"משחקי הרעב" היה סרט מבדר, אבל התלקחות עוקף אותו בסיבוב בלי להתאמץ בכלל, ומקומו כבר שמור ברשימה האקסלוסיבית של המשכונים שמתעלים על המקור. המשפט מהטריילר ש"שנה שעברה היה כלום לעומת השנה" מוכיח את עצמו נכון מאוד, ולא רק מבחינת הקרבות ומשחקי הרעב עצמם, שהם אולי הצד היותר שולי בסרט, אלא מבחינת הסרט עצמו ביחס לקודמו.

הפעם, שנה אחרי וקטניס סובלת מטרואמות בעקבות המשחקים. למרות הכל ושלא במכוון, היא מצליחה להוות סמל של תקווה לאזרחים קשיי היום בכל המחוזות שרק מחכים לצעוד אחריה למרד בשלטון. היא, לעומתם, רק רוצה שקט ושלווה יחסית בחיים שלה ושל משפחתה, אבל בשלב מסוים היא חייבת לקלוט שהיא לעולם לא תצא מהרדאר של המנהיג, כי היא כבר לא פשוט קטניס אוורדין, היא זאת שניצחה ושברה את חוקי המשחק, היא הנערה הלוהטת. כדי לדכא את כולם, המנהיג משחק במעשיה של קטניס בדרכים שונות, וכדי להשתיק אותה מחזיר אותה ומנצחים מהשנים האחרונות למשחק רעב שכולו רוצחים מנוסים. עוד כמה צריך לקרות כדי שקטניס תחליט שנמאס לה?

למרות שהסרט מזכיר קצת סרטים מהיקום של מארוול מהמובן שהוא רק הקדמה לסרט הבא, התלקחות הופך את ההקדמה להנאה בפני עצמה וחלק חשוב לא פחות. בכיכובה של ג'ניפר לורנס המשגעת בכל מובני המילה, התלקחות מצליח לרגש וגם לסחוף במתח כשצריך. גם כמעט כל הצוות כולו התחלף, וכמו שכבר הבהרתי השינוי הוא רק לטובה, הצילום מעניין, והביקורת החברתית ברורה יותר (סצנות מרשימות כמו הנשיקה המצולמת בחלקו הראשון של הסרט).

כשכל סדרת סרטים לנוער מנסה להיות ההארי פוטר הבאה, משחקי הרעב מראה שהוא כבר ראוי לתואר משלו. קטניס היא מהנשים החזקות בקולנוע ובהחלט דמות לחיקוי בסרט ומחוצה לו. התלקחות הוא הכנה משמעותית לקראת סרטי הסיום של הסדרה, והוא מוצלח מאוד ומהנה ביותר. החלק הראשון שלו יותר בוגר וחזק מהמשחקים עצמם וזה עושה לו רק טוב (חוץ מהשוט הסוגר של הסרט שגורם ללקק את האצבעות יותר מהכל), הוא נשאר מעניין לאורך כל הסרט, מתפתח הרבה יותר מקודמו, ואם צריך לסכם בקצרה, סרט מדליק.