הנה הסתיימה לה שנת 2013, עוד שנה בקולנוע. תרשו לי להצטרף לטרנד של רשימות הסיכום ולהכין אחת משלי. התאריכים מתייחסים להפצה הרשמית בארץ (אם קיימת), והסדר של הסרטים אקראי. אז סלחו לי על האיחור האופנתי שגלש ל 2014, ובלי הקדמות מיותרות, הנה הסרטים שעשו לי את השנה, וגם כאלה שלא:

האכזבות והכשלונות

אליסיום – Elysium (ארה"ב 2013)
 הוא ללא ספק הסרט המאכזב של השנה. אחרי "מחוז 9", ניל בלומקמפ יועד להיות היוצר שיכניס איכות ואינטילגנטיות לאוקיינוס של סרטי האקשן הבנאליים שמציף אותנו שנה בשנה, האדם שיכניס לי קצת מדע בדיוני טהור וטוב לוריד דרך מסך הקולנוע. אליסיום לא היה כזה, וגם לא משהו בכלל :(

הפרש הבודד – The Lone Ranger (ארה"ב 2013)
גור ורבינסקי יודע לביים אקשן מהטל, אבל חוץ מזה הפרש הבודד הוא סיוט משמים. הסרט נמרח יותר מקוטג' למריחה ונמתח יותר ממסטיק לעוס, סיפור המסגרת (אם אפשר לקרוא לו ככה) רק מחמיר את המצב, וג'וני דפ מאוס גם עם מייקאפ לבן.

איש הפלדה – Man of Steel (ארה"ב 2013)
גם זאק סניידר יודע לביים אקשן כמו אף אחד אחר, ואיש הפלדה אכן מתהדר בחלק מהקרבות הכי מלהיבים השנה, אבל ההתחלה האפלה והמחודשת של סופרמן לא נחלה הצלחה: אחת ההוכחות שיותר מאקשן ואפקטים, הקהל נמשך לסיפור טוב מאחוריהם, ובזה הסרט לוקה.

הנאה מובטחת

יסמין הכחולה – Blue Jasmine (ארה"ב 2013)
דרמה לא רעה בכלל שהיא עיבוד מודרני ל"חשמלית ושמה תשוקה", אבל מה שבאמת מחשמל בסרט הזה היא הופעתה הראויה לתואר מדהימה של קייט בלאנשט בתור אישה שנפלה מעושרה ועוברת לגור אצל אחותה השונה ממנה 180 מעלות. אה כן, וגם לואי סי. קיי.

חלום אמריקאי – American Hustle (ארה"ב 2013)
סרט טוב מאוד שכנראה הסיבה היחידה שהוא לא בטופ שלי באמת היא שהקונזנזוס של המבקרים גרם לי לצפות ליותר. דיוויד או ראסל שומר על עניין, הקאסט המרשים שומר על משחק על רמה, הסאונדרטק מלא בשירים נפלאים והצילום גם הוא מהנה. אבל הסרט על נוכלים שחוברים לאף.בי.איי. כדי להפיל מאפיונרים וסנאטורים בכל זאת לא עובר מבחינתי את רף ה"טוב מאוד".

השופרא דשופרא, הקרם דה לה קרם

סוף העולם – The World's End (בריטניה 2013)
הקומדיה (הטובה) הכי פרועה, מצחיקה, מגניבה, ובכל זאת אינטליגנטית של השנה. הבמאי אדגר רייט והשחקנים סיימון פג וניק פרוסט חוזרים בפרק השלישי בטרילוגיה המוצלחת "דם וגלידה", בסרט על חמישה חברי ילדות שנפרדו דרכם החוזרים למרתון השתייה שניסו לגמור בילדותם, לכל זה תוסיפו חייזרים. 

מי מפחד מהזאב הרע – Big Bad Wolves (ישראל 2013)
הצמד אהרון קשלס ונבות פפושדו יצרו את אחד הסרטים הטובים ביותר של הקולנוע הישראלי (שבכלל הניב סרטים מעולים השנה). מותחן אימה מצמרר על אב שרודף אחר הפדופיל-חשוד שחטף את ביתו, מעורר פרצי צחוק נפלאים יחד עם ציפורניים קצוצות עם היציאה מהאולם.

