מחשבות

קיימות תקופות גרועות, אותי אישית הן מלוות כל החיים.

אבל תמיד חשוב לזכור שאין דבר ניצחי וכל תקופה נגמרת.

זמנים טובים עוד יבואו.

ואת האמת, למה שהם לא יבואו?

בשנה הבאה אני הולכת למוזיכצה (מגמת מוזיקה בתיכון),

בשנה הבאה אני איהיה בחברת אנשים שמבינים אותי,

בשנה הבאה אני אתבגר ואלמד, אתגבר ואיהיה אמיצה,

בשנה הבאה אני איהיה מאושרת, בלי כל ספק.

מאושרת ושלמה, בלי דמעות ולילות שלמים ללא שינה.

בשנה הבאה אלמד להתמודד.

שמתי לב שאני לא נראת מאושרת בתמונות שצולמו בזמן האחרון, אז אני מנצלת את המציאה.

מוזמנם לא להגיב לפוסט מפגר זה, הייתי חייבת לעצמי פוסט מעט אופטימי.

תהיו מאושרים, בשבילי.

וביניינו, באמת צריך סיבה?

*מה תגידו על פוסט "סיבות לחייך"?

פעם ראשונה שלבשתי גופיה השנה.

ולמרות שאני שונאת את החום, את החרקים שעוקצים וגורמים לי לתגובות אלרגיות מזעזעות, את חשיפת הגוף שבאה ביחד עם מזג האוויר והמחנק, אני עדיין שמחה שהגיע האביב ואיתו הקיץ.

האביב גורם לי להרגשה מוזרה של אופטימיות,

ומשום מה, אני מרגישה כאילו מעולם לא הייתי עצובה.

עריכה –

אבא יצא מהבית ביציאה דרמטית במיוחד.

לא שזה משהו חדש או מעניין,

אבל זה לא נחמד לעלות לקומה השנייה ולראות את כל החלקים השבורים של אמא שהוא השאיר בבית.

לפחות הוא לא בעל מכה?