בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.

סבתא בישלה דייסה.
הבעיה שבאיזה שהוא שלב זה כל מה שהיא עשתה. ניסינו להכיר לה את "זהבה ושלושת הדובים" ואת "ילדים מבשלים" של רות סירקיס במטרה להסיט את חדוות היצירה שלה לכיוונים נוספים (בשלב מסוים אף הכיר לה אבי את "המדריך למכונאי המתחיל" בתקווה לחסוך את הוצאות המוסך האדירות, אך נואש מהרעיון לאחר שהמנוע נסתם מדייסת סולת והאוטו הוכרז "טוטאל לוס". "דייסה במנוע זה לא כח עליון", אמר השופט לאקונית ודחה את התביעה), אך סבתא בשלה, בישלה דייסה.

בינינו, הדייסה של סבתא אף פעם לא היתה מי יודע מה ובמשפחתנו היה לרב נוסח הסיפור הידוע שונה מעט מהמקובל:
"סבתא בישלה דיסה, נתנה לזה - זה החזיר, נתנה לזה - זה החזיר ורק לזה לא נשאר - זה פרץ בצהלות גיל". לו היתה סבתא מעט יותר עירנית, היתה קולטת שלזה שלא נשאר ניתן לתת את אחת המנות של "זה שהחזיר". מצד שני, לו היתה סבתא יותר עירנית, אולי לא היתה שמה מלח במקום סוכר בדייסה ו "זה שהחזיר" לא היה מחזיר.

כמו כל משפחה טובה ואוהבת ניסינו לעשות הכל על מנת להמנע מלשימה בבית אבות.
השארנו אותה באמצע הלילה במכתש רמון, החלפנו לה פיליפיניות כמו גרביים ואפילו ארחתי אותה אצלי למספר שבועות - כלום לא עזר, סבתא התעקשה להמשיך להכין דייסה ("דייסה, ממילה" היתה סבתא מציעה לכל אורחת מזדמנת במעוני. מי שטעתה לטעום לא חזרה יותר. גם האחרות לא).
לבסוף, לאחר ניסיון נואש לשלבה ב "מסטר שף" ("די, סע" אמר לי בייאוש מנהל ההפקה), החלטנו שאין ברירה והגיע הזמן לשכן את סבתא עם בני גילה.
בבית הקברות סרבו לקבל אותה (סבתא היתה בת 98) וביקשו מאתנו להתאזר בסבלנות.
בבית האבות "סןף טוב, הכל טוב" דווקא שמחו. לסבתא לא היה ממש איכפת כל עוד תוכל להמשיך להכין דייסה.
נפרדנו מסבתא בנשיקות לוקחים לדרך סיר דייסת קווקר שהספיקה להכין במטבח בזמן שסגרנו את החוזה עם בית האבות.

לאחר מספר ימים באתי לבקר את סבתא.
"איפה סבתא?" שאלתי את האחות בעמדת האחות.
"איזה מהן?" נשאה אלי האחות את עיניה.
"סבתא רחל" אמרתי.
"עושה דייסה" ענתה האחות.

הסתבר שבבית האבות היתה הדייסה של סבתא להיט. הזקנים לגמו שם דייסה כאילו אין מחר. כתוצאה מכך, לחלקם באמת לא היה מחר.
"סבתא שלך זה הדבר הכי טוב שקרה לנו" אמרה לי מנהלת המקום, "פיטרנו את כל צוות המטבח, הצפיפות ירדה ואפילו פתחנו קו חלוקת דייסה לתושבי השכונה".
ניגשתי למטבח. סבתא עמלה שם על הסירים מפזמת שיר רוסי ישן. היא בדיוק פיזרה קצת רעל עכברים לתוך החלב הרותח. חשבתי להעיר לה, אבל מצפייה בריאליטי בישולים ידעתי ששפים לא אוהבים שמתערבים להם במטבח.
"הי סבתא" אמרתי, "אני מקווה שאת לא טועמת מהדייסה שלך".
"הי ממילה" הסתובבה אלי סבתא, "דייסה?" הושיטה לעברי כף דייסה מן הסיר המורעל.
"לא תודה, תרמתי במשרד" אמרתי.

בדרך חזרה עברתי במשרדה של המנהלת.
"אני צופה ירידה חדה בצפיפות לאחר ארוחת הערב" אמרתי למנהלת שבדיוק לגמה כוס דייסה חמה. "ואולי גם שינויים בצוות" הוספתי.

סבתא סחבה בבית האבות "סוף טוב הכל טוב" עד 120.
"התאזרתם בסבלנות, הא?" רטן הקברן כשהגענו לבית הקברות.
"תגיד תודה" אמרתי לו, "רוב הקבורות שלכם בעשרים השנה האחרונות הן בזכות האישה היקרה הזאת. דייסה?".