כח משיכה – Gravity (ארה"ב 2013)
מה עוד אפשר לומר על הסרט שהגדיר מחדש את הסטנדרטים של חווית הצפייה בסרט. כח משיכה הוא הדבר הכי קרוב שנקבל בשנים הקרובות לריחוף אמיתי בחלל. סנדרה בולוק מחזיקה את סרטו של אלפונזו קוארון על כתפיה בהצלחה, והעלילה מפנה בדיוק את המקום לחוויה הויזואלית, תוך שהיא מעבירה את מסריה בחזקה. "עוצר נשימה" זה אנדרסטייטמנט.

ג'אנגו ללא מעצורים – Django Unchained (ארה"ב 2012)
טרנטינו + לאונרדו דיקפריו + כריסטוף ואלץ, וכל מילה מיותרת.

היו עוד סרטים מעולים השנה, אני יודע. את חלקם לא ראיתי, ואולי עוד תתפסו אותי על חם מוסיף אותם לפה בעריכה. עד כמה טובה הייתה 2013? רק ימים יגידו. לנו נשאר לצפות לסרטים שיגיעו אלינו השנה, כמו היא של ספייק ג'ונז, הזאב מוול סטריט, פומפיי, ציידי האוצרות של קלוני, לגו: הסרט, אינטרסטלר של נולאן, ועוד רבים אחרים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאת סרטים מצויינים,

יובל.

במשך כל העידן של הקולנוע היו טרנדים שהופיעו והלכו. בשנים האחרונות, כשמרגיש שבהוליווד כבר לא יצליחו יותר להגיע לרעיון מקורי לסרט, אנחנו ראינו יותר ויותר רימייקים לסרטי אקשן מהמאה הקודמת, איפוסים לסדרות קולנועיות רצות, סרטי המשך וז'אנרים מסוימים בלטו כמו סרטי הקומיקס שנהנים מהצלחה גדולה מאיי פעם.

טרנד חזק בשנים האחרונות הוא עיבודים קולנועיים לאגדות ילדים, בתוספת טוויסט. טרנד שהביא לנו סרטים כמו אליס בארץ הפלאות; ארץ אוז; קוטלי המכשפות (הסרט ההוא על עמי ותמי); ג'ק צייד הענקים; שלגיה והציד ועוד. גם אם חלקם היו יפים מאוד ויזואלית וממש ממתק לעיניים, הסרטים היו בינוניים ומטה. בזמן האחרון אולי מרגיש שהטרנד הזה עובר חולף מאיתנו, אבל זאת תהיה טעות חמורה לומר, עם סרטים כמו מרשעת, סינדרלה, Into The Woods, פינוקיו (של גיירמו דל טורו), וגם סרט על עלי בא בא בכיכובו של כריס המסוורת'. קראתם נכון.

השבוע שוחרר הטריילר של "מרשעת" - הטייק על הסיפור של היפהפיה הנרדמת מנקודת מבטה של המכשפה בגילומם של אנג'לינה ג'ולי ועצמות לחיים:

וטרנד שנכנס לתאוצה הוא סרטים שמבוססים על סיפורי התנ"ך. אני מקווה שהסרטים האלה יהיו ככלל טובים יותר מסרטי האגדות - לרוב הפרוייקטים מצוותים במאים מוכשרים כמו דארן ארונופסקי והסרט "נוח", רידלי סקוט בסרט על יציאת מצריים (עם כריסטיאן בייל בתפקיד משה ואהרון פול בתפקיד אהרון). יש עוד סרט בתכנון שגם הוא על משה, וסרטים נוספים על פונטיוס פילטוס, קין והבל, סרט על ישו וסרט על אמו מריה. רוב רובם עוד בשלבים מוקדמים, אבל מסתמן שזה הטרנד החם הבא.

"נוח" של דארן ארונופסקי ייצא בשנה הבא. בסרט משחקים שמת גדולים ומוכשרים כמו ראסל קרואו, ג'ניפר קונלי, אנטוני הופקינס, אמה ווטסון. הנה הטריילר החם מהתנור.

העניין הוא, שאגדה או סיפור תנ"כי, האולפנים הגדולים צריכים לא לנסות לרכוב על טרנדים ולחפש מקורות שיהפכו להצלחה מובטחת בקלות, אלא להתמקד בסיפור בראש ובראשונה, ולא לפחד לחדש ולתת חופש ליוצרים. ככה, סרטים טובים יצוצו בכל מקום.