', סרטו הראשון אשר יצא בשנת 2009. מחוז 9 היה סרט מצוין מסיבה עיקרית אחת: הוא לא היה עוד סתם סרט מד"ב. אני חייב להודות שמדע בדיוני הוא מהז'אנרים הקולנועיים האהובים עליי. כשהוא עשוי טוב, הוא יכול להעביר מסרט בצורה הטובה ביותר, והשימוש בטכנולוגיה, או כל שטיק אחר הוא רק המשל. כל קיץ אנחנו מוצפים בסרטי מד"ב, רק השנה אפשר לספור את 'אבדון'; 'העולם שאחרי'; 'האויב בתוכנו – סטארטרק'; 'רידיק', 'כבידה'; 'משחקי הרעב: התלקחות', שלא לדבר על כל סרטי הקומיקס וגיבורי העל למיניהם שלצערי נכנסים לז'אנר. הרוב המכריע הוא סרטי אקשן שוברי קופות, אך שום דבר מעבר לכך.

מחוז 9, לא היה עוד אחד מני רבים. הוא היה סרט אישי על גזענות ואפרטהייד, במסווה של סרט אקשן להמונים. נדמה שבלומקמפ ניסה לעשות את אותו מהלך בסרטו השני, רק שהפעם מקרה המבחן הוא קפיטליזם ועושר ועוני. מה רע? רע מאוד – 'אליסיום' בשונה מ'מחוז 9' הוא אכן רק עוד סתם סרט. שיהיה ברור, סרט כזה יכול להיות מהנה מאוד, אבל כגודל הציפייה לסרט מדע בדיוני איטיליגנטי ובעל אמירה, כך גודל האכזבה מסרט אקשן שבטח ישכח בנגלה הבאה של סרטי הקיץ.

בעולם עתידי בו ממשלות העולם קרסו והחיים על כדור הארץ הם עוני מוחלט (אתה מזליסט אם השגת עבודה פשוטה וכל החבר'ה מהרחוב יקנאו בך), העשירים חיים במקום אחר – "אליסיום" – מעיין תחנת חלל בה הכל מושלם: אין מחלות, בעיקרון גם לא מתים אף פעם. מאט דיימון, משחק את מקס, פושע לשעבר שכיום עובד במפעל על כדור הארץ. במהלך מאוד שטותי וצפוי (באמת, אבל ממש) מקס נכנס לתא בו הוא סופג אנרגיה שתגרום לו למות תוך חמישה ימים. מזל שבאליסיום יש מכונות שמתקנות בדיוק את הדברים האלה, כי מקס חלם להגיע לשם כל חייו. בעזרת שלד חיצוני שמורכב על גופו, ינסה מקס להגיע לאליסיום, ובדרך להתמודד מול ג'ודי פוסטר בתפקיד דלקורט - מזכירת ההגנה של אליסיום, ושרלטו קופלי בתפקיד הנבל בעל המבטא המחריד קרוגר. לדמויות אלה מצטרפות חברת ילדות (אליס בראגה מ'עיר האלוהים') ובתה החולה, שנכתבו כדי לספק את הצד כביכול מרגש של הסרט. כל זה מוביל את מקס לסוף היותר מהרואי ומעלה גיחוך שלו.

לפני הכל, המשחק בסרט פשוט איום. אפילו מאט דיימון וג'ודי פוסטר, זוכי אוסקר, נותנים הופעות מביישות. גם קופלי, השחקן הקבוע של הבמאי, ששיחק ב'מחוז 9' את הגיבור החביב בצורה חמודה מאוד, מתפספס כאן. בכלל המשחק בסרט כל כך מוגזם שזה צורם כי לא נראה שלסרט יש הומור עצמי לגבי זה.

חוץ ממשחק מוגזם, הסרט לוקה בעלילה גנרית מאוד, וצפויה מלכתחילה. אין כאן שום דבר שלא ראינו בעבר. נסיונות כושלים לרגש או להיות מתוחכמים מעלים גיחוך. שיהיה ברור, אולי בשביל מישהו אחר זה יהיה אחלה סרט אקשן להנות ממנו כשעה וארבעים דקות ואז לעבור הלאה, אבל בשבילי סרט מדע בדיוני עם כזה פוטנציאל צריך להיות יותר מזה. לעזאזל, אפילו הבמאי והכוכבים לא מסכימים לגבי קיומה של השקפה פוליטית לסרט. ולגבי האמירה שכן קיימת בסרט, כל המסר שלו, מתומצת למשפט אחד של ג'ודי פוסטר, והמשמעות נעדרת מכל שאר חלקי הסרט. בהעדר המשמעות הסרט הוא כזה: עשירים נגד עניים.

הסרט מתחיל דווקא טוב, בדרך שמזכירה למען האמת את ההתנהלות עם 'מחוז 9': אליסיום מתחיל כסרט אישי שבו הסיפור האישי של הפרוטגוניסט מגיע כדי להעיד על התופעה אך גם להעיד על עצמו. יש לו דרך ליצור את העולם העתידי או הטכנולוגיה כדי להיות הרקע לעלילה ולא העלילה עצמה. אבל, מהר מאוד הסרט לוקח פניית פרסה ומנסה להיות סרט אקשן גדול מימדים, רק שבתחום הזה בלומקמפ פחות מצטיין, והסרט הופך להיות מאוד רדוד ושטחי גם מבחינת העלילה.

אם אליסיום הוא לא סרט עם אמירה פוליטית ברורה, אז הוא לא מוכיח את ההבטחה שמצאנו בניל בלומקמפ. וזה אומר שהוא סתם עוד סרט אקשן גנרי וחסר משמעות, שכדי להנות ממנו צריך לסגור את המח בכניסה לאולם, ולהנמיך ציפיות. זאת מבחינתי - אכזבה.