שלא תראו את הפצעים נפערים,
שנשאר לבד, ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט,
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד, ונשבר לאט.
לא יודעת מה לומר ואיך לכתוב
הגיע הרגע שאני צריכה ללכת לקב"ן
מחר התור שלי...
כ"כ חוששת,
כ"כ מפחדת,
כ"כ לא רוצה לעבור את זה.
אני לא יודעת איך עושים את זה, איך יושבים מול פסיכולוג
ונחשפים לגמרי?
מה ישאר שלי אם מכניסים אותי לטיפול? מה ישאר לי להסתיר עכשיו?
לאן תלך הפרטיות שלי? מה עושים אם לא רוצים לטפל אבל חייבים?
"תיכף אני ארצה שתלכו מפה שאוכל ליפול בשקט..."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
